פיצוי נזיקי בגין גירושין חד צדדים – מוסלמים
ביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים, קבע כי יש לפצות אישה, פיצוי נזיקי, בסך 95,000 ₪ וזאת מאחר שבעלה נקט בגירושין חד צדדים.
עובדות:
בני הזוג נישאו זל"ז על פי דיני השרעי בשנת 2007. מע' היחסים בין הצדדים עלתה על שרטון וכ – 3 חודשים לאחר נישואיהם (ביום 18.6.07) עזבה האישה (להלן: "התובעת") את הבית, בעודה הרה, ועברה להתגורר אצל אמה. ביום 4.4.08 שלח הבעל (להלן: "הנתבע") לטלפון הנייד של אם התובעת מסרון בזו הלשון: "ע' עם כל הצער, בתך גרושה משום שאני התארסתי. תודה" (תרגום מערבית). יצוין כי עובר לשליחת המסרון הגישה התובעת תביעת למזונות אישה לבית הדין השרעי, עם זאת לא הוגשה תביעת גירושין ע"י מי מהצדדים. עוד התברר במהלך התנהלות התיק כי הנתבע נשוי כיום לאישה אחרת, שאותה נשא בסמוך לעזיבת התובעת את בית הצדדים. ביה"ד השרעי, במסגרת הדיון בתביעת המזונות שהגישה התובעת, קבע כי שליחת המסרון יצרה מעשה של גירושין תקפים עפ"י הדין המוסלמי. מכאן הוגשה התביעה בענייננו לביהמ"ש לענייני משפחה.
השאלה שעמדה במרכז פס"ד היא:
האם ניתן לבסס, על קביעת ביה"ד השרעי, תביעה נזיקית בעילה של הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין, כאשר החובה שהופרה היא זו הנקובה בסעיף 181 לחוק העונשין: "התיר איש את קשר הנישואין על כורחה של האישה, באין בשעת התרת הקשר פס"ד סופי של ביהמ"ש או של ביה"ד המוסמך המחייב את האישה להתרה זו, דינו – מאסר 5 שנים".
עיקרי הקביעות בפס"ד:
ביהמ"ש קבע כי פס"ד המנחה הינו פס"ד סולטאן (ע"א 245/81 סולטאן נגד סולטאן, פ"ד לח(3), 169) לפיו נקבע חד משמעית כי הפרת סעיף 181 מהווה הפרת חובה חקוקה שהפרתה יוצרת עילה לפיצוי נזיקין. על מנת לבחון את התקיימותה של העבירה המנויה בסעיף 181 הנ"ל יש לעמוד על היסודות המרכיבים אותה, דהיינו: מעשה גירושין בר תוקף, אי הסכמתה של האישה, והעדר פסיקה מביה"ד או ביהמ"ש מוסמך המחייב את האישה בהתרת הנישואין. במקרה דנן נקבע כי שליחת המסרון מהווה מעשה גירושין בר תוקף, ללא החלטה מקדימה של בית דין מוסמך המחייבת גירושין. כמו כן, המעשה התבצע בעל כורחה של האישה, שכן הגירושין נוצרו ע"י שליחת הודעה כתובה מבלי שיכולה היתה להתנגד. מכל האמור לעיל, משהפר האיש את סעיף 181 לחוק העונשין, עולה כי קמה עילת הפרת חובה חקוקה. ביהמ"ש ציין כי "השקפת עולם המבוססת על שמירת כבודו של האדם ושיויון בין המינים אינה יכולה לשאת את הפגיעה האנושה וההשפלה שהן מנת חלקה של אותה אישה שבן זוגה, מחליט לפעול באופן חד צדדי לשנות את מעמדה ולגרשה מחייו ללא הבעת הסכמה מצידה" … "אף אם האישה הייתה מעוניינת בסופו של יום בגירושין, והוצגו ראיות אובייקטיביות לביסוס עובדה זו, גם אז עדין תעמוד לאישה הזכות לתבוע פיצויים על עוגמת הנפש והבושה שנגרמו לה כתוצאה מהדרך שבה נעשו הגירושין". לו זו אך זו, ביהמ"ש קבע כי "גם במקרה שבו התנהגותה של האישה בזמן החיים המשותפים הייתה לא ראויה ו/או אף אם בחרה האישה לעזוב את בית הצדדים עובר למעשה הגירושין, לא ניתן לעלות טענה בדבר "אשם תורם" בהליך נזיקי בעילה של הפרת חובה חקוקה".
לסיכום, במקרה דנן:
ביהמ"ש פסק לתובעת פיצויים בסכום של 95,000 ₪. ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לכמת את הנזק שנגרם לתובעת, (קשה לאמוד את הנזק הנפשי, הצער והבושה שהיו מנת חלקה של התובעת כתוצאה מהגירושין בעל כורחה, מה גם שהתובעת לא הוכיחה נזק). אולם פיצוי בסכום זה מביא בחשבון נזק כללי המתחשב בנסיבות העניין (משך זמן הנישואין, הולדתם של ילדים במהלך הנישואין, המצב הכלכלי שנוצר עם הגירושין, סיכוייה של האישה להינשא בשנית וכיו"ב) ומשלב רכיב עונשי המבטא את האינטרס למגר נורמה פסולה מעין זו.
אזכור פס"ד: תמ"ש 17950/09
תאריך פס"ד: 15.2.2011
שופט: טפרברג דניאל
