האם דירה אשר ירשה אישה לאחר הנישואין, ואשר בני הזוג מעולם לא התגוררו בה תחשב נכס בר איזון במסגרת חלוקת הרכוש?
האם דירה אשר ירשה אישה לאחר הנישואין, ואשר בני הזוג מעולם לא התגוררו בה תחשב נכס בר איזון במסגרת חלוקת הרכוש?
דומה כי מקרה זה נופל תחת הוראות סעיף 5(א)(3) לחוק יחסי ממון באופן מובהק, קרי נכסים אשר ניתנו ערב הנישואין ו/או במתנה או בירושה במהלך הנישואין, לא יכללו במסת הנכסים ברי האיזון. משכך, על פניו, ובהעדר ראיות לכך שהיתה כוונת שיתוף ספציפית בנוגע לדירה זו, הרי שדירה זו הינה קנינה של האישה ולא תחולק בין הצדדים בעת פקיעת הנישואין.
המבחן במקרה זה הוא מבחן מהותי, ולא טכני רישומי: כך למשל, במקרה בו דירה זו רשומה כאמור ע"ש האישה בלבד, הצדדים אינם גרים בה, הצדדים אינם משקיעים בה כספים מרכושם המשותף וכספי שכר הדירה נכנסים לחשבון ע"ש האישה בלבד, סביר שביהמ"ש יתייחס לנכס זה כנכס חיצוני שאינו בר איזון.
מצד שני, אם הבעל יוכיח כי משך כל השנים, היתה כוונתה של הצדדים היתה שדירה זו תשמש את המשפחה, וכי ישנן ראיות לכך, יכול שביהמ"ש לא יראה בדירה כנכס מופרד לחלוטין.
יש לזכור, כי במקרים מעין זה, בהם בן זוג יורש ו/או מקבל מתנה יקרת ערך, מומלץ לצדדים לחתום על הסכם ממון אשר יקבע את עתידם של נכסים אלו במקרה של פירוד. זאת במיוחד במקרים בהם אין הפרדה מוחלטת וברורה בשימוש האישי שעושה בן הזוג שירש בנכס, לבין השימוש המשפחתי. הסכם ממון, ולו בנוגע לנכס ספציפי, עשוי לפתור מחלוקות עתידיות במקרה של פירוד ואף לגבור על התנהגות הצדדים, אשר עשויה להתפרש ככוונת שיתוף ספציפית.
