שני אבות לילדה אחת, הייתכן?

ביהמ"ש לענייני משפחה במחוז ת"א קבע כי לקטינה יהיו שני אבות, האחד, אביה הביולוגי והשני אביה הפסיכולוגי וזאת מאחר שלא ניתן לבצע בדיקת רקמות מחשש לממזרות.

השאלה שעמדה במרכז פס"ד היא: האם, וכיצד ניתן יהיה לקבוע את זהותו האמיתית של אבי הקטינה ?! כאשר במרכז הסכסוך עומדת ילדה קטנה אחת בת 6 שנים, אם המשנה את עמדותיה באשר לזהות אביה של הקטינה, ושניים הטוענים להיותם אביה של הקטינה.

עובדות: התובע (להלן: "אהוד") הכיר את הנתבעת (להלן: "מרב") עוד בשנת 1994 והתכוונו להינשא זל"ז. מע' היחסים ביניהם היתה ממושכת, עד לפרידתם. בשנת 2002 בעת שהותה של מרב בארה"ב נישאה לד"ר קייגן (להלן: "הבעל" ו/או "קייגן"), רופא במקצועו, יהודי, בעל קליניקה משלו אשר מרכז חייו בארה"ב. כשלושה חודשים לאחר נישואיהם כשהיא נושאת ברחמה את בתם המשותפת עזבה מרב את קייגן ואת ארה"ב ושבה לישראל. בישראל נולדה בתם המשותפת של מרב וקייגן, דניאלה. בסמוך לשובה של מרב לישראל (ספטמבר 2002) חודש הקשר בינה לבין אהוד, ובין החודשים ספטמבר ואוקטובר 2003 הרתה את הקטינה מור נשוא פס"ד זה. בעת הזו, שכנעה מרב את קייגן לבצע את גירושיהם בדחיפות וב – 29.11.03 הגיע קייגן לישראל, לצורך ביצוע הגירושין. ביום 30.11.03 התגרשו מרב וקייגן בג"פ. קייגן חזר לארה"ב מיד ובסמוך לאחר הגירושין ואהוד ליווה את מרב בהריונה עם מור.

ביום 3.6.04 נולדה מור, כשבעה חודשים לאחר שאמה התגרשה מקייגן. לנוכח עובדה זו, לא נתאפשרו מרב ואהוד לרשום במשרד הפנים את אהוד כאביה של מור ולכן פנו השניים במשותף לבית המשפט, כדי שיוצהר על אהוד כאביה של מור וכי כך ירשם במשרד הפנים. אלא שעם תחילת בירור התביעה הראשונה ולנוכח הבעייתיות, התעכב ההליך, ובין לבין התערערו יחסיהם של מרב ואהוד, ומרב עזבה עם שתי בנותיה את דירתו של אהוד. בשלב זה, הפכה מרב את עורה, וטענה כי אהוד לא אביה של הקטינה מור, לשם כך תוקנה התביעה הראשונה, ומרב הפכה לנתבעת/משיבה, ואהוד נותר כמבקש/ תובע להצהרת אבהותו על מור.

יצוין כי בכל העת התקיימו סדרי ראיה נרחבים בין אהוד למור, כולל לינות וזאת על אף שמרב שינתה את טעמיה ולא שיתפה עוד פעולה כמבקשת ביחד עם אהוד להצהיר על אבהותו על מור. על אף ניסיונה של מרב לחבל ביחסיהם של אהוד והקטינה, הקטינה מכנה את אהוד "אבא" וסדרי הראיה עימו מורחבים ומיטיבים.

מרב בכתב הגנתה העלתה לראשונה טענה מפתיעה, אשר לא נטענה על ידה קודם לכן, לפיה קייגן הוא אביה של מור. לאחר מכן מרב ביחד עם קייגן עתרו להצהרה כי קייגן הוא אביה של מור. מיד ובסמוך מרב וקייגן נישאו זל"ז בשנית.

במהלך הדיונים בתיק התקבל תיקון מס' 3 לחוק מידע גנטי, ס' 28 ה' ולכן בהתאם לתיקון, פרטי התיק החסויים נשלחו לביה"ד הרבני הגדול לצורך קבלת חוות דעת האם ניתן בנסיבות אלו להורות על עריכת בדיקת רקמות. נשיא ביה"ד הרבני הגדול טען כי: "הקטינה נולדה שישה חודשים ותשעה ימים לאחר סידור הגט בין האם ובעלה, לטענת האם ובעלה לשעבר הם קיימו יחסי אישות בחודשים שקדמו לסידור הגט, ולכן הקטינה היא בתם בוודאות. התובע (אהוד) טוען שהקטינה היא בתו ותובע לערוך את הבדיקה … לאור האמור לעיל דעתי היא כי בנסיבות העניין אין לערוך בדיקה גנטית, הואיל והבדיקה מעלה חשש לפגיעה ממשית בכשרות לנישואין של הקטינה לפי דין תורה … לה ולעשרת דורות אחריה, לצאצאיה".

היועמ"ש, מרב וקייגן טענו כי אין להמשיך את בירור התביעות הן על דרך של בדיקת רקמות והן בדרך של מדרג הראיות, מנגד אהוד טען כי יש להפריד בין הוראות ס' 28 ה' לחוק מידע גנטי לבין הדרך שמציבה זו שבמדרג הראיות. אהוד עמד בתוקף על טיעוניו כי יש לקבוע לפי מדרג הראיות, ומבלי להיזקק לבדיקת רקמות!

יצוין כי האם, מרב, הודיע כי מיד עם פסה"ד בכוונתה לעזוב את ישראל עם הבנות, וכפועל יוצא מכך לנתק את מור מאהוד.

בשלב זה בחר ביהמ"ש לקיים הליך מצומצם של שמיעת ראיות בהגשת תצהירים של מרב קייגן ואהוד לנסיבות הורתה של מור.

עיקרי הקביעות בפס"ד: באם תתקבל עמדתו של אהוד וראיותיו כי הוא אביה של הקטינה, עלול הדבר להביא לממזורה. היה ויוצהר כי קייגן אביה ולאור הודעתה של האם כי בכוונתה לעזוב את ישראל עמו ועם הבנות, הרי שללא מעמד לאהוד, כאביה, תנותק היא ממנו. בעת הזו, מכירה הקטינה שני אבות, כאשר אהוד קרוב ומוכר לה יותר, הוא לידה והיא מתראה עימו ברציפות ובסדרי ראיה מורחבים, בעוד שעם קייגן, שגם בו היא רואה אב, בשל המרחק הגיאוגרפי הקשר שונה ואחר.

ביהמ"ש מציין כי נכון הוא כי בתי הדין הרבניים נמנעים בכל דרך אפשרית מלממזר ילדים, גם כאשר מונחת בפניהם תוצאת בדיקה מדעית הקובעת את זהות האב המסוים (או שוללת זאת). אולם לאחר תיקון מס' 3 נסיבות ענייננו אינן מותירות שיקול דעת לביהמ"ש ולא ניתן לבצע בדיקת רקמות. אולם מוסיף ביהמ"ש כי אין הליך בעניין קטין שבו כעקרון על לא תיבחן טובת הקטין. ככלל, הפיכתה של "טובת הילד" לעיקרון שהוא ראש וראשון המעלה, מבטאת את התפיסה לפיה הילד איננו בבחינת "חפץ" יש לו מעמד, רצונות, וזכויות. ביהמ"ש קבע כי טובתה של מור היא העומדת לבחינה, ועל פי טובתה כפי ששוקפה בתסקירי פקידות הסעד לסדרי דין ומכון שלם, יש לקבוע מי הוא הדמות הגברית המשמעותית בחייה. בנסיבות ענייננו, לא ניתן להצהיר מי הוא אביה הביולוגי, על פי הטעמים של חשש לממזרות שפורטו לעיל. אולם הקטינה
נולדה לתוך מציאות שאהוד הוא אביה. מיד ובסמוך לאחר שאמה נטלה אותה ואת אחותה (שהיא בתו של קייגן) מביתו של אהוד ועברה להתגורר בבית הוריה, לא ויתר אהוד על הקשר עימה, ובמשך שש שנים ועל אף שאמה שינתה את גרסתה, כך שבהיותה בת שלוש, הופיע בחייה "אב" חדש (קייגן), המשיך אהוד לראות בה כבתו גידל אותה, חיבק, תמך ושמע מפיה כל העת את המילה: "אבא". גם על פי סיכומיה של האפוטרופא לדין וגם על פי חוות הדעת של המומחה ניתוק מאהוד לו מור קוראת "אבא" יגרום למור נזק נפשי רב.

לסיכום, במקרה דנן: משאלה הן העובדות, קבע ביהמ"ש כי יש להכיר באהוד, כאביה הפסיכולוגי של מור וליצוק לתוך הצהרה זו, זכויות הוריות, לרבות מעמד, באי ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ של הקטינה ועד שיוסדר הקשר המתמשך בינה לבין אהוד – ולמען טובתה.

אזכור פס"ד: תמ"ש 50330-04, 50331-04 ו – 50332-04.

תאריך פס"ד: 14.2.11

שופט: טובה סיון, סגנית נשיא ביהמ"ש.