חלוקת רכוש ע"פ חוק יחסי ממון
בתי המשפט
בית משפט לענייני משפחה
מחוז תל אביב
תמ"ש 020730/05
תמ"ש 020731/05
תמ"ש 020732/05
כב' השופטת ע. מילר
בפני
חלוקת רכוש ע"פ חוק יחסי ממון
נסיבות המקרה:
.האשה הגישה כנגד הבעל תביעה לשמירת זכויות לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973. הצדדים טרם התגרשו ומתגוררים על אף העוינות ביניהם, תחת קורת גג אחת בדירה שכורה.
לענייני משפחה פסק כי:קיימות בפסיקה שתי גישות נוגדות, לכאורה לשאלה האם יש ליתן פסק דין הצהרתי בנוגע לזכויות כל אחד מבנה"ז במחצית שוויים של כלל נכסי בנה"ז בטרם פקיעת הנישואין. מספר שופטים בביהמ"ש לענייני משפחה אימצו גישת ביניים המיישבת את הסתירה בין הגישות השונות, ולפיה בית המשפט ייתן סעד הצהרתי אף קודם למועד פקיעת הנישואין כאשר קיים חשש שהצד שכנגד יבריח או יפגע בזכויות בעל הדין. הסעד ההצהרתי תואם את הסמכויות הניתנות לביהמ"ש בסעיף 11 לחוק יחסי ממון לנקוט באמצעים שונים לצורך שמירת זכויות. ביהמ"ש ייעתר לסעד זה כאשר שוכנע שחיי הנישואין הגיעו לקיצם ורק ענייני ממון מעכבים מתן הגט.
אשר לנכסים הכלולים במסגרת האיזון, המגמה המסתמנת בפסיקה היא מגמה של הרחבת השיתוף והעמקתו גם בתחום של היקף הנכסים הכלולים בשיתוף או באיזון המשאבים. בפרשת יעקובי (ע"א 1915/91) נקבע אמנם ברוב דעות כי חזקת השיתוף במתכונתה הרגילה אינה מתקיימת בין זוגות שנישאו לאחר 1.1.74. אולם הוסכם כי ניתן להחיל את חזקת השיתוף על נכס ספציפי וזאת באמצעות הפעלת הדין הכללי דוגמת דיני החוזים, הקניין, הנאמנות, השליחות וכיו"ב. בפרשת אבו רומי (רע"א 8672/00) הובהר, כי בהקשר של קביעת הבעלות על רכוש בני הזוג ראוי ליתן פרשנות רחבה לדין הכללי באופן התואם את התא המשפחתי שבו מצוי המאגר הרכושי של בני הזוג. בהמשך להלכות האמורות, נקבע כי גם מקום בו הדין קובע במפורש שנכס מסוים אינו מהווה חלק מן הנכסים בני האיזון כגון נכס שהתקבל בירושה או מתנה, הרי שאם בן הזוג מחליט להטמיע את נכסיו אלה עם כלל נכסי הקופה המשותפת, יהפכו אותם נכסים למשותפים.
במקרה דנן, מצב היחסים בין הצדדים אינו מותיר ספק כי ניתן לתת פסק דין הצהרתי, מכיוון שהקרע עמוק ואינו ניתן לגישור. ויודגש, אין במתן פסק דין הצהרתי סתירה להוראות חוק יחסי ממון שכן עריכת איזון המשאבים עצמו תיעשה עם פקיעת הנישואין. במסגרת הנכסים ברי האיזון לא נכללו הפקדונות, בקופ"ג/ קרנות הרשומים ע"ש האיש. שכן לא הוכחה כוונת שיתוף בנכסים אלו. עם זאת, נקבע כי הפירות שנצברו בחשבון הפקדונות השקליים (בניכוי ריבית הניתנת ע"י הבנק באופן שגרתי), וקרנות וקופות גמל שהתווספו להם כספים שמהלך התקופה הרלוונטית, הינם ברי איזון והתובעת זכאית למחציתם ויש לשמור על זכויותיה עד לפקיעת הנישואין. מנגד, הנתבע אינו זכאי למחצית הכספים אשר נצברו על ידי התובעת בחשבון הבנק שלה שמקורם מתשלום מזונות, וכנ"ל לגבי כספים שצברה בקופות פנסיה לפני הנישואין. עוד נקבע כי האשה זכאית למחצית שווי המכונית נכון למועד הקרע (יום הגשת התביעה), שכן הרישום הינו דקלרטיבי בלבד.
