החזרת ילדים חטופים

סעיף 15 לאמנת האג (החזרת ילדים חטופים) התשנ"א- 1991 קובע:

"הרשויות השיפוטיות או המנהליות של מדינה מתקשרת רשאיות, לפני הוצאת צו להחזרת הילד, לדרוש שהמבקש ישיג, מרשויות המדינה שבה נמצא מקום מגוריו הרגיל של הילד, החלטה או קביעה אחרת שהרחקתו או אי החזרתו נעשתה שלא כדין כמשמעותן בסעיף 3 לאמנה, במידה שניתן להשיג החלטה או קביעה כאמור באותה מדינה. הרשויות המרכזיות של המדינות המתקשרות יסייעו עד כמה שאפשר למבקשים להשיג החלטה או קביעה כאמור".

משרדנו ייצג אב בבקשה להחזרת ילד חטוף לפי סעיף 15 שהובא לעיל.

במקרה זה דובר על הורים גרושים אשר להם שני ילדים קטינים, קטינה בת 16 שנה וקטין בן 11 שנה.

בהסכם הגירושין בין הצדדים קבעו הצדדים כי המשמורת של הבן עד הגיעו לגיל 18 הינה אצל אמו. עוד קבעו הצדדים בהסכם כי האם רשאית לצאת את הארץ עם הילדים לחופשות למשך חודשיים בחופש הגדול.

ואכן בחופשת הקיץ בהסכמת האב נסעה האם עם שני ילדיה לביקור משפחתי בחו"ל ממנו היתה אמורה לשוב לפני תחילת שנת הלימודים.

אולם, האם לא שבה לארץ והודיעה לאב כי תשוב עד ה- 20.10 לארץ אך בפועל לא שבה עם הקטין ארצה. ולכן, נאלץ האב להגיש תלונה במשטרה על הפרת הוראות ההסכם אשר נחתם בין הצדדים.

אחר הגשת התלונה הגיש האב בקשה להחזרת ילדים חטופים לרשות המרכזית.

כעבור שנה ביקר האב את ילדיו בחו"ל בהסכמת האם והתברר לו כי ילדיו מעוניינים לשוב ארצה ולחיות בישראל.

לכן הגיש בקשה למתן החלטה במעמד צד אחד לפי סעיף 15 לפי החוק המוזכר לעיל.

בית משפט לענייני משפחה קבע כי עפ"י הדין החל בישראל, אין בקביעת המשמורת בידי הורה אחד כדי לאיין את מעמדו של ההורה האחר כאפוטרופוס, ומכאן את זכותו לקיום מפגשים ולקביעת מקום הימצאו של הקטין (ראה סעיפים 14, 15,18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב- 1962).

בית המשפט נעתר לבקשה וקבע כי מקום המגורים הרגיל של הילד הינו בישראל ובאי השבת הקטין לישראל יש כדי להפר את זכויות האפוטרופסות של האב.