טובת הקטינים הוא עיקרון על בשאלות של משמורת הקטינים

ערעור על פס"ד של ביהמ"ש לענייני משפחה בטבריה, תמ"ש 12148-04-10, על פיו נדחתה תביעתה של אם לקבל משמורת על הקטינים, וכן נדחתה בקשתה להתיר לה לשוב להתגורר עימם באזור השרון.

עובדות: בני הזוג נישאו כדמו"י בשנת 2002, מנישואין אלו נולדו להם שני קטינים (בני 4 ו – 8). בעבר התגוררו בני הזוג יחד עם הקטינים באזור השרון, האם מזה כ- 18 שנה עובדת במרכז, והאב עובד בעיר חיפה. ואולם, בשלב מסוים החליטו הצדדים לעבור להתגורר בצפון, בעמק יזרעל, ליד הורי האב לתקופת ניסיון. אלא שתוך זמן לא רב, נקלעו יחסי הצדדים לקשיים ובני הזוג החליטו להיפרד ולהתגרש. ביום 12.4.1010 הגישה האם תביעה לקבל את המשמורת על הקטינים ולאפשר לה לעבור יחד עימם להתגורר באזור השרון, בסמוך לבית הוריה וקרוב יותר למקום עבודתה. האב ביקש משמורת משותפת על הקטינים ובעיקר התעקש שהקטינים לא יעברו מעמק יזרעאל למקום מגורים אחר. ביהמ"ש לענייני משפחה בטבריה קבע כי טובת הקטינים מחייבת הימצאותם במשמורת משותפת של שני ההורים ולכן לא התיר את מעבר מגוריהם מעמק יזרעאל לאזור השרון. את החלטתו סומך ביהמ"ש קמא על עיקרון "טובת הילדים" אל מול טובתה של האם. מכאן הוגש הערעור.

השאלה שעמדה במרכז פס"ד היא: המחלוקת העיקרית בנדון עניינה בקביעת "המשמורת המשותפת". לדעת האם, המערערת, לא היה מקום לקביעתו של ביהמ"ש קמא כי ברירת המחדל המועדפת במקרי פרידה בין הורים היא משמורת פיזית משותפת. ברור שלא כך היה ראוי לקבוע מקום בו אחד ההורים מודיע על כוונתו לשנות מקום מגוריו.

עיקרי הקביעות בפס"ד: עקרון טובת הילדים מנחה בכל ענין שביחסי הורים וילדים אשר דורשים הכרעה שיפוטית. ביהמ"ש שלערעור קבע כי לא ניתן להתעלם מן העובדה שאחד ההורים מודיע על העתקת מקום מגוריו ולאמר כי ברירת המחדל היא משמורת משותפת, ובכך למנוע מעבר הורה אחד למקום מגורים אחר. היה על ביהמ"ש קמא לקבוע היכן תהא המשמורת בהתאם לנסיבות החדשות שנוצרו. כלומר: להכריע מהי האפשרות הטובה ביותר עבור הילדים במצב שיווצר לאחר שהאם תעבור להתגורר כהצהרתה באזור השרון, תוך בחינת עקרון טובת הילד, לאחר שינוי מקום מגורי האם. (אכן גם מקום בו הורה אחד מבקש להגר למדינה זרה כדי להקים לעצמו חיי משפחה אחרים ועל אף שיש בכך משום ניתוק מההורה האחר, על ביהמ"ש לבחון שאלת המשמורת הפיסית על הקטינים ולהכריע בה לאור הודעת ההורה, כי הוא מבקש להגר למדינה זרה). עוד הוסיף ביהמ"ש ואמר כי ראוי שחוות דעת המומחה תכלול המלצה בשני מעגלים, הראשון מחייב בחינה האם הקטינים יכולים לשרוד את המעבר, ואם התשובה לכך חיובית יבחן המומחה את השאלה, האם יש בקשר של הקטינים עם מי מההורים גורם דומיננטי כזה אשר מונע את ניתוקם מאותו הורה, או מחייב הישארות פיזית עימו ומהי האפשרות הטובה ביותר עבור הקטינים במצב החדש שנוצר. כמו כן, היה על ביהמ"ש קמא לבחון את טובת הקטינים לאחר שינוי מצב המגורים גם לאור חזקת הגיל הרך.

לסיכום, במקרה דנן: ביהמ"ש שלערעור קבע כי על ביהמ"ש קמא להכריע בשאלת המשמורת לאור שינוי מקום המגורים תוך שהוא מביא במניין השיקולים את כל האספקטים הדרושים לקביעת טובת הקטינים במצב החדש שנוצר, לרבות חזקת גיל הרך והעומס הרגשי אשר עלול ליפול על שכמם של הקטינים מעצם העובדה שהאם לא תוכל לשקם את חייה בגינם וכן כל השיקולים לעניין הקשר של הקטינים על כל אחד ממהורים. לפיכך, הוחזר הדיון לביהמ"ש קמא.

אזכור פס"ד: עמ"ש 9963-06-11

תאריך פס"ד: 10.8.2011

שופטים: י' כהן, נ' מוניץ, ש אטרש