סעדים הניתנים במסגרת חוק יחסי ממון- זכויות במוניטין אישי
בית משפט לעניני משפחה ירושלים
תמ"ש 022600/03
תמ"ש 022600/03
כב' השופט בן ציון גרינברגר
:
29.6.08
סעדים הניתנם במסגרת חוק יחסי ממון- זכויות במוניטין אישי
עובדות המקרה:
התובעת והנתבע הינם בני זוג אשר נישאו זל"ז כדמו"י ביום 24.8.77. מנישואין אלה נולדו להם שישה ילדים, חמישה מהם כבר בגירים. בעת הנישואין היה הנתבע סטודנט שנה ב' לרפואה, ואילו התובעת הייתה אחות. לימים הפך הנתבע לפרופסור מומחה למחלות זיהומיות ורפואה פנימית, רופא בכיר בביה"ח … וחבר בועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי. בין הצדדים גבה טורא והם החלו מנהלים ביניהם הליכים משפטיים, במסגרתם הגישה התובעת תביעה כנגד הנתבע ואחותו (הנתבעת 2) לשמירת זכויות לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973 (להלן: חוק יחסי ממון), לנקיטת אמצעים לשמירת כספיה של ד' בתם הקטינה של הצדדים וכן לקבלת זכויות בפירות המוניטין של הנתבע. אלה התביעות אשר הונחו בפני כבד בית המשפט.
הצדדים נישאו לאחר כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון וטרם התגרשו; לפיכך אין ביכולתם לעתור כעת לאיזון משאבים. בחוק יחסי ממון בחר המחוקק בשיטת השיתוף האובליגטורי הדחוי, שמשמעותה הפרדה מוחלטת של נכסי בני הזוג במהלך הנישואין (סעיף 4 לחוק), כאשר עם פקיעת הנישואין, הרכוש מתחלק בין בני הזוג על-פי שוויים של כלל נכסיהם, למעט נכסים מסוימים המפורטים בסעיף 5(א) לחוק. האיזון נעשה על דרך שומת נכסיו של כל אחד מבני הזוג ותשלום ההפרש (סעיף 6 לחוק).
חוק יחסי ממון שינה את המשטר הרכושי החל על זוגות שנישאו טרם תחולתו של החוק, אשר לפיו היה כל אחד מבני הזוג, בכל עת ועת, הבעלים של מחצית הנכסים והזכויות שנצברו במהלך הנישואין, וזכאי לתבוע פירוק בהם כל אימת שירצה. המשטר שיצר חוק יחסי ממון קובע כי במהלך הנישואין נותר כל אחד מבני הזוג הבעלים של נכסיו, זכויותיו וחובותיו, ולבן הזוג השני אין בהם חלק (סעיף 4 לחוק יחסי ממון). עם פקיעת הנישואין, ורק עם פקיעת הנישואין, קמה לכל אחד מבני הזוג הזכות למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג. מכאן, שבמהלך הנישואין קיימת הפרדה רכושית, והשיתוף האמור נדחה לעת שיפקעו הנישואין; ומכאן אף, שאין בן זוג יכול לעתור לאיזון משאבים טרם פקעו הנישואין. פקיעת הנישואין על פי החוק משמעה גירושין או מות אחד מבני הזוג.
נקל לראות, כי הסדר זה מקנה יתרונות "טקטיים" לצד שאינו מעוניין לאפשר לבן זוגו ליהנות מהסדר איזון המשאבים. כל שעליו לעשות הוא למתוח ולהשהות את פקיעת הנישואין, ובכך ימנע את עריכת האיזון האמור. וגם אם אין להבחין בניסיון לניצול יתרון טקטי זה, הרי שגם מסיבות אובייקטיביות עלול הליך הגירושין להיערך משך זמן ממושך, ובתקופת הביניים קיים צורך אובייקטיבי ולגיטימי לקיומם של מנגנונים שמטרתם להבטיח שזכויות אשר תעמדנה למימוש בעת פקיעת הנישואין לא תיפגענה. לצורך כך בא סעיף 11 לחוק, אשר תכליתו להגן על זכותו של בן הזוג חסר הנכסים, ולשמר נכסים וזכויות לבל יוברחו או יועלמו לפני מועד האיזון העתידי. לבית המשפט ניתנו סמכויות מרחיקות לכת לשם שימור זה, ובין השאר רשאי הוא לצוות על מתן ידיעות ועל מתן ערובה, לקבוע פעולות שיהיו טעונות הסכמת שני בני הזוג, ולצוות על רישום הערה בפנקס המתנהל על פי חוק לגבי נכס זה או אחר של אחד מבני הזוג (ר' ע"א 1915/91 יעקובי ואח' נ' יעקובי ואח', פ"ד מט(3) 529).
עם זאת, ונקודה זו ראוי לחדד, לא ניתן במסגרת סעיף 11 לחוק להכריע בדבר זכויות קנייניות של מי מבני הזוג. ודוק: מטרת הסעיף היא נקיטת אמצעים לשמירה על זכויות המוקנות לפי הסדר איזון המשאבים, הא ותו לא.
התובעת מפרידה בעתירתה בין הסעדים המבוקשים על ידה לשמירת זכויות ביחס "לנכסי העבר של הצדדים", ביניהם נמנים: הנכסים הרשומים על שם הנתבע, הנכסים שבבעלותם ו/או בהחזקתם המשותפת של בני הזוג, נכסים נוספים של הנתבע אשר לתובעת אין ידיעה עליהם, וכספים השייכים לבת הקטינה ד'; ובין הסעדים המבוקשים על ידה ביחס "לפירות המוניטין של הנתבע", בהם היא דורשת זכויות מיידיות בעין.
בית המשפט פסק:
המשטר שיצר חוק יחסי ממון קובע כי במהלך הנישואין נותר כל אחד מבני הזוג הבעלים של נכסיו, זכויותיו וחובותיו, ולבן הזוג השני אין בהם חלק. רק עם פקיעת הנישואין (גירושין או מות אחד מבני הזוג), קמה לכל אחד מבני הזוג הזכות למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג. בתקופת הביניים שמיום הקרע ועד למועד פקיעת הנישואין, קיים צורך אובייקטיבי ולגיטימי לקיומם של מנגנונים שמטרתם להבטיח שזכויות אשר תעמדנה למימוש בעת פקיעת הנישואין לא תיפגענה. לצורך כך בא סעיף 11 לחוק, המאפשר קבלת סעדים זמניים אשר ניתן לתבוע בזכות עצמם, ללא תביעה ראשית אחרת; וסעדים אלה מיועדים, כאמור, לשמר את המצב הקיים – על בסיס ראיות לכאורה, כאשר קיים חשש סביר שאחד מבני הזוג עלול לנקוט בפעולה שיש בה כדי לסכל זכות או זכות עתידית של בן הזוג השני – עד לפקיעת הנישואים. (יודגש כי במסגרת סעיף זה, לא ניתן להכריע בדבר זכויות קנייניות של מי מבני הזוג).
ביהמ"ש סבור, כי ככלל, מתן פסק דין הצהרתי, בו ייקבעו באופן מוחלט וסופי מהן הזכויות של בני הזוג בנכס זה או
אחר, אינו מתאים כלל להיכלל בסל הסעדים האפשריים לפי הסעיף האמור, אלא אם קיימת הסכמה בין הצדדים שהמועד הקובע לצורך קביעת זכויות הצדדים במסת האיזון לא יהיה מועד פקיעת הנישואין אלא מועד מוקדם יותר – כגון, מועד פירוד בני הזוג – ומועד זה כבר חלף, כך שכבר בעת הגשת הבקשה לסעדים לפי סעיף 11 ניתן לקבוע בוודאות מהם הנכסים, זכויות, וכו' הכלולים במסת האיזון ומהו ערכם נכון למועד הקובע. ואף אם קיימת מחלוקת באשר למועד הקובע הנכון, אם לפי עמדותיהם של שני הצדדים כבר חלף המועד הנטען על ידי כל צד, כי אז יכול בית המשפט לשמוע טיעונים ועדויות גם בנושא הזה ולקבוע מהו המועד הקובע הראוי, ועל בסיס קביעה זו להמשיך ולקבוע את יתר פרטי האיזון המבוקש. ברם, אם אין הסכמה כזו בין הצדדים, ובמועד כלשהו שלפני פקיעת הנישואין מבקש מי מבין הצדדים פסק דין הצהרתי לגבי זכויותיו בנכסי בני הזוג, כשמועד הקובע הינו לדעתו רק בעתיד, בעת פקיעת הנישואים, הרי שבמועד הגשת בקשתו אין כל אפשרות לתת פסק דין הצהרתי אפקטיבי, כפי הנדון בענייננו.
אחר, אינו מתאים כלל להיכלל בסל הסעדים האפשריים לפי הסעיף האמור, אלא אם קיימת הסכמה בין הצדדים שהמועד הקובע לצורך קביעת זכויות הצדדים במסת האיזון לא יהיה מועד פקיעת הנישואין אלא מועד מוקדם יותר – כגון, מועד פירוד בני הזוג – ומועד זה כבר חלף, כך שכבר בעת הגשת הבקשה לסעדים לפי סעיף 11 ניתן לקבוע בוודאות מהם הנכסים, זכויות, וכו' הכלולים במסת האיזון ומהו ערכם נכון למועד הקובע. ואף אם קיימת מחלוקת באשר למועד הקובע הנכון, אם לפי עמדותיהם של שני הצדדים כבר חלף המועד הנטען על ידי כל צד, כי אז יכול בית המשפט לשמוע טיעונים ועדויות גם בנושא הזה ולקבוע מהו המועד הקובע הראוי, ועל בסיס קביעה זו להמשיך ולקבוע את יתר פרטי האיזון המבוקש. ברם, אם אין הסכמה כזו בין הצדדים, ובמועד כלשהו שלפני פקיעת הנישואין מבקש מי מבין הצדדים פסק דין הצהרתי לגבי זכויותיו בנכסי בני הזוג, כשמועד הקובע הינו לדעתו רק בעתיד, בעת פקיעת הנישואים, הרי שבמועד הגשת בקשתו אין כל אפשרות לתת פסק דין הצהרתי אפקטיבי, כפי הנדון בענייננו.
לפיכך, בשלב זה נעתר בית המשפט לסעדים של שמירת זכויות בנכסים עד ליום הפקיעה, כשאין באמור כדי להוות ממצא מחייב באם לאחר הגירושין ובעת איזון הנכסים בפועל תוגש בקשה להפעלת סעיף 8 לחוק. מאחר שהנתבע, אינו חולק עקרונית על טענת האישה שהיא זכאית להתחלק עמו בנכסיו שווה בשווה, הכריע ביהמ"ש באשר לאותם נכסים אשר אין לגביהם הסכמה.
אשר לפירות המוניטין של הנתבע, לאחרונה קבע בית המשפט העליון בפסק דין תקדימי בע"מ 4623/04, כי חזקת השיתוף חלה על "נכסי קריירה" לרבות מוניטין אישי. וכי גם במקרים של חזקת שיתוף וגם במקרים של איזון משאבים, יש לבחון את הפער שנוצר בין בני הזוג עקב הנישואין, ולאזן אותו בכסף או בשווה כסף. טרם נקבעו כללי ביצוע בקשר לנכס זה, כולל: דרכי הערכת שווי ודרכי חלוקתו בין בני הזוג (תשלום מהוון, תשלומים עתיים, קיזוז, ועוד). ברם, יש להדגיש כי מדובר בכל היותר בנכס בר איזון, וזכויות התובעת בנכס זה – כבכל נכס בר איזון – אינן ברות מימוש אלא במסגרת ביצוע האיזון הכולל בעת פקיעת הנישואין. יודגש כי בהתאם לפסיקה, גם בעת האיזון לא תתגבש לתובעת כל זכות קניינית בפירות כי אם זכות איזון במחצית שוויו של ה"עץ", קרי למחצית משווי העלייה בכושר השתכרותו של הנתבע במהלך הנישואין. אמנם, במסגרת ביצוע האיזון יכול ויוחלט כי התובעת אכן תקבל תשלומים עתיים בגובה זה או אחר מתוך השתכרותו השוטפת של הנתבע, אבל יהיה זה רק כאמצעי תשלום של ערך זכויותיה ב"נכס", קרי, במוניטין, ולא כהכרה בזכות האישה בפירות עצמם. יודגש כי גם לאחר שתוכר זכותה זו, הזכות לא תהיה רטרואקטיבית, אלא לפי ערכו של הנכס במועד הקובע. לפיכך, התביעה ביחס לשמירת זכויות במוניטין נדחית בשלב זה.
