משמורת משותפת
הורות משותפת היא תפיסה מקובלת מאד כיום בעולם בכל הקשור בחלוקת האחריות ההורית, והיא הולכת ותופסת את מקומה בספרי החוקים של המדינות המתקדמות. ההורות משותפת מושתתת על שני עקרונות: זכותו של הילד לשני הורים וחלוקת האחריות ההורית לילד בין שני הוריו. במקרה של משמורת משותפת יגורו ההורים, לאחר הגירושין, בקרבת מקום ולילד יהיו למעשה שני בתים, כאשר חלוקת הזמן לטיפול בילד תהיה שיוויונית בין שני ההורים. מרבית הביקורת על הסדר המשמורת המשותפת מתייחס לכך שהפיצול בין שני בתים משרה על הילד חוסר יציבות, שכן חסר לו מרכז חיים, והדבר עשוי לפגוע בהתפתחותו.
בתי המשפט בארץ אינם נוטים לאשר משמורת משותפת, אלא במקרים יוצאי דופן שבהם מוכח שהדבר משרת את טובתם של הקטינים. על פי רוב כאמור, תקבל האם את המשמורת הבלעדית. יחד עם זאת, במקרים בהם מגיעים ההורים להסכמה ביניהם על משמורת משותפת, הדבר מוסדר ביניהם בהסכם שנעשה לטובת הקטין ובית המשפט התרשם כי אכן ההורים מסוגלים לגדל את הילד בשיתוף כשטובתו לנגד עיניהם – יאשר בית המשפט משמורת משותפת.רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, ( פס"ד מיום 8.1.2001) – שאלת משמורת על קטין, כאשר האם שבידיה זכויות המשמורת, מעוניינת להגר למדינה אחרת – זוהי בקשת רשות ערעור על פסק-דין שניתן על-ידי כבוד סגן-הנשיא ח' פורת והשופטים א' משאלי, ס' רוטלוי בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב. המבקשת והמשיב גרושים ולהם ילד משותף, קטין אשר הינו כבן ארבע שנים. בהסכם הגירושין, אשר אושר בבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין, הוסכם כי המשמורת על הקטין נתונה לאם, בעוד שלאב ניתנו זכויות ביקור נרחבות. כמו כן נקבע בהסכם כי במידה ואחד ההורים ישהה מחוץ לארץ, הקטין יישאר במשמורת ההורה השני. האם מנהלת מערכת יחסים עם אדם המתגורר באנגליה, ועל כן פנתה לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן בבקשה למתן צו שיותיר לה להגר עם הקטין לאנגליה ויקבע זמני שהות לאב בהתאם. יש לציין כי במהלך ההתדיינויות המשפטיות בין הצדדים, נישאה האם לבן זוגה הנוכחי ונולדה להם בת. האב התנגד לבקשה בטענה כי הדבר מנוגד לטובת הילד, שהרי לו יינתן הצו יוצר נתק בין הקטין לאביו. בית המשפט קמא מינה מומחית בפסיכולוגיה התפתחותית לבדיקת המסוגלות ההורית של הצדדים, וזו קבעה כי לקטין מערכת יחסים טובה עם שני הוריו, לקטין אף מערכת יחסים טובה עם בן זוגה של האם, אך בין שני ההורים מערכת יחסים עכורה ביותר. המומחית קבעה כי כל אחת מהאפשרויות תפגע בקטין, והסיקה כי האפשרות שתפגע בו בצורה הפחותה ביותר תהיה לאשר את הצו כמבוקש, כך שהקטין יהגר עם אימו לאנגליה, שכן המצב הכלכלי של שני ההורים מאפשר ביקורים תכופים, הן של האב באנגליה והן של האם והקטין בארץ. המומחית הגיעה למסקנה זו לאור גילו הרך של הילד והדעה הרווחת בקרב המומחים בנושא התפתחות הילד בגיל הרך, לפיה האפשרות של משמורת לאם וביקורים תכופים ויותר ממושכים של האב או אצל האב, היא האפשרות שסביר להניח שתגרום פחות נזק לילד בהשוואה לאלטרנטיבות אחרות. בית-המשפט לענייני משפחה אימץ את חוות דעת המומחית והתיר לאם להגר עם הילד לאנגליה, תוך קביעת זכויות הביקור הבאות לאב: בכל סוף חודש למשך סוף-שבוע ארוך בארץ, כשהאם תדאג להביא את הילד לארץ; סוף-שבוע נוסף בלונדון ובלבד שלא יהיה רצוף לסוף-השבוע בו ישהה הילד בארץ; שבוע בארץ בחופשת חנוכה ושבוע בחופשת פסח, וכן שבועיים בארץ בעת חופשת הקיץ, במועדים שיתואמו בין הצדדים. על פסק דין זה ערערו שני הצדדים לבית המשפט המחוזי בתל אביב. שם, נבחנו האלטרנטיבות השונות, ובעיקר האפשרות שבן זוגה הנוכחי של האם יעבור לגור בארץ. בית המשפט המחוזי החזיר את התיק לבחינה מחודשת לבית המשפט לענייני משפחה, אשר לאחר מספר דיונים פסק כי יש להותיר את הצו שניתן על כנו. התיק הוחזר להמשך הדיון בערעור לבית המשפט המחוזי, שם, קיבל בית המשפט את טענות האב והפך את פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. בית-המשפט המחוזי את דחה את מסקנת המומחית, וקבע, כי בגיבוש מסקנת חוות-הדעת ניתן משקל רב יתר-על-המידה ל"חזקת הגיל הרך", הקובעת, כי בהעדר סיבה מיוחדת יהיו ילדים עד גיל 6 אצל אמם. זאת בעוד שמציאות החיים המשתנה מעלה ספקות באשר להתאמת חזקה זו לזמננו. כן נקבע, כי לאור האיבה שרוחשת האם לאב, סביר להניח שאם יותר לה לקחת עמה את הילד לאנגליה היא תגרום לניכור בינו לבין האב, ועל-כן יתעצמו הפגיעות בילד הכרוכות באפשרות זו. בית-המשפט המחוזי אף דחה את ממצאיה של המומחית, לפיהם לאם מסוגלות הורית טובה. בית-המשפט המחוזי זקף לחובת האם את הצהרת בא-כוחה בפניו, לפיה תעקור לאנגליה בין אם יותר לה לקחת את הילד עמה ובין אם לאו, וקבע, כי מההצהרה עולה ספק באשר למסוגלותה ההורית של האם ונכונותה לוותר על נוחיותה למען טובת הילד. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וביטל את הצו שהתיר לאם להגר עם הקטין לאנגליה.
בתי המשפט בארץ אינם נוטים לאשר משמורת משותפת, אלא במקרים יוצאי דופן שבהם מוכח שהדבר משרת את טובתם של הקטינים. על פי רוב כאמור, תקבל האם את המשמורת הבלעדית. יחד עם זאת, במקרים בהם מגיעים ההורים להסכמה ביניהם על משמורת משותפת, הדבר מוסדר ביניהם בהסכם שנעשה לטובת הקטין ובית המשפט התרשם כי אכן ההורים מסוגלים לגדל את הילד בשיתוף כשטובתו לנגד עיניהם – יאשר בית המשפט משמורת משותפת.רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, ( פס"ד מיום 8.1.2001) – שאלת משמורת על קטין, כאשר האם שבידיה זכויות המשמורת, מעוניינת להגר למדינה אחרת – זוהי בקשת רשות ערעור על פסק-דין שניתן על-ידי כבוד סגן-הנשיא ח' פורת והשופטים א' משאלי, ס' רוטלוי בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב. המבקשת והמשיב גרושים ולהם ילד משותף, קטין אשר הינו כבן ארבע שנים. בהסכם הגירושין, אשר אושר בבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין, הוסכם כי המשמורת על הקטין נתונה לאם, בעוד שלאב ניתנו זכויות ביקור נרחבות. כמו כן נקבע בהסכם כי במידה ואחד ההורים ישהה מחוץ לארץ, הקטין יישאר במשמורת ההורה השני. האם מנהלת מערכת יחסים עם אדם המתגורר באנגליה, ועל כן פנתה לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן בבקשה למתן צו שיותיר לה להגר עם הקטין לאנגליה ויקבע זמני שהות לאב בהתאם. יש לציין כי במהלך ההתדיינויות המשפטיות בין הצדדים, נישאה האם לבן זוגה הנוכחי ונולדה להם בת. האב התנגד לבקשה בטענה כי הדבר מנוגד לטובת הילד, שהרי לו יינתן הצו יוצר נתק בין הקטין לאביו. בית המשפט קמא מינה מומחית בפסיכולוגיה התפתחותית לבדיקת המסוגלות ההורית של הצדדים, וזו קבעה כי לקטין מערכת יחסים טובה עם שני הוריו, לקטין אף מערכת יחסים טובה עם בן זוגה של האם, אך בין שני ההורים מערכת יחסים עכורה ביותר. המומחית קבעה כי כל אחת מהאפשרויות תפגע בקטין, והסיקה כי האפשרות שתפגע בו בצורה הפחותה ביותר תהיה לאשר את הצו כמבוקש, כך שהקטין יהגר עם אימו לאנגליה, שכן המצב הכלכלי של שני ההורים מאפשר ביקורים תכופים, הן של האב באנגליה והן של האם והקטין בארץ. המומחית הגיעה למסקנה זו לאור גילו הרך של הילד והדעה הרווחת בקרב המומחים בנושא התפתחות הילד בגיל הרך, לפיה האפשרות של משמורת לאם וביקורים תכופים ויותר ממושכים של האב או אצל האב, היא האפשרות שסביר להניח שתגרום פחות נזק לילד בהשוואה לאלטרנטיבות אחרות. בית-המשפט לענייני משפחה אימץ את חוות דעת המומחית והתיר לאם להגר עם הילד לאנגליה, תוך קביעת זכויות הביקור הבאות לאב: בכל סוף חודש למשך סוף-שבוע ארוך בארץ, כשהאם תדאג להביא את הילד לארץ; סוף-שבוע נוסף בלונדון ובלבד שלא יהיה רצוף לסוף-השבוע בו ישהה הילד בארץ; שבוע בארץ בחופשת חנוכה ושבוע בחופשת פסח, וכן שבועיים בארץ בעת חופשת הקיץ, במועדים שיתואמו בין הצדדים. על פסק דין זה ערערו שני הצדדים לבית המשפט המחוזי בתל אביב. שם, נבחנו האלטרנטיבות השונות, ובעיקר האפשרות שבן זוגה הנוכחי של האם יעבור לגור בארץ. בית המשפט המחוזי החזיר את התיק לבחינה מחודשת לבית המשפט לענייני משפחה, אשר לאחר מספר דיונים פסק כי יש להותיר את הצו שניתן על כנו. התיק הוחזר להמשך הדיון בערעור לבית המשפט המחוזי, שם, קיבל בית המשפט את טענות האב והפך את פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. בית-המשפט המחוזי את דחה את מסקנת המומחית, וקבע, כי בגיבוש מסקנת חוות-הדעת ניתן משקל רב יתר-על-המידה ל"חזקת הגיל הרך", הקובעת, כי בהעדר סיבה מיוחדת יהיו ילדים עד גיל 6 אצל אמם. זאת בעוד שמציאות החיים המשתנה מעלה ספקות באשר להתאמת חזקה זו לזמננו. כן נקבע, כי לאור האיבה שרוחשת האם לאב, סביר להניח שאם יותר לה לקחת עמה את הילד לאנגליה היא תגרום לניכור בינו לבין האב, ועל-כן יתעצמו הפגיעות בילד הכרוכות באפשרות זו. בית-המשפט המחוזי אף דחה את ממצאיה של המומחית, לפיהם לאם מסוגלות הורית טובה. בית-המשפט המחוזי זקף לחובת האם את הצהרת בא-כוחה בפניו, לפיה תעקור לאנגליה בין אם יותר לה לקחת את הילד עמה ובין אם לאו, וקבע, כי מההצהרה עולה ספק באשר למסוגלותה ההורית של האם ונכונותה לוותר על נוחיותה למען טובת הילד. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וביטל את הצו שהתיר לאם להגר עם הקטין לאנגליה.
כב' השופטים א' מצא, ד' דורנר ומ' חשין (בפסק דינה של הש' דורנר) פסקו כדלקמן:
אמת-המידה המנחה בעת דיון בענייני משמורת ילדים היא טובת הילדים. אמת-מידה זו אמורה להנחות הן את ההורים והן את בית-המשפט. עם זאת, במציאות הנוצרת לאחר פרידת ההורים, על בית-המשפט לקבוע הסדר משמורת המגשים במידה המרבית האפשרית את אינטרס הילדים ליהנות ממסגרת יציבה במשמורתו של ההורה שנמצא מתאים יותר ויחד עם זאת לשמור קשר בין הילדים לבין ההורה האחר. לשם כך, על בית-המשפט לערוך בחינה מדוקדקת של מכלול ההיבטים של כל אחת מהאפשרויות הקיימות, לרבות השפעתה על ההורים, ככל שהדבר עשוי להשפיע על יחסם אל הילדים. בחינה זו צריכה להתבסס על תשתית עובדתית נאותה. חשיבות רבה במיוחד יש לחוות-דעת של מומחים. טובת הילד אינה מושג תיאורטי. לעניינה נדרש בית-המשפט לקביעת ממצאים שבעובדה. ראיות אלה פירושם, בעניינים מסוג עניין זה, חוות-דעת של מומחים. לפיכך, בהעדר ראיות בעלות משקל לסתירת האמור בחוות-דעת המומחים, יטה בית-המשפט לאמץ את ממצאי חוות-הדעת ומסקנותיהן. במקרים בהם הילדים הינם רכים בשנים, אחד משיקולי בית-המשפט הוא שיקול חזקת הגיל הרך, לפיה ילדים קטנים יימסרו למשמורת אמם, אלא אם הוכחו נסיבות מיוחדות להורות אחרת. כב' הש' דורנר גורסת כי אין להמעיט במשקלה של חזקת הגיל הרך. כמו כן, טוענת כב' השופטת כי בקשת הגירה של הורה עם ילדיו תיבחן לאור עקרון טובת הילדים בלבד. בהקשר זה יתחשב בית-המשפט בדעת הילדים; באיכות הקשר בין הילדים לכל אחד משני ההורים; ביכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירת קשר בין הילדים להורה שהמשמורת לא בידיו אם תאושר הגירת הילדים ונכונות ההורה שבידיו המשמרות לסייע בקיומו של קשר זה; ובמסוגלות הילדים להיקלט בסביבה אליה מתבקשת ההגירה. אמות-מידה אלה יישקלו לאור נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה.בנוסף, בדיון בבקשה להגירת ילדים, שהם עדיין בגיל רך, יש להוסיף לשיקולים אלה את חזקת הגיל הרך. מכאן, מגיעה כב' הש' דורנר למסקנה כי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי אינו יכול לעמוד. לטענתה, שני ההורים בעניינינו בעלי מסוגלות הורית טובה. על כן האפשרויות הן, להתיר את הגירת הילד עם האם לאנגליה, או להעביר את הילד למשמורתו של האב. מממצאי בית המשפט לענייני משפחה, היינו חוות דעת המומחית, עולה באופן חד-משמעי, כי טובתו של הילד מחייבת את השארתו עם האם על-ידי מתן היתר ההגירה המבוקש.
לאור האמור לעיל, הערעור התקבל והוחזר פסק-דינו של בית-המשפט לענייני משפחה על כנו, בשני שינויים: האם תחויב לדאוג לחינוך הקטין במוסדות חינוך יהודיים. כמו כן, בתוך שנתיים יוכל האב לשוב ולפנות לבית-המשפט לענייני משפחה, בבקשה לבחינה מחודשת של הסדר המשמורת.
___________________________________________________________
אמת-המידה המנחה בעת דיון בענייני משמורת ילדים היא טובת הילדים. אמת-מידה זו אמורה להנחות הן את ההורים והן את בית-המשפט. עם זאת, במציאות הנוצרת לאחר פרידת ההורים, על בית-המשפט לקבוע הסדר משמורת המגשים במידה המרבית האפשרית את אינטרס הילדים ליהנות ממסגרת יציבה במשמורתו של ההורה שנמצא מתאים יותר ויחד עם זאת לשמור קשר בין הילדים לבין ההורה האחר. לשם כך, על בית-המשפט לערוך בחינה מדוקדקת של מכלול ההיבטים של כל אחת מהאפשרויות הקיימות, לרבות השפעתה על ההורים, ככל שהדבר עשוי להשפיע על יחסם אל הילדים. בחינה זו צריכה להתבסס על תשתית עובדתית נאותה. חשיבות רבה במיוחד יש לחוות-דעת של מומחים. טובת הילד אינה מושג תיאורטי. לעניינה נדרש בית-המשפט לקביעת ממצאים שבעובדה. ראיות אלה פירושם, בעניינים מסוג עניין זה, חוות-דעת של מומחים. לפיכך, בהעדר ראיות בעלות משקל לסתירת האמור בחוות-דעת המומחים, יטה בית-המשפט לאמץ את ממצאי חוות-הדעת ומסקנותיהן. במקרים בהם הילדים הינם רכים בשנים, אחד משיקולי בית-המשפט הוא שיקול חזקת הגיל הרך, לפיה ילדים קטנים יימסרו למשמורת אמם, אלא אם הוכחו נסיבות מיוחדות להורות אחרת. כב' הש' דורנר גורסת כי אין להמעיט במשקלה של חזקת הגיל הרך. כמו כן, טוענת כב' השופטת כי בקשת הגירה של הורה עם ילדיו תיבחן לאור עקרון טובת הילדים בלבד. בהקשר זה יתחשב בית-המשפט בדעת הילדים; באיכות הקשר בין הילדים לכל אחד משני ההורים; ביכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירת קשר בין הילדים להורה שהמשמורת לא בידיו אם תאושר הגירת הילדים ונכונות ההורה שבידיו המשמרות לסייע בקיומו של קשר זה; ובמסוגלות הילדים להיקלט בסביבה אליה מתבקשת ההגירה. אמות-מידה אלה יישקלו לאור נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה.בנוסף, בדיון בבקשה להגירת ילדים, שהם עדיין בגיל רך, יש להוסיף לשיקולים אלה את חזקת הגיל הרך. מכאן, מגיעה כב' הש' דורנר למסקנה כי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי אינו יכול לעמוד. לטענתה, שני ההורים בעניינינו בעלי מסוגלות הורית טובה. על כן האפשרויות הן, להתיר את הגירת הילד עם האם לאנגליה, או להעביר את הילד למשמורתו של האב. מממצאי בית המשפט לענייני משפחה, היינו חוות דעת המומחית, עולה באופן חד-משמעי, כי טובתו של הילד מחייבת את השארתו עם האם על-ידי מתן היתר ההגירה המבוקש.
לאור האמור לעיל, הערעור התקבל והוחזר פסק-דינו של בית-המשפט לענייני משפחה על כנו, בשני שינויים: האם תחויב לדאוג לחינוך הקטין במוסדות חינוך יהודיים. כמו כן, בתוך שנתיים יוכל האב לשוב ולפנות לבית-המשפט לענייני משפחה, בבקשה לבחינה מחודשת של הסדר המשמורת.
___________________________________________________________
דוגמא לפסק דין בו הורה בית המשפט על משמורת משותפת:
תמ"ש (כ"ס) 8851/01 ז.ב. נ' ז.מ. (לא פורסם, פס"ד מיום 14.7.03) – קביעת משמורת משותפת – בני הזוג נפרדו בחודש מרץ 2001. האישה והילדים נותרו להתגורר בבית הצדדים ואילו האב שכר דירה למגוריו. הרקע למשבר בין הצדדים נעוץ בתהליך נפשיים שעבר הבעל, אשר חשף בפניו את עובדת היותו הומוסקסואל. האישה יצאה כנגד הבעל במלחמת חורמה טוטאלית, כאשר במסגרתה עשתה שימוש חסר כל גבולות בבתם המשותפת, מבלי להתחשב בנזקים הנפשיים הנגרמים לילדה עקב התנהגותה זו.
מתסקירים שהוגשו לביהמ"ש עלתה תמונה של אם המכפישה את דמות האב בפני הבת ואף משפילה את הבת בנוכחות מוריה וחבריה, תוך כדי צעקות בדבר היותו של אביה הומוסקסואל. מאידך, צוין בתסקירים, כי הקשר של הבת עם האב הינו קשר חם וכי הבת חשה בנוח במחיצת אביה.
כב' השופט יעקב כהן מבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא קבע כי:
האם סיכלה ודחתה את קיום בדיקת המסוגלות ההורית, שהיא עצמה דרשה, בטענות מטענות שונות, תוך הפרה מפורשת של צו ביהמ"ש. כמו כן, הפסיקה האם באורח חד צדדי את הטיפול הפסיכולוגי שאליו הופנתה ע"י ביהמ"ש, אף כי טיפול זה מומן מתוך סכומי כסף שעוקלו לנתבע, ומבלי שלמימון תהא השלכה על הוצאות מחייתה השוטפות של האם.
בית המשפט קבע כי, בנסיבות שנוצרו ועקב המשבר הקשה שחוותה האם, נשללה ממנה המסוגלות ההורית להיות המשמורנית של בתה. התנהגותה האם מלמדת על חוסר יכולתה ליצור הפרדה בין רגשותיה וצרכיה לבין רגשות וצרכי הקטינה. ביהמ"ש התרשם שהקטינה מצאה דרכים להתמודדות עם התנהגות האם. הבת הביעה בפני ביהמ"ש, את רצונה להמשיך את ההסדר הזמני אלו הגיעו בני הזוג, לפיו הקטינה שוהה שבוע בבית אמה ושבוע בבית אביה. כב' השופט כהן פסק כי ההסדר הזמני מקנה לקטינה תחושת שייכות וקירבה לשני הוריה, כשאין בדעתה לוותר על מי מהם, והיא מוצאת נקודות יתרון בכל אחד מהבתים.
בבית אביה – את החרות, הנועם והחום והיכולת לארח את חבריה, ובבית אמה – את הקרבה הטופוגרפית לבית ספרה ולמקום מגורי חבריה ואת התחושה כי אין היא מאבדת כליל את אמה ואת סבה וסבתה, הורי אמה שאף אליהם היא קשורה בקשרים שהיא מיחסת להם חשיבות מרובה.
כב' השופט כהן הדגיש כי נטה להורות על העברת המשמורת בקטינה לידי אביה, שהינו המשמורן הטוב יותר, הרציונלי, המסור, האחראי והראוי לבת. בנוסף, ציין את סעיף 12 (1) לאמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, שם נקבע כי לילד המסוגל לחוות דעה משלו קיימת הזכות להביע דעתו בכל עניין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו.
מכיוון שהקטינה הינה כבת ½ 15, חוות דעתו של הפסיכולוג המומחה המטפל בה קובעת כי מדובר בנערה נבונה ובוגרת שיש להתחשב בדעתה, ובשל התרשמותו הישירה של כב' השופט כהן מהקינה – יש ליתן משקל ראוי לדעותיה. לאור האמור נקבע כי הבת תהיה במשמורת משותפת של אמה ושל אביה, ותשהה שבוע בבית כל אחד מהם לסירוגין.
מתסקירים שהוגשו לביהמ"ש עלתה תמונה של אם המכפישה את דמות האב בפני הבת ואף משפילה את הבת בנוכחות מוריה וחבריה, תוך כדי צעקות בדבר היותו של אביה הומוסקסואל. מאידך, צוין בתסקירים, כי הקשר של הבת עם האב הינו קשר חם וכי הבת חשה בנוח במחיצת אביה.
כב' השופט יעקב כהן מבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא קבע כי:
האם סיכלה ודחתה את קיום בדיקת המסוגלות ההורית, שהיא עצמה דרשה, בטענות מטענות שונות, תוך הפרה מפורשת של צו ביהמ"ש. כמו כן, הפסיקה האם באורח חד צדדי את הטיפול הפסיכולוגי שאליו הופנתה ע"י ביהמ"ש, אף כי טיפול זה מומן מתוך סכומי כסף שעוקלו לנתבע, ומבלי שלמימון תהא השלכה על הוצאות מחייתה השוטפות של האם.
בית המשפט קבע כי, בנסיבות שנוצרו ועקב המשבר הקשה שחוותה האם, נשללה ממנה המסוגלות ההורית להיות המשמורנית של בתה. התנהגותה האם מלמדת על חוסר יכולתה ליצור הפרדה בין רגשותיה וצרכיה לבין רגשות וצרכי הקטינה. ביהמ"ש התרשם שהקטינה מצאה דרכים להתמודדות עם התנהגות האם. הבת הביעה בפני ביהמ"ש, את רצונה להמשיך את ההסדר הזמני אלו הגיעו בני הזוג, לפיו הקטינה שוהה שבוע בבית אמה ושבוע בבית אביה. כב' השופט כהן פסק כי ההסדר הזמני מקנה לקטינה תחושת שייכות וקירבה לשני הוריה, כשאין בדעתה לוותר על מי מהם, והיא מוצאת נקודות יתרון בכל אחד מהבתים.
בבית אביה – את החרות, הנועם והחום והיכולת לארח את חבריה, ובבית אמה – את הקרבה הטופוגרפית לבית ספרה ולמקום מגורי חבריה ואת התחושה כי אין היא מאבדת כליל את אמה ואת סבה וסבתה, הורי אמה שאף אליהם היא קשורה בקשרים שהיא מיחסת להם חשיבות מרובה.
כב' השופט כהן הדגיש כי נטה להורות על העברת המשמורת בקטינה לידי אביה, שהינו המשמורן הטוב יותר, הרציונלי, המסור, האחראי והראוי לבת. בנוסף, ציין את סעיף 12 (1) לאמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, שם נקבע כי לילד המסוגל לחוות דעה משלו קיימת הזכות להביע דעתו בכל עניין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו.
מכיוון שהקטינה הינה כבת ½ 15, חוות דעתו של הפסיכולוג המומחה המטפל בה קובעת כי מדובר בנערה נבונה ובוגרת שיש להתחשב בדעתה, ובשל התרשמותו הישירה של כב' השופט כהן מהקינה – יש ליתן משקל ראוי לדעותיה. לאור האמור נקבע כי הבת תהיה במשמורת משותפת של אמה ושל אביה, ותשהה שבוע בבית כל אחד מהם לסירוגין.
