עקרון טובת הילד

עקרון "טובת הילד"
כאשר לא ניתן להגיע להסכמה בין ההורים יבחר בית המשפט את ההורה המשמורן בהתאם לעקרון "טובת הילד". נקודת המוצא בהערכת מסוגלות הורית היא השאלה האם ההורים עונים על צורכי הילדים.
מדובר למעשה במכלול של שיקולים אשר יכול בית המשפט להביא בחשבון בדונו במשמורת הקטין. "סל השיקולים" יכול להחיל את מכלול הצרכים, הזכויות והאינטרסים של הילד, כמו גם שיקולי מסוגלות הורית של הוריו, קרי יכולתם לספק לילד את צרכיו הפיסיים והנפשיים. מאחר ו"טובת הילד" היא כלל ברזל, יבדקו בתי המשפט או בתי הדין את העניינים הבאים בבואם לקבל החלטה: מוסריותו של כל צד, התנהגותו כלפי הילד, ההתעניינות של כל הורה בגידול הילד, הדוגמא שישמש ההורה לילד ואפשרות ההענקה – חומרית ונפשית.
דוגמא למקרה בו נשללה מהורה מסוגלות הורית על ידי בית המשפט: מחלה קשה של ההורה, אשר הקשתה על תפקודו כהורה, על כן סבר בית המשפט כי שיקולי טובת הילד נוטים לטובת מתן משמורת להורה שאינו חולה.
פעמים רבות לא יסתפק בית המשפט או בית הדין מהתרשמותו הבלעדית, וייעזר באבחנה של עובד סוציאלי או פקיד סעד שייפגש עם ההורים והילד ויעביר תסקיר לבית המשפט או בית הדין עם המלצותיו בעניין מהות ההורה המשמורן. כמו כן מקובל כי בית המשפט מפנה את ההורים למכונים פרטיים לצורך קבלת חוות דעת פסיכולוגית או פסיכיאטרית, שיסייעו בקביעת המסוגלות ההורית, או ליתר דיוק, שיקבעו את ההתאמה ההורית של אחד ההורים לקטינים הספציפיים שעניינם הובא בפני בית המשפט.
מעוניינים בייעוץ משפטי?
השאירו פרטים ונציג יחזור אליכם בהקדם!
עקבו אחרינו בפייסבוק
תוכן עניינים
דילוג לתוכן