"רצון הילד" כשיקול לקביעת מגוריו

תמ"ש 15030/02

בפני כב' השופטת שירה חני 28.9.06

משמורת קטינים – רצון הילד

עובדות המקרה: אמה של הקטינה (כיום בת 13.5) נפטרה שהייתה בת שמונה חודשים, מאז האב התחתן בשנית והוליד ילדים . הקטינה לא רוצה לגור עם האב אלא לעבור לגור עם הסבים מצד האם. לאחר מאבק ארוך בין הצדדים שארך 4 שנים, בהם הקטינה הייתה עקבית באשר לרצונה לגור בבית סביה. קבע בית המשפט כי יש לכבד את רצון הקטינה ולהעבירה לחזקת הורי האם.

הדין מכיר בזכותם החוקית של הורים ובחובתם לקיים את חובתם כלפיי ילדיהם. טובת הילד היא אחד השיקולים ומתווספים אליה שיקולים כמו זכויות הורים טבעיים. כאשר מדובר במקרה בו המתחרים הם הורה ומי שאינו הורה כגון סבא וסבתא, אין מקום לתחולתם של מבחני טובת הילד שכן זכות ההורה החי מתגברת מכח הדם על מעמד של המחזיקים החילופיים בילד.

במקרה הנדון לא נמצאה בהתנהגות האב נסיבה חמורה שתשלול ממנו את הזכות ההורית ברם, נסיבה מיוחדת נמצאה בסבלה של הקטינה, במצוקתה הגדולה והנמשכת, ברצונה הברור והעקבי שאינו משתנה אלא רק מתחזק לאורך השנים לעבור אל סבתה. רצונה היווה גורם מכריע בהחלטת בית המשפט, בהתחשב בגילה יש לתת כבוד וסיכוי לרצונה של הקטינה.

בעניין זה של שמיעת הקטין חלה תמורה גדולה בבית המשפט בשנים האחרונות, במיוחד לאור אישרור האמנה לזכויות הילד בישראל. האמנה קובעת כי הילד הוא אדם, כבודו של אדם = ילד = כיבוד רצונו, אלא אם כן נדחה מפני טובתו. בהתאם לזה העניק בית המשפט העליון משקל מכריע לרצונות של הקטין ואף קבע כי ככל שגילו של הילד מתקרב לבגרות, יהיה המשקל שיינתן לרצונו רב. כן נקבע, כי כאשר מדובר בקטין מתבגר , כי אז גם אם הוא מוסת וגם אם רצונו החופשי אינו פרי בחירה חופשית בין השיקולים, יהי מקום לתת משקל גבוה יותר לרצונו של זה. שכן, קטין בגיל זה מסוגל לנקוט צעדים אקטיביים, כגון בריחה מביתו כדי לסכל החלטה שאינה ניראת לו. בשלב זה של חייה לאחר 4 שנות מאבק יש לתת לקטינה להגיע אל המקום בו היא מאמינה כי יהיה לה טוב – בבית סביה.