מרוץ הסמכויות
עקרון הסמכות הנמשכת מורה, כי במקום שבו מכריעה אחת משתי הערכאות בעניין מסויים תוך שימוש בסמכות מקורית, תמשיך אותה ערכאה ותחזיק בסמכות להכריע בהתדיינות נוספת שתהיה בין בעלי הדין באותו עניין (בג"צ 6103/93 סימה לוי ואח' נ. בית הדין הרבני הגדול ואח' , פ"ד מח (4) 591, 608).
עקרון זה חל כאשר מדובר בנושא שנמצא בסמכות מקבילה של ביה"ד הדתי ובית המשפט לעניני משפחה, והוא בא לשמר את סמכות השיפוט בהתדיינויות עתידיות.
עקרון זה הינו יציר הפסיקה, והוא בא לשרת חובת הכיבוד ההדדי בין הערכאות ומניעת התרוצצויות של המתדיינים בין הערכאות השונות.
ר' ביד"מ 1/81 נגר נ' נגר פ"ד לח(1) 365 , 397 – 398.
בית משפט העליון התווה את ההלכה הקובעת לגבי תחולת הכלל האמור. על פי ההלכה, יש לבחון את פסק הדין שניתן על ידי הערכאה שדנה לראשונה בתביעה בין הצדדים, ובהתקיים מספר תנאים הכרחיים באותו פסק דין, הרי שיש תחולה לכלל הסמכות הנמשכת.
התנאים ההכרחיים שמציבה ההלכה הפסוקה, :
א- התנאי הראשון – סמכות שיפוט מקורית לערכאה שמלפניה ניתן פסק הדין בעבר ( ר'
בג"צ 6103/93 סימה לוי נ' ביה"ד הרבני הגדול:
ב- התנאי השני- שאלת המזונות של האשה נדונה והוכרע בה לגופה בעבר (ר' בג"צ 9539/00 איתן נ' ביה"ד הרבני תקדין עליות 2001 (3) 4):
ג- התנאי השלישי – המדובר בנושא הנתון לשינוי, והינו בעל אופי מתמשך
(מתוך תמ"ש (נצ') 1890/05 א.נ נ א.נ מיום 19.2.2006 פס"ד ניתן ע"י כב' השופט ג'יוסי סארי )
כך למשל, כאשר מדובר בהסכם גירושין בין בני זוג אשר אושר קיבל תוקף של פסק דין ובהסכם עצמו נכללים גם ענייניו של הקטין, מגמת בית המשפט העליון היא כי כלל הסמכות הנמשכת אינו חל כלפי ילד במקום בו נחתם הסכם גירושין בין בני זוג ושבו נקבעו מזונות הקטין.
ז את בניגוד להוריו, שכן הם מחויבים להסכם עליו חתמו, זאת כיוון שהם צד להסכם ואילו הילד יכול לבחור בין ערכאה אזרחית לבין ערכאה רבנית.
לסיכומו של עניין , הורים אשר החלו בהליך מסוים בפני ערכאה מסויימת ובין השאר הגיעו להסכם והעניין עולה בשנית והוא בעל אופי מתמשך אזי,
אם מדובר בקטין – הרי שילד ש אינו צד להסכם לא יחול עליו הכלל של הסמכות הנמשכת קרי, יכול לפנות לאיזו ערכאה שהוא רוצה בין רבני ובין אזרחי.
והואיל ומדובר בהורה – הרי שהכלל הסמכות יחול עליו והוא יפנה לערכאה המסויימת שהחלה לדון בעניינו.
