פסיקת בי"ד רבני לעניין סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג
בית הדין הרבני הגדול ישב בערעור על פסיקת בד"ר אזורי אשר קבע כי בגידה מהווה "נסיבות מיוחדות" לעניין סעיף 8 לחוק יחסי ממון התשל"ג- 1973.(פס"ד מיום 20/9/06 מס' תיק 058711219-21-1)
סעיף 8 לחוק קובע:
" ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג שהוגשה לאחר פקיעת הנישואין – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין גירושין –לעשות אחת או יותר מאלה:
(ג) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע".
במקרה זה דובר על בני זוג אשר נישאו לאחר ה- 1.1.74, קרי חל עליהם חוק יחסי ממון, שם האישה בגדה בבעלה והשאלה שהתעוררה בפני בית הדין היתה האם בגידת האישה מהווה "נסיבות מיוחדות" על מנת שאיזון המשאבים לא יהא לפי חלוקה שוויונית ביניהם אלא לפי יחס אחר.
בית הדין קבע כי אכן בגידה מהווה נסיבות מיוחדות אולם האיזון יתבצע רק מכאן ולהבא ואין בבגידה כדי שהאישה תפסיד את הזכות לאיזון המשאבים בחוק למפרע, כלומר, מה שנצבר עד הבגידה האישה לא תפסיד.
המשיב הגיש ערעור על החלטת בית הדין ובית הדין קיבל את ערעורו ברוב דעות. הדיון נערך בפני שלושה דיינים.
כבוד הרב שלמה דייכובסקי אשר היה בדעת מיעוט דחה את הערעור וסבר כי כאשר אכן
מדובר בבגידה, הבגידה תיחשב כנסיבות מיוחדות שכן בגידה היא מנוגדת לכל מהות הנישואין ושוברת את הברית בין בני הזוג ולכן אין לתת לאישה הבוגדת פרס על כך שהיא בגדה.
הכלל ההילכתי לעניין "אישה שזינתה אחר בעלה" אם היא זינתה, נכסיה לא זינו" כלומר: אין לנקום אחר בגידתה בנכסיה של האישה ואין לקחתם ממנה בשל התנהגותה, אא"כ ההלכה מחייבת הפסד נכסים.
בפסק הדין הסכימו הצדדים לדון עפ"י חוק יחסי ממון ולא עפ"י הדין העברי.
הרב דייכובסקי מסכים עם קביעת בית הדין האזורי ואף קובע כי יש בכך הגיון רב משום שהמאמץ הדרוש לצבירת נכסים הוא של שני הצדדים. וגם אם ההלכה אינה סבורה כך הרי שזכותם של הצדדים ללכת בדרך חוק יחסי ממון ולכן הזכות אינה ניתנת להפסד למפרע גם אם האישה בגדה. כלומר: כל רעיון שיתוף הנכסים מתבסס על שיתוף בין הצדדים וכאשר השיתוף מופר- אין יותר מקום לשיתוף בנכסים אולם, אין בכך על מנת להחיל את פקיעת השיתוף למפרע ולכן יש להתייחס אך ורק מכאן ולהבא ולא לעבר.
הרב חגי איזרר שהיה בדעת רוב(גם הרב אברהם שרמן הצטרף לדעתו) קובע כי מדובר בבני זוג שנישאו בשנת 1985 ולא חלה עליהם הלכת השיתוף קרי, אין לאישה זכות קניינית בנכסים או בכספים הרשומים ע"ש הבעל אלא יש לה זכות תביעה לזכויות המגיעות לה עם פקיעת הנישואין. ולכן אין כאן כל פגיעה בקניין.
כמו כן, חוק יחסי ממון לא מבדיל בין זכויות שנצברו לפני שארעו מקרים מיוחדים הגורמים לבית הדין לשנות מחלוקה שוויונית לבין זכויות שנצברו לאחר מכן.
הדיינים קבעו כי "בגידה" הינה "נסיבה מספיק מיוחדת" על מנת לשנות מן החלוקה השוויונית וזאת משום התוצאות הכלכליות הנרחבות של פירוק נישואין ע"י בגידה, הצד הנבגד יצטרך כתוצאה מהתנהגות האישה לבנות לו בית אחר, חיים אחרים.
האחריות הכלכלית שהוטלה על הצד הנבגד בבת אחת מזכה אותו להקלות באיזון המשאבים לטובתו בין אם מדובר בזכויות שנצברו לפני או אחרי הבגידה.
בסופו של דבר הערעור התקבל.
