חלוקת נכסי מוניטין בין בני זוג

בשאלת המוניטין ניתן עוד ביום 2.8.04  פס"ד של בית המשפט העליון מפיו של כב' השופט רובינשטיין במסגרת בע"מ 5879/04 פלוני נ פלונית .פס"ד מדגיש נקודות עקרוניות בשאלת מוניטין במשפט הישראלי בכלל ובפרט בין בני זוג . נביא חלק מהדברים בשם אומרם :

א) מוניטין מוכרים כמובן במשפט הישראלי, כפי שציינה סגנית הנשיא המלומדת, ראו גם ס' 88 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], וסעיפים 6 ו-7 לחוק לתיקון דיני הקניין הרוחני (התאמה להוראות הסכם הטריפס), תש"ס-1999. ציין בית משפט זה בתיק שעסק במס הכנסה (ע"א 7493/98 שרון נ' פקיד שומה, תק-על 2003(4) 740, בפסק דין מפורט מפי כבוד השופט ריבלין), את הקושי שבהגדרת מוניטין. פסק הדין השיב בחיוב על השאלה האם ניתן להעביר או למכור, לפלוני (לאדם או עסק) אותם מוניטין שאינם גלומים בעסק, "כי אם בתכונותיו האישיות של בעל העסק". לעניין זה נאמר, כי "אכן, לדעתי, שביעות רצונם של הלקוחות, ובעקבות זאת נטייתם לשוב לבית העסק, היא פועל יוצא של היחס האישי (personal interaction) שמעניק להם בעל העסק. מצב דברים שכזה מצוי, לרוב, אצל בעלי משלח יד מסויימים המקיימים יחסי אמון מיוחדים עם לקוחותיהם, כגון עורכי דין, רואי חשבון ורופאים … ברי, כי עצם היחס האישי אינו ניתן להעברה … ואולם … מוניטין אלה עשויים להיות פרי תכונותיו האישיות של בעל העסק, אך בד בבד גם מוניטין הניתנים להעברה ולמכירה. מי שרוכש את תיקי הלקוחות, רוכש לעצמו את הזכות להציג עצמו בפני הלקוחות. הוא רוכש את ההזדמנות לזכות בנאמנותם. לעיתים הוא רוכש גם את הזכות להציג עצמו כ"יורשו" וממשיכו של בעל העסק המוכר…". להלן נדרש בית המשפט להערכת המוניטין, ולאחר ניתוח הקשיים שבכך, מנחה באשר לשיטה שיש לילך בה בהערכת מוניטין עסקי, דבר החורג מענייננו כאן והזכרתיו אך כדי לומר כי החישוב אפשרי, גם בהקשר המוניטין האישי (ואין לכאורה הבדל עיוני – לדעתי – בין הקשר זה להקשר עסקי אחר). באותו פסק דין מזכיר בית המשפט גם את הקושי שנתקלו בו בתי משפט בארצות הברית בנושא מוניטין אישיים במסגרת חלוקת רכוש בין בני זוג כבענייננו……נ

(ג) לדעתי עולה מכל אלה, כי האתגר בנושא דנן הוא כפול רובד, תחילה הגישה העקרונית ואחר כך תרגומה הלכה למעשה לשיטת חישוב הוגנת, ואלה טעונים כאמור חשיבה נוספת, שהדעת נותנת כי שעתה תבוא.ו

 אגב אורחא אציין, כי המונח מוניטין שראשיתו מטבע (בלשון רבים למוניטה) של מלך (ראו, למשל, מילון גור), היה בהתפתחות לשונית למונח שעניינו "שם טוב, פרסום לתהילה או לשררה" (שם). מדרש רבה (בראשית, פרשה ל"ט) משלב בין השניים, בהביאו ארבע דמויות שזכו לשם על פי המקרא, ולכל אחד מהן היה מטבע שמשני צדיו צורות אופייניות שונות. נאמר שם "ארבעה הם שיצאו להם מוניטין בעולם, אברהם "ואעשך לגוי גדול", בראשית י"ב ב', יצאו לו מוניטין (מטבע – א"ר) ומהו מוניטין שלו, זקן וזקנה מכאן, בחור ובתולה מכאן; יהושע "ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ" (יהושע ו' כ"ז), יצא לו מוניטין בעולם"; וכך גם לגבי דוד ומרדכי, שיצאו שמם ושמעם והיה להם מוניטין, שם ומטבע שירדו כרוכים. הדברים מופיעים במקומות שונים בהשאלה לשם טוב, אך גם כנכס בעל ערך כלכלי (ראו שו"ת חדוות יעקב לר' יעקב עדס, ירושלים, המאה הכ', אבן העזר ל"ז (פסק דינו המובא בפד"ר ד', רכ"ה). אולי לשם המחשה ראוי להביא מדברי הרב שמואל ווזנר, בעל שו"ת שבט הלוי, בתשובה מתשנ"ז (חלק י', סימן רע"ה), הכותב: "ומעשים בכל יום בבתי דינים פה, שמלבד כל הפסדים ורווחים, לוקחים בחשבון המוניטין, דהינו מה שהראשון (מי שמכר זכויותיו – א"ר) זכה על ידי שמו הטוב" (ההדגשה הוספה – א"ר).נ

 כתום כתיבת הדברים עיינתי בעבודת הדוקטור של ד"ר שחר ליפשיץ "הסדרה חוזית של יחסים זוגיים במשפט האזרחי" (אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ב), ובה מציין המחבר (עמ' 535) – תוך הבעת ביקורת – כי כיום אין "נכסי קריירה" (ביטוי שאינו חביב עלי) כמו "מוניטין אישי" נחשבים בישראל כנכס בר חלוקה, ומזכיר בין השאר את פסק הדין הנזכר בעניין גוזנר. הוא רואה במצב משפטי זה לגיטימציה להתנגדות לגירושין ממניעים כלכליים. להלן (עמ' 561) מציע המחבר פתרונות באשר ל"נכסי העתיד" (שלגביהם דרושה לשיטתו רפורמה במשפטנו), בקירוב לכאורה להצעת סגן הנשיא יעקבי-שווילי הנזכרת לעיל בהקשר לחוק יחסי ממון. כאמור, אף גישתי קרובה לצורך במתן ביטוי ראוי ל"נכסי עתיד".ב

ד. במישור העיוני איפוא יש לדידי לכאורה למי שיבקש לראות שם מקצועי טוב – למשל – כמוניטין בעל ערך כלכלי על מה שיסמוך. קשה לדעתי לאבחן ולומר, כי ייגרע מקומם של המוניטין בהקשר איזון המשאבים, אף שהדברים עודם טעונים ליבון במקרה הראוי".ו

תמ"ש 5704/01 בבית משפט למשפחה בי"ם מיום 4.12.2003  ר.א. נ' א.א

באחד מפס"ד הבודדים של בתי המשפט למשפחה בנושא חלוקת נכס של מונטין בין בני זוג  שניתן עוד קודם לפס"ד שצוין קודם לכן שך בית המשפט העליון סוקרת כב' השופטת נילי מימון מבית המשפט למשפחה בי"ם את ההלכות הנהוגות בענין חלוקה של נכס זה בין בני זוג. נביא את הקטעים הרלבנטים מפס"ד שיש להם חשיבות עיונית.

בפסיקה דנו בענינים אלה סביב השאלה האם נכס, מוניטין או כושר השתכרות שנרכשו במהלך הנישואין הינם פריו של מאמץ משותף, ויש לחלקם שווה בשווה בין הצדדים, ובהתייחס לכך נשאלה השאלה האם עת רכש בן זוג את המוניטין או כושר ההשתכרות וויתר בן הזוג האחר על יצירת מוניטין משלו או הגברת כושר השתכרותו וזאת משום שתמך בבן הזוג רוכש המוניטין או כושר ההשתכרות.

הפסיקה, יש לאמר המועטה, כמעט שלא הבחינה בין מוניטין לבין כושר השתכרות.

בפסיקה הובאו נימוקים לכאן ולכאן.

יוזכר ת"א (ת"א) 257/90 גוזנר נ' גוזנר, פ"מ תשנ"ז (2) 399, בו מציין כב' השופט קלינג:

"גם אם ניתן לשום את כושר השתכרותו של הבעל כרופא שיניים, ולהפריד גם את יסוד המוניטין המבדיל בינו לבין רופאי שיניים אחרים, אין לילך בדרך זו. המשמעות של שימת תווית מחיר למוניטין הכרוך בכישוריו המקצועיים של אדם, משמעה לענייננו, שביום הפירוד היתה האישה זכאית למחצית אותו שווי. בעוד שהזכאות למחצית שווים של נכסים היא שבמועד הפירוד ניתן היה לממשם ולהתחלק בתמורה, מה ייעשה בזכות במוניטין שלה טוענת התובעת. כיצד על הבעל ליתן לתובעת את חלקה באותו מוניטין? אם נרחיק לכת באותה חשיבה, הרי על בעל המוניטין להעמיד עצמו וכישוריו למכירה למרבה במחיר ולהשתעבד לו, על מנת לשלם מחצית מהתמורה לאישה.
אוסיף ואומר כי בעצם נהנית התובעת מהמוניטין של בן זוגה בעקיפין. בהכנסותיו במהלך החיים המשותפים ניתן ביטוי לאותו מוניטין, והרי מהכנסותיו אלה נהנה בן הזוג הן באופן שוטף והן בזכאותו למחצית הנכסים שבהן הושקעו.
לכן הנני דוחה את התביעה לחלק במוניטין, למעט יסוד המוניטין שבא לביטוי בשווייה של המרפאה של הבעל".

בת"א 701/95 ברגר נ' ברגר, מפי כב' השופט עדיאל הועלו נימוקים נגד ונימוקים בעד חלוקת מוניטין או כושר השתכרות בין בני זוג כלהלן:

"בין חסרונותיה של הכרה כזו ניתן למנות: מתן "שותפות" לאדם אחר בפנימיותו וחירותו הבסיסית של אדם – כשרונותיו וחופש העיסוק שלו. סיכולו של "ניתוק חד" בקשר בין בני הזוג, שהרי ברוב המקרים יש להניח שבעל המוניטין האישי לא יוכל לפדות את המוניטין ואת כושר ההשתכרות שלו בתשלום חד פעמי. עקב כך ייכפה על בני הזוג קיומו של קשר כלכלי ארוך טווח, הנתון מטבע הדברים גם לשינויים הנובעים מדרכי המימוש של המוניטין, כפי שהן באות לידי ביטוי בהצלחתו המקצועית של בעל המוניטין מפעם לפעם, והכל, יש להניח, תוך קיום התדיינויות חוזרות ונשנות בבתי המשפט. בהקשר אחר (חלוקת פירות העץ המשותף לבני הזוג) שלל בית המשפט העליון פתרון המונע ניתוק הקשר בין בני הזוג והמצריך שמירה על קשר ארוך טווח בין הצדדים (ע"א 5640/94 חסל נ' חסל, פ"ד נ(4) 250, 258). הסדר מתמשך כזה, משמעו, למעשה, קביעת מזונות גם לאחר פקיעת הנישואין והוא נוגד את הדין האישי הנוהג דרך כלל בישראל, לפיו אין מזונות לבן הזוג לאחר גירושין. לענין זה יש להעיר, שלימוד היקש בנושא זה מהפסיקה האמריקאית מעורר קושי. זאת משום שהמצב המשפטי בנושא זה בארה"ב שונה, הואיל ושם קיימת, בעקרון, חובת תשלום מזונות גם לאחר פקיעת הנישואין, גישה המתיישבת עם ההכרה במוניטין כנכס משותף בר חלוקה, כפתרון משלים או חלופי לפסיקת מזונות. ואולם ראה גישה שונה אצל פרופ' רוזן צבי, הסבור שדווקא העדר מזונות לאחר פקיעת הנישואין לפי הדין הנוהג בישראל, מצדיק לראות במוניטין האישי כנכס משותף בר חלוקה כפתרון חלופי לתשלום דמי מזונות. חסרון נוסף נעוץ בטשטוש הגבול שבין "ציפייה" סתם לבין "התחייבות" משפטית או "נכס", המקנה זכויות קנייניות שיש להם נפקות משפטית מחייבת. מעבר לכל אלה, ניצב קושי פרגמטי גדול הכרוך בשומת אותו "נכס". זאת הן בהערכת המוניטין עצמו והן, למשל, בהפרדת המוניטין שנרכש במהלך הנישואין כמרכיב התורם להשתכרות עתידית ממרכיבים אחרים, כגון כישוריו הטבעיים של האדם או המוניטין שרכש לפני הנישואין או אחריהם. בעיה מעשית נוספת כרוכה בכך שהמוניטין איננו בהכרח נכס של בן זוג אחד בלבד. בנסיבות אלה צריך יהיה עם פקיעת הנישואין לשום את המוניטין או את כושר ההשתכרות של שני בני הזוג ולחלק את ההפרש בין שניהם.

מנגד, קיימים שיקולים כבדי משקל המושכים לעבר ההשקפה התומכת בראיית המוניטין האישי כנכס בר שיתוף ובר חלוקה. בין אלה ניתן למנות את הרצון למנוע פגיעה בלתי מוצדקת בבן זוג אשר הקדיש את כל חייו למשפחה ולפיתוח הקריירה והמוניטין של בן הזוג השני, ובכך הביא להשבחת כושר ההשתכרות או "ההון האנושי" של בן הזוג האחר והגדלת הפוטנציאל הכלכלי שלו, כל זאת על חשבון שלילת המימוש העצמי, האישי והמקצועי שלו עצמו. אי הכללת המוניטין האישי בין נכסי בני הזוג המשותפים עשוי, בנסיבות כאלה, לגרום לאי צדק בולט, התעשרות שלא כדין, פגיעה בנסיון להשיג שוויון מהותי בין בני הזוג הנפרדים (בעת הפירוד), הנצחת אי השוויון הכלכלי ששרר ביניהם במהלך הנישואין, ופגיעה בציפייה וההסתמכות של בן הזוג על הבטחות משתמעות של בן זוגו (ראה בהרחבה דבריו של פרופ' רוזן צבי בספרו הנ"ל, עמ' 496 והלאה)".

כב' השופט עדיאל סבור בסופו של ענין כי אין לראות מוניטין אישי כנכס משותף עומד לחלוקה במסגרת חוק יחסי ממון בין בני זוג וכדבריו:

"הטעם לכך הוא שמוניטין אישי איננו, לדעתי, בגדר "נכס" כמשמעותו בחוק. המחוקק אמנם לא הגדיר בחוק את משמעותו של המונח "נכס". אך ככלל, נכס חייב שיהא נושא לזכויות וחובות. ערכו של נכס נקבע לפי טיבה וערכה בשוק של הזכות באותו נכס. לפיכך, נכס הוא דבר הניתן למכירה או להעברה, לשיתוף או לחלוקה. כך קובע המחוקק בסעיף 4 לחוק יחסי ממון, כי "אין בכריתת הנישואין או בקיומם כדי לפגוע בקניינם של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני". ובסעיף 5 לחוק מדובר על חלוקת שוויים של כלל נכסי בני הזוג, היינו, של כל הנכסים השייכים לשני בני הזוג. מדובר אפוא בנכסים שיכול אדם להקנות לאחר, לחלק עם אחר ולשתף אחר בקניין עליהם. ואם לא יסכים בעל הנכס לחלוקתו יכפה אותה עליו בית המשפט, בין על ידי העברתה, במלואה או בחלקה, לזכותו של בן הזוג האחר או על ידי מכירתה בשוק לכל המרבה במחיר. מוניטין אישי איננו, לדעתי, נכס כזה. מוניטין אישי הוא מכלול של תכונות ומאפיינים המשקפים את אישיותו של האדם, את כשרונו, השכלתו, כשרונותיו, השם שיצא לו ברבים ואת יכולת ההשתכרות שלו. כל אלה אינם בגדר נכס שהוא נושא לזכויות ולחובות או נושא לעסקאות (מאז תום העבדות). גם בעל המוניטין עצמו איננו בעליו של נכס זה, שכן אין אדם יכול להיות בעל זכות כלפי עצמו. גם בדיני הנזיקין מוגדרת פגיעה בכושר השתכרותו של אדם כפגיעת גוף ולא כפגיעה בזכות קניינית".

…..

"טול לדוגמא אדם שיש לו מוניטין אישי-מקצועי המאפשר לו להשתכר סכום גבוה, ואף על פי כן הוא איננו מעונין לעבוד אלא להעביר את זמנו בעיסוקים אחרים שאינם מכניסים כסף. חיובו של אותו אדם במסגרת פירוק השיתוף במחצית ערך המוניטין שלו, משמעו, למעשה, כפייתו לעבוד ולנצל את המוניטין שלו. גישה כזאת מקובלת כאשר מדובר בחובת מזונות, אך אינני רואה את הבסיס המשפטי להצדקתה במקום שבו אין קיימת חובה כזאת.

כל השיקולים שהזכרתי לעיל ועוד רבים אחרים בזכות ההכרה במוניטין כנכס בר חלוקה, מקורם, למעשה, בהשקפה שאין לשחרר אדם מהחובות שנטל על עצמו במסגרת נישואיו גם לאחר פקיעת הנישואין, וכי מוטל עליו לכלכל את בן זוגו לשעבר בעקבות המציאות אשר נוצרה בחייהם המשותפים, אשר הביאה ליצירת מוניטין אישי של אחד מבני הזוג על חשבון בן הזוג השני. אני סבור שיש הרבה מן הצדק בהשקפה כזאת, אך היא אינה תואמת את הדין הקיים, ואימוצה כנורמה מחייבת מצריך מעשה חקיקה ואינו יכול להיעשות בדרך מלאכותית על ידי חלוקת נכסים שנצברו במהלך החיים המשותפים".

העולה מהפסיקה הוא כי אם יהיה מקום להכיר במוניטין או כושר השתכרות כנכס יהיה זה בנסיבות בהן נוצר אי שוויון זועק ופגיעה קשה באחד מבני הזוג, שכן אותו בן זוג אשר תמך כלכלית בבן הזוג רוכש המוניטין או כושר ההשתכרות, דאג לצרכי הבית והילדים – לא רכש מקצוע לעצמו, ולאחר שבן הזוג האחר רכש את המוניטין או כושר ההשתכרות נטש אותו בן זוג את בן הזוג התומך – כי אז יש לראות במוניטין או בכושר ההשתכרות נכס משותף ולחלקו בין בני הזוג.

ת"א 701/95 ברגר נ' ברגר הנ"ל.

אין סיטואציה זו מתקיימת בענייננו.

ראשית – על הצדדים חל משטר איזון המשאבים, אין חלה ביחסים הרכושיים שביניהם חזקת שיתוף, וכאמור לעיל, לא הוכחה כוונת שיתוף ספציפית בין הצדדים לראות בהעלאה במשכורת הנתבעת – נכס משותף.

שנית – בנסיבות התביעה דנן, כפי שהובא בראיות אין עולה כי מדובר במצב בו הנתבעת רכשה מוניטין או כושר עבודה וביתר דיוק תואר ראשון ושני ודרגת קצונה ואשר בגינם גם זכתה להעלאה במשכורתה – על חשבון התובע, תוך וויתורו על רכישת מקצוע, מוניטין, תוארים, קידום או העלאה במשכורת.

כאמור בפרק העובדתי, התובע עבד, דבר לא השתנה מבחינת עבודתו עקב לימודי הנתבעת או צאתה לקורס קצינים.

התובע לא רצה ולא תכנן ללמוד להיפך התובע לא סים לימודיו אף שנותר לו רק פרוייקט אחד לסיומם חרף שידולי הנתבעת שיעשה כן.

התובע לא ויתר על דבר עקב לימודי הנתבעת והשתתפותה בקורס קצינים.

קורס הקצינים נמשך 10 שבועות בלבד.

בתקופה זו שבה הנתבעת לסופי שבוע כבר בימי חמישי ולעיתים גם הגיעה באמצע השבוע, הנתבעת אירגנה את הבית בסופי השבוע, הנתבעת דאגה לסידור לילדים לעת הצורך תוך שנעזרה בעזרה מבחוץ – במטפלת, התובע טיפל בילדים כששב מעבודתו בערב, דבר שאין בו כל ייחוד, מעמסה, אי סבירות או נטל מיוחד. זה טבע הדברים, הורה מטפל בילדיו.

אין בעובדה שהתובע טיפל בילדיו בתקופת קורס הקצינים ובמיוחד שעה שהנתבעת טיפלה בילדים משך כל השנים ולמצער לא פחות מהתובע, כדי להגיע למסקנה שעל התובע הוטל עול מיוחד כתוצאה מהשתתפות הנתבעת בקורס הקצינים או כי הוא ויתר על התקדמות איזושהי שלו במקצוע בעבודה או בלימודים.

לימודי הנתבעת אף הם לא השתרעו על פני ימים רבים, לתואר ראשון נצרכו כ-30 ימי לימוד לשנה מהם כ- 15 יום בחו"ל ו-5 ימים מרוכזים שלוש פעמים,  ולתואר שני נצרכו מספר שעות אחת לשבוע.

לא היה בכך כדי להטיל עול מיוחד על התובע כי אם מטלה רגילה של שיתוף בינו לבין הנתבעת בטיפול בילדים.

לא הוכח כי התובע ויתר על דבר וחצי דבר עקב זאת, לא הוכח כל ויתור על קידום בעבודה מצד התובע."