נכסים הנכללים בחלוקת רכוש

עמ"ש (י-ם) 54822-11-11 מ'מ' פ' נ' מ' פ', בביהמ"ש המחוזי בירושלים, כב' השופט יוסף שפירא, תמר בזק רפפורט, דוד מינץ.

ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש למשפחה בירושלים בתמ"ש 12651/06 כב' השופטת נילי מימון.

העובדות:

המערער והמשיבה נישאו ביום 11.1.00 2000 והתגרשו בחודש ינואר 2008 . לאחר שנישאו, חתמו הצדדים על הסכם ממון לפיו: א. כל נכס שהיה שייך למי מהם קודם לנישואין לא ייחשב נכס משותף, וכך גם לגבי נכסים חלופיים לאותו נכס. ב. איזון המשאבים בין הצדדים, אם יחול, לא יחול על נכסים וזכויות המגיעים למי מהצדדים בירושה או מתנה. ג. דירת המגורים של הצדדים על תכולתה הינה רכוש בלעדי של המערער. ד. כל רכישה שתבוצע מהחשבון המשותף תהא שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים.

במועד הפירוד עלתה מחלוקת בין הצדדים:

1. המשיבה טוענת כי המערער רכש שני נכסים בשכונת רחביה בירושלים באמצעות שני "אנשי קש" – תושבים זרים אזרחיי רוסיה. הנכס הראשון נרכש ביום 31.1.02 תמורת 100,000 דולר. לטענת המשיבה, המערער ניצל את זכויות הבניה ובנה על גג מבנה שתי יחידות דיור מפוארות אשר נכון לשנת 2006 הוערכו בסך של 1,550,000 האחד (פחות 50,000 דולר עלות בנייה) והשנייה בסל שח 600,000 דולר (פחות 30,000 דולר עלות בניה). הדירות נמכרו על ידי "אנשי הקש" בתמורה ל – 1,112,500 ₪ הראשונה בסך 500,000 ₪ השנייה. לטענת המשיבה, הרווחים מעסקאות אלו (למעלה ממיליון דולר) צריכים להיכלל במסגרת איזון המשאבים שכן הם מהווים פירות עבודתו והשקעתו של המערער במהלך הנישואין. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי אכן הרוכשים הינם "אנשי קש" פיקטיביים, שהשימוש בהם נעשה אך להשגת פטור ממס שבח מקרקעין תוך חסכון משמעותי למערער. לכן נקבע כי מדובר ברווחים שהם פירות עבודתו והשקעתו של המערער במהלך הנישואין וכי המשיבה זכאית למחציתם.

2. המשיב ערער לביהמ"ש המחוזי וטען כי פירות הנכס הנ"ל אינם ברי איזון שכן הנכס עצמו אינו בר איזון. על בית המשפט היה, לדעת המערער, לאבחן את מרכיבי הרווח וגורמיהם ולקבוע כי הרווחים הנובעים מהנכס ושאין להם זיקה לצדדים או לנישואין אינם בני איזון. עוד טען המערער כי לא ניתן לזקוף את מלוא רווחי הפרוייקט לעבודתו אלא גם לתנודות שוק, שינוי תב"ע וכד'.

3. ביהמ"ש המחוזי פסק:

א. פרוייקט הנדל"ן הנ"ל כמו גם עסקת נדל"ן נוספת בה עסק המערער, הוו את עבודתו היחידה של המערער בתקופת הנישואין. הכלל הוא כי השבחת נכס כתוצאה מעבודת אחד מבני הזוג בתקופת הנישואין מגדירה את רווחי ההשבחה בנכס בר איזון.

ב. במצב דברים זה, כשעיסוקו העיקרי של המערער הוא בנדל"ן, רכישה, השבחה ומכירה של נכסים, יש מקום לזקוף את כלל רווחיו לעיסוקו.

ג. מטבע הדברים, העוסקים בתחום הנדל"ן מכלכלים את צעדיהם באופן שהם רוכשים נכסים במקומות פוטנציאלים להשבחת הנכסים , בין היתר בשל הגדלת זכויות הבניה והרחבת הבניה בהתאם. בעל מקצוע בתחום זה אינו שונה ממשקיעים בתחומים אחרים, המביאים בחשבון פרמטרים שונים תוך נטילת סיכון שעה שהם שוקלים את אפיקי השקעתם. יתכן והדבר שונה מקום שבו מדובר בהשקעה חד פעמית של אדם שאין לו מעיסוקו והוא פעל באופן עצמאי וחד פעמי בנוגע לרכושו. במקרה שכזה יש מקום לבחון האם הרווח נתקבל ממאמציו של המשקיע או שמא מדובר ברווח שצמח מהכנס באופן אובייקטיבי ללא קשר למאמצו של המשקיע.

ד. לסיכום, בנסיבות מקרה זה, שעה שהמערער עסק בהשבחת נכסי נדל"ן באופן שוטף, יש לכלול את כלל הרווחים מהפרויקט במסגרת הנכסים בני האיזון.