סמכות בין לאומית לבית הדין הרבני

ביום 27.7.2005 תוקן חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי"ג – 1953 באופן שלביה"ד הרבני תהיה סמכות אונברסלית כללית לדון בתביעות גירושין שבין יהודים ,אשר נישאו לפי דין תורהאפילו אם הם מתגוררים בחו"ל ובלבד:

א. הנתבע מתגורר בישראל ,או

ב.שניהם אזזרחי ישראל

ג.מקום מושבו של התובע בישראל ובלבד שהתגורר בה שנה קודם הגשת התביעה. במקרה כזה אין חשיבות למקום בו מתגורר הנתבע או האזרחות של מי מהצדדים.

ד. אך גם אם לא התגורר התובע בישראל משך שנה ,קודם תלהגשת התביעה אם מקום מושבם האחרון של בני הזוג היה ישראל תהיה לביה"ד סמכות אפילו אם הנתבע אזרח ותושב חו"ל.

ה. התובע הוא אזרח ישראלי ומקום מושבו בישראל (הנתבע תושב ואזרח חו"ל)

ו. התובע הוא אזרח ישראלי, איננו מתגוררבישראל, אבל התגורר בה שנה במהלך השנתיים שקדמו להגשת התביעה.

החוק מקנה סמכות לביה"ד הרבני לדון בעניני הגירושין, אך לא מונע מבית המשפט האזרחי שבחו"ל לדון בתביעת הגירושין האזרחיים ובמקרה כזה ביה"ד הרבני בישראל לא יהיה מוסמך לדון ולהכריע בגירושין האזרחיים.

לבית הדין הרבני תהיה סמכות שיפוט ייחודית לדון בתביעת גירושין אם שניהם יהודיים שנישאו לפי דין תורה ובלבד שהתובע הינו אזרח ישראל ונמצא בישראל בעת הגשת התביעה.

לתביעות הנ"ל לא ניתן לכרוך עניני מזונות , משמורת ורכוש.