מזונות ומדור

בשיטת המשפט הישראלית הדין הנוהג בכל הקשור למזונות נקבע עלפי חוק לתיקון דיני המשפחה  ומזונות (תשי"ט-1959). בהתאם לחוק זה ניתן לדבר באופן כללי על שלושה סוגים של מזונות:

מזונות בן זוג – בהתאם לסעיף 2 לחוק 

במקרים של עדות דתיות מוכרות בישראל (מונח שנקבע עוד בתקופה המנדטורית) הדין האישי או הדין הדתי הוא זה שקובע את עצם החיוב וגובהו. בעניין זה מחויבים גם הערכאות האזרחיות וגם הדתיות. כך למשל, כשמדובר על יהודיים, אדם חייב במזונות אשתו היהודייה מכוח היותה אשת איש וזאת בהתאם להלכה. מתי האישה מאבדת זכותה למזונות ומתי היא זכאית ואפילו מה נקבע בגדר זכותה של האישה למזונות כל אלה נקבעים בהתאם לדין העברי שלו, כאמור מחויבים גם בתי המשפט וגם בתי הדין הרבניים.

מזונות לילדים קטינים – בהתאם לסעיפים 3 ו3א לחוק

גם כאן כשמדובר במזונות קטינים הכלל הנוהג שככל שיש לאדם דין אישי המחייב אותו במזונות ילדיו הקטינים מזונות אלה יפסקו בהתאם לדינו האישי ואלם ככל שמדובר בחייב שאין לו דין אישי החוק קובע הוראה סוציאלית מטיבה עם קטינים  על פיה הוריו של הקטין חייבים במזונותיו בהתאם לשיעור הכנסותיהם.

נאמר כאן בקצרה כי בשנים האחרונות כל סוגית החיוב במזונות קטין בהתאם לדין האישי מעוררת סערה שכן ישנם קולות הקוראים לחלוקה של נטל המזונות בין ההורים בהתאם לשני רכיבים משמעותיים : זמני שהייה של כל אחד מההורים עם הקטין ושעורי הכנסותיהם של ההורים. בעניין זה ישבה על המדוכה ועדה ממלכתית בשם "ועדת שיפמן"  (http://www.justice.gov.il/Pubilcations/Articles/Documents/DochShifman.pdf)  שהגישה המלצותיה, אבל אלו טרם יושמו לכדי חקיקה מחייבת. בשלב זה יש התפתחות משמעותית בפסיקת בתי המשפט למשפחה מתוך ניסיונות לחלק הנטל הכלכלי בין ההורים.

מזונות אחרים – בהתאם לסעיפים 4 ו 5 לחוק 

מגוון של מקרים בתוך המשפחה בהם המחוקק ראה לנכון לקבוע מנגנון סוציאלי של הזכאים לקבלת מזונות, ואת התנאים שבהם אותם זכאים יקבלו את מזונותיהם מבני המשפחה האחרים.