השפעת השתכרות האישה על מזונותיה

במשפט העברי נהוג הכלל "מעשה ידיה תחת מזונותיה" לפיו ,זכאי בעל להכנסות אשתו מעבודתה. במידה והאישה עובדת ומשתכרת, רשאי הבעל לטעון "צאי מעשה ידייך במזונותייך" ולקזז את חובתו למזונות אל מול הכנסותיה מעבודתה.
כלל הוא כי כל עוד משתכרת האישה ממעשה ידיה בסכום העולה או השווה למזונותיה – פטור הבעל מתשלום המזונות, אלא אם כן בוחרת האישה לקבל מזונות ובתמורה להעביר את מעשה ידיה לבעלה. במידה והאישה משתכרת פחות מדמי המזונות המגיעים לה, ישלים הבעל את יתרת הסכום על מנת להגיע לסכום המזונות המלא לו זכאית האישה.
ד"נ 23/69 יוסף נ' יוסף, פ"ד כ"ד (1) 799, 800.
ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, פ"ד מ(1) 147, 152.
ע"א 560/82 פלונית נ' פלוני, פ"ד ל"ח (3) 743, 749.

על הכנסות האישה ממקורות שונים – כך למשל הכנסות מנכסים שבבעלותה או מקצבאות למיניהן שהינה זכאית לקבל – קבע בית המשפט העליון בע"א 569/89 חקק נ' חקק, פ"ד מ"ה   (4) 749 –כי בחישוב מזונות האישה יילקחו בחשבון הכנסותיה מרכושה.
יחד עם זאת, אין הבעל יכול לחייב את אשתו לצאת לעבוד בכדי שלא יהא חייב במזונות, מדובר בהחלטה שבידיה בלבד, כך נקבע בע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד ל"ח (3) 29.