"חזקת הגיל הרך"
חזקת הגיל הרך קבועה בסעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. על פי חזקה זו ילד עד גיל שש שנים יימצא במשמורת אמו, אלא אם כן נסתרה חזקה זו בהוכחת נסיבות מיוחדות. הסעיף אינו מנוסח בלשון ציווי ומשאיר את שיקול הדעת לבית המשפט או לבית הדין. ההנחה הקיימת בבסיסו של סעיף זה הינה כי ילד עד גיל שש זקוק לטיפול והשגחה צמודים, ועל כן מיקומו הטבעי הינו עם אמו. ההנחה מתבססת על כך שאם לרוב עובדת שעות פחותות מהאב, נמצאת שעות רבות יותר בבית ומקדישה זמן רב יותר לטיפול בילדים. כיום, הנחה זו עומדת לעיתים בסתירה למצב הקיים, שכן בהחלט קיימים מקרים בהם דווקא האב נמצא זמן רב יותר בבית והוא זה אשר מטפל בילדים. מדובר אמנם במקרים נדירים, אך בהחלט ייתכנו נסיבות בהן האב ראוי יותר להיות ההורה המשמורן. בית המשפט או בית הדין יפעלו בניגוד לעקרון חזקת הגיל הרך על סמך עדויות כבדות משקל, כאשר ההוכחה לסתירת החזקה מוטלת על כנפי האב. להלן מספר דוגמאות למקרים בעבר בהם נסתרה החזקה: אלימות של אם כלפי קטין, הזנחה של האם, נטישה של האם, ויתור האם מרצונה על גידול הילדים על מנת לפתוח בחיים חדשים וכו'.
