צו עיכוב יציאה מן הארץ
צו לעיכוב יציאה מהארץ יינתן לרוב בשם האינטרס להבטחת קיום ההליך המשפטי.
בית הדין הרבני משתמש בסעד זה על מנת להבטיח הימצאם של בני הזוג המתדיינים בארץ,
וכן להימנע ממצב שבו בעל יעזוב את הארץ וישאיר מאחור אישה עגונה, וההיפך, מצב בו אישה תעזוב את הארץ לפני מתן גט לבעלה.
בשורה של פסקי דין נקבע כי אמת המידה החוקתית הראויה, לפיכך, היא כי ניתן לעכב יציאתו של בעל דין מישראל, אם קיים חשש כן ורציני כי יציאתו של בעל הדין תסכל או תכשיל את ההליך השיפוטי או תביא למניעת ביצועו של פסק הדין.
_________________________________________________________________
דוגמאות מהפסיקה בנושא עיכוב יציאה מהארץ
תמ"ש (כ"ס) 6010/03 בש"א 720/03 מ.א. נ' מ.א. (לא פורסם – החלטה מיום 10.3.03) – העקרונות להוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ בכלל ומתן סעד זה כסעד זמני בתביעת מזונות – כב' הרשם צ. ויצמן, מבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, סקר בפסק דינו המלומד את נושא מתן צו עיכוב היציאה מהארץ:
בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, בפרק כח', נקבעו התנאים לקבלת סעד זמני של עיכוב יציאה מן הארץ –
1. ביהמ"ש צריך להיות משוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תביעה – לפי לתקנה 362(א).
2. בימ"ש צריך להיות משוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר, שהמשיב עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין – לפי תקנה 384(א).
3. על ביהמ"ש לבחון, קודם למתן הסעד, את הנזקים שעלולים להיגרם לצדדים באם יינתן או יישלל הסעד – לפי תקנה 362(ב)(1), והאם הוגשה הבקשה בתום לב והסעד צודק וראוי בנסיבות העניין – לפי תקנה 362(ב) (2).
על התקנות האמורות להבחן לאורן של הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בעיקר על רקע סעיף 6 לחוק יסוד זה הקובע כי כל אדם חופשי לצאת מישראל ועל רקע סעיף 8 לחוק היסוד, הקובע כי "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה, אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסכמה מפורשת בו". יחד עם זאת, מול זכות היסוד שעניינה חופש התנועה, ניצבת זכותו של בעל דין לממש את זכות הקניין שלו בחוב פסוק או בחוב העתיד להיות פסוק, זכות המעוגנת אף היא בחוק היסוד בסעיף 3 שלשונו: "אין פוגעים בקנינו של אדם".
נדרשת הקפדה מיוחדת בנטל השכנוע והראיה, בכל הקשור למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ ואת הצורך בהוכחת חשש ממשי או סביר, בכל הקשור לעזיבה את הארץ.
בעניינינו, לא הוכח כי קיימות ראיות לכאורה לחשש סביר שהמשיב יצא מן הארץ לצמיתות או לתקופה ארוכה. למשיב מקום עבודה קבוע והוא אינו מתעלם מההליך שבפניו באופן האופייני לאדם הרוצה להימלט.
לאור כל האמור, החליט בית המשפט על דחיית הבקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ.
תמ"ש(ת"א) 59330/02 ק.ת. נ' ק.ח (לא פורסם, החלטה מיום 10.10.04) – ביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ שניתן כנגד תושב חוץ בשל חוב מזונות – פסק-דין זה הוא ערעור החלטת ראש ההוצאה לפועל, לפיה בוטל עיכוב היציאה של המשיב מן הארץ. הצדדים התגרשו בשנת 1999 ולהם שלושה ילדים. בהסכם הגירושין נקבע, כי על המשיב לשלם למערערת מזונות, שישולמו עד עזיבת כל ילד את הבית. למרות שהילדים בגרו, המערערת טוענת כי טרם עזבו את הבית וכי חוב המזונות הוא מעל ל- 200,000 ₪. כיום, המשיב מתגורר בחו"ל, הוא נשוי ורכש בית בפלורידה. המשיב הגיע לישראל כדי להשתתף בכנס במסגרת עבודתו. לפני הגעתו לארץ, ביקשה המערערת מראש ההוצאה לפועל, לעכב את יציאתו של המשיב מן הארץ. ראש ההוצל"פ נענתה ונתן צו לעיכוב יציאת המשיב מן הארץ. המשיב הגיש לראש ההוצל"פ בקשה לבטל את עיכוב יציאתו מן הארץ והצו בוטל.
כב' השופט יהודה גרניט מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבע כדלקמן:
בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, תקנה 384 (א) קובעת: "היה המשיב תושב חוץ, לא יינתן כנגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ אלא בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו". לעומת זאת, בסעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל, אשר על-פיו ניתן צו העיכוב, נאמר: "היה לראש ההוצאה לפוע
ל יסוד להניח שהחייב עומד לצאת את הארץ בלי לפרוע את החוב או להבטיח את פירעונו, רשאי הוא לצוות על עיכוב יציאתו מן הארץ ועל הפקדת דרכונו או תעודת המסע שלו". השאלה אשר נשאלה על ידי בית המשפט הייתה, האם צו לעיכוב יציאתו מן הארץ של תושב חוץ, לא יינתן גם בלשכת ההוצל"פ, "אלא בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו".
כב' השופט גירניט קבע כי בעקבות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, על-מנת לעכב את יציאת המשיב מן הארץ ולמנוע ממנו את זכותו החוקתית לצאת מישראל, על המערערת היה לשכנע ולהוכיח כי למרות שהמשיב הוא תושב חוץ, למרות שיש לו כתובת מגורים ידועה בחו"ל, למרות שמקום עבודתו ידוע, ולמרות שהיא לא הפעילה את פסק-הדין וניסתה לגבות את החוב בארה"ב, ולמרות שאין למשיב כל נכסים בישראל ושאין לו כל מקור הכנסה בישראל – יש לעכב את יציאתו מן הארץ. יש לציין כי המערערת לא ציינה כל נסיבה חריגה, מדוע יש להשאיר את צו העיכוב על כנו.
בית-המשפט העליון התריע, בשורה של פסקי דין, כנגד הפעלת לחץ כזה וכנגד שימוש בעיכוב יציאה מן הארץ למטרת הפעלת לחץ.
לאור כל האמור דחה בית המשפט את הערעור.
בג"צ 3914/92 לאה לב נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב יפו, (פורסם באתר פסקדין, פסק דין מיום 10.2.1994) שיקולי בית הדין הרבני למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ – העותרת והמשיב נשואים זה לזה, ולהם שלושה ילדים. בין העותרת לבין המשיב נתגלעו סכסוכים, בעקבותיהם הגישה העותרת תביעה למזונות ולהחזקת הילדים לבית המשפט המחוזי. בנוסף, הגישה תביעת גירושין לבית הדין הרבני. המשיב הגיש במקביל תביעה לשלום בית לבית הדין הרבני, במסגרתה ביקש מבית הדין ליתן צו לעיכוב יציאתה של העותרת מהארץ, בטענה כי האישה מנהלת רומן עם גבר שמתגורר בארצות הברית, וכי היא מתכננת לעבור אליו עם ילדיהם המשותפים. בית הדין הרבני נתן במעמד המשיב בלבד צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד העותרת והילדים. העותרת הגישה לבית הדין הרבני בקשה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ.
כב' המשנה לנשיא א' ברק והשופטים ש' לוין וד' לוין קבעו בפסק דינם:
עיכוב יציאה מהארץ, כסעד ארעי או כסעד ביניים דיוני, יכול להינתן רק כאמצעי דיוני הבא לסייע לצד במימוש הסעד שהדין המהותי נותן בידו.
על הערכאה השיפוטית לאזן בצורה ראויה בין הערכים, האינטרסים והעקרונות המתנגשים: מחד עומד ערך היסוד בדבר חופש התנועה, ומאידך גיסא עומד האינטרס של בעל דין להבטחת זכויותיו המהותיות באמצעות ההליך השיפוטי.
אמת המידה החוקתית הראויה, לפיכך, היא כי ניתן לעכב יציאתו של בעל דין מישראל, אם קיים חשש כן ורציני כי יציאתו של בעל הדין תסכל או תכשיל את ההליך השיפוטי או תביא למניעת ביצועו של פסק הדין. סמכותו של בית-דין רבני להורות על עיכוב יציאתו של בעל דין מהארץ מוגבלת על-פי אמת מידה זו.
בעניינינו, לא מקיימת החלטה זו של בית הדין הרבני האזורי את האיזון הראוי בין חופש התנועה של העותרת, לבין הבטחת הגשמתן של הזכויות המהותיות של המשיב באמצעות ההליך השיפוטי.
לאור האמור לעיל צו עיכוב היציאה מהארץ בוטל והותנה בכך שהעותרים ימציאו התחייבות עצמית וכן ערבות צד שלישי על סכום של 100,000 ₪.
