תביעת לשון הרע

‎‎

 תביעת לשון הרע

תמ"ש 39302/02 ש.מ. נ' ש.א . הינו פס"ד של כבוד השופט גרניט מבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן מיום 17/1/05 שקיבל תביעת אישה כנגד בעלה לשעבר. בפסה"ד דובר על נתבע שכתב מכתב המתייחס להתנהגותה המינית של התובעת והעביר את המכתב לכמה אנשים. לטענת התובעת זוהי הוצאת לשון הרע והיא זכאית לכפל פיצויים ללא הוכחת כל נזק.

בית המשפט קבע כי מעשהו של הבעל מהווה לשון הרע וכי לא עומדת לו הגנה לפי החוק ולכן התובעת זכאית לפיצויים ללא הוכחת כל נזק.

הוראת סעיף 7 א' לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 קובעת:

"(ב) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק.

(ג) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע , רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב) , ללא הוכחת נזק".

בפסה"ד האמור פסק בית המשפט כי על הנתבע לשלם לתובעת פיצויים בסך של 100,000 ₪, דהיינו: כפל פיצויים, זאת עפ"י סעיף 7 א'(ג) לחוק מאחר ופרסום לשון הרע נעשה בכוונה לפגוע בתובעת.

מעוניינים בייעוץ משפטי?
השאירו פרטים ונציג יחזור אליכם בהקדם!
עקבו אחרינו בפייסבוק
תוכן עניינים
דילוג לתוכן