מקור החיוב במזונות

מקור חיוב ההורים במזונות ילדיהם הקטינים קבוע בסעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט  – 1959 (להלן : "חוק המזונות"). סעיף זה מטיל ויוצר את החובה ובה בעת מחיל את המקורות המשפטיים שבדין האישי. על פי האמור בסעיף אם ישנו חיוב בדין האישי – יחול אותו דין, וכשמדובר ביהודים עסקינן כמובן, במשפט העברי – אשר קובע את החיוב והיקפו .
המשפט העברי קובע כלל ברור כאשר ישנו חיוב משפטי למזונות ילדים (שאינו מדין צדקה), החיוב מתייחס רק לאב ולא לאם. גם בית המשפט העליון חזר על הכלל בפסקי דין רבים, בהם החיל את ההלכה על חובתו האבסולוטית של האב במזונות הקטינים. נביא שניים מפסקי דין אלה :
ע"א 254/76 ינקוביץ נ ינקוביץ פ"ד ל"א (3) 169, 173 – "חיובו של המשיב הוא בתחום חובתו הבסיסית מדין תורה .מתבקשת מכאן המסקנה שאין לשתף בנטל זה את אשתו ולו גם כדי שיעור 25% כפי שנקבע . חיוב זה מוטל , כידוע (בהעדר הסכם שיפוי) על האב לבדו ואין לאם כל חלק בו."ע"א 222/83 פלונית נ אלמוני ,פ"ד ל"ח (4) 418 , 420 – "לפי הדין האישי מתמקד החיוב רק בחובתו של האב, שהרי חובת האם קמה לפי הדין האישי מדין צדקה בלבד."

עמדת המשפט העברי מתייחסת לארבעה סוגי חיובים שונים – כלפי ארבע קטגוריות בתוך גיל הקטינות אותן נפרט בפרק הבא של נושא זה