הסמכות לדון בשאלת משמורת ילדים

הסמכות לדון בשאלת משמורת ילדים

הסמכות לדון בתביעת משמורת ילדים נתונה הן לבית המשפט לענייני משפחה והן לבית הדין הרבני. כמו בכל עניין אחר בתביעת גירושין, גם בתביעת המשמורת שאלת הסמכות כרוכה במרוץ הסמכויות (ראה פרק נפרד באתר), ואומר – הערכאה אליה יפנה צד במועד המוקדם יותר היא זו שתפסוק בסכסוך. תביעה בנושא משמורת ילדים תידון בבית הדין הרבני אך ורק במידה והוגשה תביעת גירושין לבית הדין הרבני, ולא הוגשה תביעה קודם לכן לדון בנושא לבית המשפט לענייני משפחה, אזי ייכרך הדיון בנושא המשמורת אוטומטית בתביעת הגירושין (כריכה אוטומטית תתבצע אך ורך בתביעות גירושין ולא בתביעות אחרות, למשל בתביעה ל"שלום בית"). קבלת סמכות עניינית על ידי פנייה לבית המשפט לענייני משפחה אינה כרוכה בהכרח בתביעת הגירושין, וזוהי למעשה הדרך המקובלת יותר כיום.

דוגמא לפסקי דין העוסקים בנושא הסמכות לדון בנושא משמורת:
בג"צ 78/03 דנית כץ נ' בית הדין הרבני הגדול ( פס"ד מיום 11.3.03) – סמכות בית הדין הרבני לדון בענייני קטינים – בני הזוג ניהלו התדיינות ממושכת סביב גירושיהם בבית הדין הרבני, במהלכה ננקטו אמצעים חריפים לצורך כפיית הבעל לתת גט לאשתו, כגון צווי הגבלה, וצו מאסר. במסגרת התדיינות זו הגיעה המחלוקת לבית הדין הרבני הגדול, וכחלק מתנאים שהוצבו על ידי האב לצורך הסכמתו ליתן את הגט, הסכימו הצדדים להסמיך את בית הדין הרבני הגדול בהרכב במיוחד לדון בכל הנושאים המשפטיים הנוגעים לקטין. ההרכב כלל את הרב דיכובסקי, הרב גולדברג והרב נדב. העותרת טוענת כי בתחילה התנגדה להעברת הסמכות כאמור, אולם בסופו של דבר הסכימה לכך מתוך הנחה כי הסכמתה להעברת הסמכות מוגבלת להרכב המיוחד של בית הדין הרבני, ואינה מתפרשת על פני כל הרכב אחר של בית הדין. בין לבין, נתן הבעל גט לאשתו, ונותרו להכרעה ענייניו של הקטין, אלא שבינתיים שניים משלושת שופטי ההרכב המיוחד (הרבנים גולדברג ונדב) פרשו מבית הדין ואינם מכהנים עוד כדיינים. העותרת טוענת כי מאחר שהסכמתה לסמכות בית הדין הגדול נשענה בזמנו על ההנחה כי הסמכות מוקנית להרכב המיוחד, הרי משהרכב זה נשתנה עקב פרישת שניים מן הדיינים פקעה סמכות בית הדין שהוקנתה מכוח הסכמת הצדדים, ומאז נתונה הסמכות העניינית להכריע בענייניו של הקטין לבית המשפט לענייני משפחה. בית הדין הרבני הגדול, בפניו נטענה טענת חוסר סמכות מהטעם האמור, החליט לדחותה. העותרת ביקשה מבג"ץ להורות לבית הדין הרבני הגדול להימנע מלדון בענייניו של הקטין ובהם ענייני משמורת, ביקורים חינוך ומזונות ולקבוע כי הסמכות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.
כב' השופטת א' פרוקציה וכב' השופטת ט. שטרסברג כהן (על פי פסק דינה של הש' פרוקצ'ה) פסקו בעניין כי:
דין העתירה להתקבל, ועל כן יש להעביר את ענייני הקטין לבית המשפט לענייני משפחה. מחד, הסכמת הצדדים אין להבינה כסמכות שניתנה להרכב מסוים של דיינים, אלא כסמכות המוקנית לבית הדין כערכאה שיפוטית. כך סבר גם בית הדין הרבני הגדול. מאידך, הסכמת בני הזוג להקנות סמכות לבית הדין הרבני הגדול להכריע בענייניו של הקטין ניתנה על רקע המאמצים לסיים את הקשר הזוגי ביניהם ולסדר את הגט. לא ענייני הקטין עמדו במרכז ההסכמה הזו, אלא מאמצי בני הזוג ובית הדין להגיע להסדר שיאפשר את גירושיהם. לאור כך ובתנאים אלה נקבע, כי אין לראות את הקטין כמי שהסכים והצטרף להסכם בין בני הזוג בדבר הקניית הסמכות לבית הדין הרבני לדון בעניינו. לקטין עצמו באמצעות אפוטרופסו מעמד עצמאי במשפט לקבוע איזו תהא הערכאה השיפוטית שתדון בענייניו, מקום שמדובר בסמכות מקבילה של שתי ערכאות. כלומר, הקטין אינו קשור לסמכות בית הדין הרבני, והוא זכאי לכך שענייניו יוכרעו בלא שיהא קשור לערכאה שנבחרה על ידי הוריו כאמצעי לקדם את הסדר הגירושין ביניהם. הוא רשאי לפנות באמצעות אפוטרופסו הטבעי לבית המשפט לענייני משפחה שהוא המוסמך על פי החוק לדון ולהכריע במכלול ענייניו.
בג"צ 6378/04 גיליאן שרעבי נ' בית הדין הרבני הגדול ואח' ( פסק דין מיום 19.8.2004) – סמכות הכריכה בנושא משמורת הילדים – הבעל הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי בחיפה וכרך אליה את ענייני מזונות האישה, מזונות הילדים, החזקת הילדים וחלוקת הרכוש. בדיון הראשון כפרה האישה בסמכות בית הדין לדון בנושא החזקת הילדים. האישה הגישה תביעה למזונות הילדים וכן תביעה להחזקת הילדים לבית המשפט לענייני משפחה. בית הדין פסק כי הסמכות לדון בנושא החזקת הילדים נתונה לבית הדין בלבד. האישה ערערה לבית הדין הרבני הגדול וערעורה נדחה בטענה שתביעת הגירושין הייתה כנה, כי נושא המשמורת כרוך מעצם טיבו וטבעו בנושא הגירושין, וכן כי במועד הגשת תביעת הגירושין לא הוגשה עדיין תביעה למשמורת בערכאה אחרת. האישה טענה שתי טענות מרכזיות: ראשית, שמרגע שבני הזוג התגרשו בפועל בבית הדין הרבני פקעה סמכותו לדון בנושא החזקת הילדים. שנית, טענה האישה שהקטינים בעלי אישיות משפטית נפרדת, ועל כן אינם כפופים לסמכותו של בית הדין הרבי, אשר נבחר על ידי הצדדים ואינו עוסק לוקח בחשבון בהחלטתו אינטרסים של "טובת הילד".
כב' השופטת ביניש, כב' השופט ג'ובראן וכב' השופט עדיאל :
דחו את טענת האישה הראשונה וקבעו כי נושא החזקת הילדים כרוך מעצם טיבו וטיבעו בהליך הגירושין, זאת להבדיל מנושא מזונות הילדים. הבעל ביצע כריכה כנה של נושא החזקת הילדים עם הגשת תביעת
הגירושין ועל ידי כך הקנה סמכות לבית הדין לדון בנושא זה. אמנם הכריכה אינה מקנה לבית הדין סמכות נמשכת לדון בנושא החזקת הילדים, אך זה מתרחש רק כאשר מוגשת תביעה חדשה לאחר שהוגשה תביעת הגירושין. במקרה זה רכש בית הדין סמכות לדון בנושא החזקת הילדים, ודן ראשית בנושא הגירושין, אך אין בכך בכדי לפגוע בסמכות בית הדין להמשיך ולדון בהחזקת הילדים לאחר שקיבל החלטה בנושא הגירושין. כלומר, עניינם של הקטינים אינו נבחן כנושא העומד בפני עצמו בנפרד מסוגית הגירושין. לעניין טענתה השנייה של האישה פסקו השופטים כי באופן כללי אכן לקטינים אישיות משפטית עצמאית, ועצם הקניית הסמכות לבית הדין אינה יכולה לפגוע בהם, ובוודאי שלא להכפיף אותם להסכם הגירושין של הוריהם. יחד עם זאת, במקרה הספציפי, לא דובר על הסכם גירושין בין ההורים אלא על תביעתו של הבעל וכריכת החזקת הילדים לתביעה. טרם התנהל בבית הדין דיון בעניינם של הילדים, היות וראשית נדונה סוגית הגירושין, אך אין בכך בכדי להוכיח שעניין הקטינים לא יזכה לדיון ראוי בהמשך. בנוסף, לקטינים עומדת הזכות להיות מיוצגים בפני בית הדין בנפרד מהוריהם. העתירה נדחתה
מעוניינים בייעוץ משפטי?
השאירו פרטים ונציג יחזור אליכם בהקדם!
עקבו אחרינו בפייסבוק
תוכן עניינים
דילוג לתוכן