הדיון בשתי הפרשות אוחד על ידי בית המשפט העליון, לאחר שבשתיהן הועלו שאלות משפטיות דומות, ונדון בהרכב של חמישה שופטים.
מדובר בשני זוגות שנישאו לאחר הכניסה לתוקפו של חוק יחסי ממון, המחיל על בני הזוג את הסדר איזון המשאבים. על פי החוק, הזכות לאיזון משאבים קמה רק עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או מוות. הנישואין של שני בני הזוג בעניינינו טרם פקעו. בשני המקרים, מבקשת האישה לממש את זכותה בנכסים שנצברו על שם בן זוגה.פרשת יעקובי – בני הזוג נישאו ב-10.12.75. נולדה להם בת אחת. במהלך הנישואין נצברו נכסים, חלקם נרשמו על שם שני בני הזוג וחלקם על שם הבעל בלבד. האישה הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בגין פירוק שיתוף והצהרה על הרכוש כרכוש משותף שנצבר במהלך הנישואין של בני הזוג. בית המשפט דחה את תביעת האישה מחוסר עילה ומחוסר סמכות, שכן לפי חוק יחסי ממון מועד האיזון הינו גירושין בין בני הזוג, ומכיוון שטרם התגרשו, אין לבית המשפט סמכות לחלק את הרכוש המשותף.
פרשת קנובלר – בני הזוג נישאו ב-18.4.78, ונולדו להם שלושה ילדים. הנכס היחיד שבמחלוקת הוא דירת המגורים המשפחתית, הרשומה על שם הבעל בלבד. גם כאן האישה הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי למתן פסק דין הצהרתי שמחצית מנכסי בני הזוג בבעלותה, ובפרט דירת המגורים. המגרש עליו נבנה הבית נקנה על ידי הבעל, טרם הנישואין, אך בזמן שחיו חיים משותפים. הדירה נבנתה לאחר הנישואין. מימון הבנייה הגיע מהורי הבעל ומכספי משכורות בני הזוג. הבעל, שהוא עורך דין במקצועו, הבטיח לאישה שירשום את הדירה על שם שניהם, אלא שלימים הסתבר לה כי בעלה הונה אותה והדירה רשומה על שמו בלבד. אציין כי במהלך לימודי המשפטים של הבעל פרנסה אותו האישה. בית המשפט המחוזי קבע כי על בני הזוג חל ההסדר לפי חוק יחסי ממון, ומכיוון שטרם התגרשו, לא ניתן לבצע את איזון המשאבים. כמו כן קבע בית המשפט שניתן, במקביל, ליישם הסדרים רכושיים נוספים מלבד ההסדר הקבוע בחוק יחסי ממון. כך, במקרה זה פסק בית המשפט כי מדובר בעסקת מתנה. התוצאה לפיכך הינה קבלת בקשת האישה – מתן פסק דין הצהרתי לבעלות מחצית מנכסי בני הזוג, ובפרט בעלות במחצית הדירה.
כב' השופטים טל, שטרסברג-כהן (דעת הרוב) סבורים שחזקת השיתוף וההסדר על פי חוק יחסי ממון אינם חלים סימולטאנית על בני זוג שנישאו לאחר כניסתו לתוקף של החוק. כלומר, חזקת השיתוף והסדר איזון המשאבים אינם יכולים לדור, זו לצד זה, בכפיפה אחת ולגבי כל מי שנישא לאחר ה- 1/1/74, חל הסדר איזון המשאבים ולא חזקת השיתוף. החוק חל על בני הזוג דנן אפילו לא הוכחה כוונה ליצור שיתוף ואיזון בנכסיהם. אכן, רשאים בני הזוג שלא לקבל עליהם את הסדר איזון המשאבים שבחוק אך זאת עליהם לעשות ב"הסכם ממון", כשמשמעותו בחוק יחסי ממון. יחד עם זאת, יש לבני זוג אשר נישאו לאחר כניסתו לתוקף של החוק אפשרות לבקש סעד הצהרתי קודם לפקיעת הנישואין מכוח הדין הכללי.
כב' השופטת שטרסברג-כהן מציינת בעמ' 626:
"הדין החל על בני זוג במהלך חיי הנישואין באשר לזכויותיהם ברכוש, הוא הדין הכללי… שיפורש בגמישות ובהתאמה למסגרת השיתוף שבה חיים השניים שהרכוש נצבר על ידיהם.
כאן מתקרב הדין הכללי לחזקת השיתוף לפחות ככל שהייתה בתחילת דרכה… ניתן לפנות לדיני החוזים, דיני הקניין, דיני הנאמנות, דיני השליחות, דיני עשיית עושר ולא במשפט, לעיקרון תום הלב".
כלומר, האיזון יתבצע רק לאחר פקיעת הנישואין- גירושין או מוות, ואולם, אין מניעה להגיש תביעות בעניין הרכוש בעתירה למתן פס"ד הצהרתי על חלקו של בן זוג ברכוש וקבלת פרטים ביחס לרכוש אשר לגביו נטען, כי הוא משותף, וכן לעתור לקבלת צווים שמטרתם לשמר את זכויותיו של אותו בן זוג שאינו רשום כבעלים של אותו רכוש, או אינו אוחז בו, מתוך חשש כי עד למועד פקיעת הנישואין יחלוף זמן רב, והרכוש יכלה או יוברח.
_________________________________________________________________
תמ"ש (ת"א) 3120/98 ס. י. נ' נ. י. (החלטה מיום 17.11.03, לא פורסם) -מועד הקרע – כב' השופטת טובה סיון מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבעה כי על הצדדים חלה חזקת השיתוף, יצירת הפסיקה טרם חקיקת חוק יחסי ממון בין בני-זוג, תשל"ג-1973, משנישאו הצדדים טרם חקיקתו. במסגרת תביעתה של האישה כנגד הבעל, תבעה האישה לקבלת חלקה בכספים ובזכויות אשר נצברו במהלך הנישואין. הצדדים טרם התגרשו, על כן מועד הקרע יקבע על פי מכלול הנסיבות ובמקרה הנדון נקבע כי מועד זה הינו יום הגשת התביעה הנדונה על ידי האישה.
בר"ע (ת"א) 2797/02 אבס דאלי נ' אבס זפינה (לא פורסם – החלטה מיום 7.4.03) – מועד הקרע בין בני זוג – בבקשה לרשות ערעור נדרש בית המשפט לדון בקביעתו של כב' השופט בוקובסקי מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, אשר קבע, כי מועד הקרע לעניין קביעת תום תחולתה של חזקת השיתוף בגין נכסיהם של הצדדים, חל ביום 29.8.96.
בני הזוג נישאו בשנת 1964 ובמועד הדיון היו הם גרושים. בין בני הזוג מתנהלים הליכים הנוגעים לענייני הרכוש ביניהם. לטענת האישה מועד הקרע הוא 8.96 – המועד בו הגיש הבעל תביעה לשלום בית ולחלופין לגירושין לבית הדין הרבני ולטענת הבעל מועד הקרע הוא 7.90, המועד בו הגיש הוא תביעת גירושין לבית הדין הרבני, שכן מאז, יש בין הצדדים הפרדה רכושית מלאה והדבר מתבטא בחשבונות הבנק של הצדדים ובשומות מס נפרדות המוגשות על ידי הצדדים מאז שנת 1990.
כב' השופט בוקובסקי קבע, כאמור, כי מועד הקרע הינו בחודש אוגוסט 1996, ממספר נימוקים: עד אוגוסט 1996, התגוררו הצדדים תחת קורת גג אחת ושילמו יחד את הוצאות אחזקת הבית. המערער והמשיבה טיילו יחד בחו"ל, המערער והמשיבה ניהלו יחד חשבון בנק משותף בסניף בנק דיסקונט ברמלה, המערער העיד על כך, שרכש מתנות למשיבה, המשיבה סעדה את המערער לאחר שלקה בהתקפי לב והצדדים חיו יחד במשק בית משותף, כאמור. ביהמ"ש קבע כי הקרע בין הצדדים אירע, למעשה, לאחר שהוגשה תלונת המשיבה למשטרה ביום 24.8.96 בה טענה המשיבה כי המערער תקף אותה וניסה לאנוס אותה.
כב' השופטת שטופמן מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחתה את הערעור וקבעה:
אמנם הוגשה על ידי המערער בשנת 1990 תביעת גירושין לבית הדין הרבני, אולם הצדדים קיבלו את המלצת בית הדין וחזרו לחיים משותפים, שנמשכו עד חודש אוגוסט 1996. בפני בית המשפט קמא הוצגו ראיות לחיים המשותפים של בני הזוג, רכישות משותפות, שיפוצים בבית, תשלום עבור מצרכים, וכיוצא באלה הוצאות הכרוכות בניהול הבית ואחזקתו. לכן נקבע, כי ביהמ"ש קמא לא נתפס לכלל טעות בקובעו את מועד הקרע, ביום הגשת תביעת הגירושין המחודשת לבית הדין הרבני. גם אם היו מחלוקות בין בני הזוג במהלך השנים 1990-1996, לא צריך היה ביהמ"ש להסיק מהן כי המחלוקות עומדות בסתירה לקיום חיי שיתוף בין הצדדים. הלכה פסוקה היא, כי חזקת השיתוף היא חזקה ראייתית, שלהוכחתה אין צורך להוכיח שלום בית מתמשך, אלא די בהוכחת מינימום של חיים משותפים תחת קורת גג אחת, ללא קרע וללא פירוד של ממש.
