הסכמי ממון וגירושין

הסכמי ממון וגירושין

בשנת 1973 חוקק בישראל חוק יחסי ממון בין בני זוג, אשר נועד להסדיר את מערכת היחסים הרכושית וממונית בין בני זוג בעת גירושיהם. החוק חל על בני זוג אשר התחתנו לאחר ה-1.1.1974. טרם חקיקת החוק חלה "הלכת השיתוף" בין בני זוג, הלכה שהינה יצירת פסיקה ואינה מעוגנת בחקיקה (הלכת השיתוף קובעת, באופן כללי, כי כל הרכוש שנצבר על ידי בני זוג במהלך חייהם המשותפים שייכים שווה בשווה לשניהם). חוק יחסי ממון מציע הסדר חלופי לאופן חלוקת הרכוש עם פקיעת הנישואין, כשמטרתו למנוע את הקרבות המשפטיים המתנהלים בבתי המשפט סביב נושא חלוקת הרכוש במהלך הגירושין.
החוק מורכב משני חלקים: הראשון, מסדיר את נושא הסכם הממון. הסכם ממון חייב להיות בכתב. יש להביא את ההסכם לאישור בית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הדתי, שסמכותם במקום מושבו של אחד מבני הזוג. השופט יוודא כי הצדדים מבינים את הכתוב בהסכם ואת תוצאותיו האפשריות וכי החתימה עליו נעשתה בהסכמה חופשית. הסכם ממון שאינו עונה על אחת הדרישות – חסר תוקף. במידה ואושר הסכם ממון יהא לו תוקף של פסק דין.
הסכם ממון ניתן לערוך גם טרם הנישואין. או אז יש לאשרו על ידי נוטריון שיוודא שהצדדים חתמו על ההסכם מתוך הבנה והסכמה חופשית. כאשר הסכם הממון נחתם בעת עריכת הנישואין, יהווה אישור רושם הנישואין תחליף לאישור בית הדין או בית המשפט.
שינויים בהסכם ייערכו בהסכמת הצדדים בכתב בלבד ויעברו את תהליך האישור של בית המשפט או בית הדין.
יש הרואים בהעלאת הרעיון לחתום על הסכם ממון על ידי מי מבני הזוג כפגיעה ואף עלבון עמוק, המעיד על חששו של הצד המציע כלפי כוונותיו הכנות של בן הזוג השני להינשא מתוך מניעים טהורים של אהבה. לפיכך, פעמים רבות, בן זוג יסרב לחתום על הסכם ממון והדבר אך יכול להוביל לפרידה.
מכיוון שחתימה על הסכמי ממון איננה דבר שבשגרה, אנשים רבים אינם מבחינים ביתרונות הרבים הטמונים בו. הסכם ממון הוגן מבטיח את זכויות הצדדים ומעניק יציבות וודאות למערכת היחסים. באמצעות ההסכם יודע כל צד, מראש, את זכויותיו וחובותיו, ובהתאם מסוגל לכלכל את צעדיו. כך למשל במקרה שבו אחד הצדדים מבוסס כלכלית ואילו הצד השני חסר כל, ובהסכם הממון נקבע כי לא תחול על הצדדים הלכת השיתוף או איזון המשאבים, הרי שהצד החלש מבחינה כלכלית ישכיל לחשוב על אפשרות של פרידה, שגם לאחריה יישאר חסר כל. היתרון בהסכם הממון בא לידי ביטוי בכך שביכולתו של אותו צד חלש לחסוך ליום סגריר בידיעה כי בכל רגע נתון הוא עשוי למצוא את עצמו מחוץ למערכת הנישואין.
הסכם ממון אף מונע מצב עתידי של סחטנות על ידי צד שאינו מעוניין בגירושין. בהיעדר הסכם ממון יכול בן הזוג שאינו מעוניין בגירושין לסרב ליתן גט עד אשר יסכים בן הזוג השני לשלם סכומי כסף נכבדים בתמורה לגט המיוחל.
חתימה על הסכם ממון כמוה כהסכמה של הצדדים המעידה על נישואין הנובעים מאהבה אמיתית ולא נישואין המונעים על ידי שיקולים כלכליים. במצבים בהם קיים פער משמעותי במצבם הכלכלי של בני הזוג, ייתכן ויעלה חשש בלבו של הצד המבוסס יותר, כי בן זוגו מעוניין להינשא לו משיקולים כלכליים גרידא. במצבים כאלה, הסדרת היחסים בהסכם ממון תשקיט את חששותיו של הצד המבוסס ותשפר את הרגשתו, שאכן הרצון לנישואין נובע ממניעים כנים של אהבה שאינה תלויה בדבר.
יתרה מזאת, במידה ומדובר בנישואין שניים, הסכם ממון מגן על הילדים מהנישואין הראשונים ועשוי אף לשפר את טיב היחסים בינם לבין בן הזוג החדש. לרוב, יחששו הילדים מהנישואין הראשוניים למצב של תחרות עם בן הזוג החדש על הזכות לירושה. הסכם ממון מזים חשש זה, על ידי הסדרת סיטואציה עתידית זו, מראש, לשביעות רצונם של הנוגעים בדבר.
העילות לביטול הסכם ממון זהות לעילות לביטול חוזה רגיל, כך למשל ניתן להעלות טענות טעות, הטעייה, עושק וכפייה. 

חלקו השני של החוק, דן באותם מקרים בהם בני הזוג לא ערכו הסכם ממון או שערכו הסכם ממון חלקי בלבד. במצבים אלה תחול הלכת איזון המשאבים, דהיינו חלוקה שווה בין בני הזוג ברכושם המשותף. החלוקה תתבצע רק עם תום קשר הנישואין, אם על ידי גירושין ואם בשל מות אחד מבני הזוג. החוק קובע כי לצורך איזון המשאבים יש להעריך את נכסי כל אחד מבני הזוג ולנכות מסכום זה את סכום החובות המגיעים מאותם נכסים. במידה ושווים של נכסי אחד מבני הזוג עולה על שווי נכסיו של השני, חייב האחד לתת לשני את מחצית ההפרש. נכסים שהיו ברשותם טרם הנישואין ונכסים שקיבלו בירושה או במתנה במהלך הנישואין, לא יכנסו לחישוב איזון המשאבים.

הסכמי ממון בין ידועים בציבור
לאור העקרונות הכלליים בדבר חופש החוזים, יכולים הצדדים המעוניינים להיחשב כידועים בציבור לקבוע בחוזה את זכויותיהם וחובותיהם זה כלפי זה, ולהשוות כך את מצבם לזה של זוג נשוי. על מנת שחוזה זה יהא בר תוקף, עליו לעמוד בתנאי הקבוע בסעיף 30 לחוק החוזים, לפיו: "חוזה בלתי חוקי, בלתי מוסרי או הסותר את תקנת הציבור – בטל".
בע"א 563/65 יגר נ' פלביץ, פ"ד כ (3) 244 הוחלט ברוב דעות להכיר בתוקפו של הסכם שכזה. שם, המערערת הייתה נשואה, אך בעלה נעלם. לטענתה, הידוע בציבור עימו חיה, כרת עימה הסכם שבעל פה לפיו התחייב להעניק לה את כל הזכויות הקיימות על פי דין לאישה נשואה. כך הבטיח לזון ולפרנס אותה עד סוף ימיה, תמורת התחייבותה לגדל את בנו מנישואיו הקודמים. כב' הש' ברנזון והש' מני פסקו, בדעת רוב, כי הסכם כזה אינו בלתי חוקי וכי אין בו דבר בלתי חוקי וכי אינו נוגד את תקנת הציבור.

להלן יובאו מספר דוגמאות לפסקי דין בענייני הסכמי ממון:
רע"א 6854/00 הי"מ נ' זמר, פ"ד נד (5) 491 – אישור הסכם ממון בין ידועים בציבור – המשיבים הם ידועים בציבור המנהלים משק בית משותף, ביקשו להסדיר את חייהם המשותפים בהסכם ממון, והגישו אותו לאישור בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב. בית המשפט סרב לאשרו. הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, שקבע כי על בית המשפט לאשר הסכם ממון בין ידועים בציבור, אלא שיאשרו מכוח סעיף 3(ג) לחוק בתי המשפט ולא מכוח חוק יחסי ממון. על פסק דין זה ביקש היועץ המשפטי לממשלה רשות ערעור, ומכאן ערעור זה.
כב' השופטת דורנר, כב' הנשיא ברק וכב' הש' אנגלרד (בפסק דינה של הש' דורנר) פסקו כי: יש לדחות את הערעור מכיוון שההוראות בחוק בית המשפט לענייני משפחה וההוראות בחוק יחסי ממון משלימות זו את זו. מכאן כי אף בהעדר סכסוך בין בני הזוג הידועים בציבור, מוסמך בית המשפט לאשר הסכם ממון שהשניים צדדים לו.
כדברי כב' השופטת דורנר, שם:
"אכן, ככל שחוק יחסי ממון אינו חל על בני זוג ידועים בציבור, ממלא חוק בית המשפט למשפחה את החסר. מקובלת עלי קביעתו לש בית המשפט המחוזי, כי ההוראה שבחוק בית המשפט למשפחה אינה עומדת בסתירה להוראות שבחוק יחסי ממון, אלא ההוראות משלימות זו את זו. שני החוקים גם יחד מאפשרים לבני זוג החיים במשותף להסכים ביניהם על משטר ממוני, המסדיר את הסוגיות הרכושיות הקשורות בחיים בצוותא, ובכך הם מקדמים את אותה התכלית."

תמ"ש (ת"א) 1430/03 ר.א. ול.מ.פ. (לא פורסם – החלטה מיום 16.2.044) – אישור הסכם רכוש בין בני-זוג הומוסקסואלים – בנסיבות העניין הוגש לאישורו של ביהמ"ש לענייני משפחה הסכם רכוש בין שני גברים המנהלים חיים משותפים.
כב' השופטת חנה ריש-רוטשילד בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב פסקה כי לבית המשפט לענייני משפחה נתונה הסמכות, מכוח  סעיף(2)(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995, לאשר הסכם הנערך בין בני-זוג מאותו המין, שכן בגדר המונח "בן זוג" בסעיף זה בא גם בן-זוג מאותו מין.

תמ"ש (ת"א) 6960/03 ק' צ. וי' מ. ( החלטה מיום 21.11.04) – אישור הסכם עפ"י סעיף 33(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה לבני זוג מאותו מין – המבקשים, בני זוג מאותו מין, החיים יחד כמשפחה ומנהלים משק בית משותף מזה כ-199 שנים, כאשר איש מהם אינו נשוי לאחר, ערכו הסכם הכולל: הסדרי רכוש בעת החיים המשותפים ולעת פרידה/ מוות, וגידול שני תאומים אשר נולדו לאחר מהם מאישה אחרת, והם שותפים מלאים לגידולם וסיפוק צרכיהם.
כב' השופט גרניט מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבע כי אין כל מניעה לאשר את ההסכם עפ"י סעיף 3(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה.

תמ"ש (ת"א) 31120/03 טויטו דוד נ' עזבון המנוחה מרים טויטו ז"ל (לא פורסם – החלטה מיום 12.9.044) – מעמדו של הסכם ממון שלא אושר – עניינו של פסק-דין זה בתביעתו של אלמן נגד יורשי אשתו ז"ל, לחלוקת רכושה על-פי הילכת השיתוף בנכסים בין בני זוג. בני הזוג נישאו בשנת 1987 ולכן, חל עליהם חוק יחסי ממון. לשני בני הזוג היו אלה נישואין שניים. בני הזוג חתמו על הסכם ממון אך לא אישרו אותו, על פי החוק , בבית המשפט.
כב' הש' יהודה גרניט מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבע כי:
הראיות מוכיחות, כי אשתו המנוחה של התובע לא רק שלא נתנה לו במתנה את מחצית רכושה, אלא שהיא דאגה לכך, שהתובע לא יוכל לתבוע זכויות ברכושה והתובע הסכים לכך עם חתימתו על הסכם הממון. יחד עם זאת, ההסכם לא אושר כדי לשכללו להסכם ממון, אולם התובע התייצב בפני הרב יוסף בר-שלום, ביום 8.6.88 והצהיר וחתם בפניו כי הוא "מתחייב לוותר ולתת לאשתי את כל מה שנאמר בחוזה זה לשביעות רצונה". עוד העיד התובע, כי עובר לנישואין, המנוחה דרשה ממנו לחתום ולאשר את ההסכם הנ"ל בפני רושם הנישואין, דבר שאף נכתב בסוף ההסכם, וכי הוא סירב ואף הודיע לה שאם היא עומדת על דרישתה , הוא לא ישא אותה לאישה. לאחר כשנה וחצי של נישואין חזרה המנוחה והמשיכה ללחוץ עליו לחתום על ההסכם, ואזי, למען שלום הבית, כדבריו, הוא הסכים לחתום ואף הלך לבדו לרב הנ"ל וחתם והצהיר בפניו את דבר הוויתור. התובע נתן במתנה למנוחה, בהתאם לחוק המתנה, ויתור על כל זכויותיו, במידה והיו או יהיו לו כאלה, ברכושה של אשתו המנוחה שהיה לה לפני הנישואין, כאמור בהסכם. דהיינו, התובע עשה עם אשתו המנוחה פעולה משפטית של ויתור על זכויותיו ברכושה, שאין צורך, כאמור, לעשותה בהסכם ממון דווקא, והיא תקפה לכל דבר ועניין. הסכם זה מלמד על רצונה של המנוחה שלא לתת לתובע ושהתובע לא יזכה לקבל כל חלק מרכושה, אותו ירשה מבעלה הראשון ושהיה לה עובר לנישואיה לתובע. גם מצוואתה של המנוחה ניתן ללמוד על רצונה זה, בה הורישה לתובע רק את המיטלטלין שבבית וח"י שקלים וכן אפשרה לו להתגורר בדירתה במשך כל חייו ואילו את כל שאר רכושה, לרבות דירתה והמגרשים היא הורישה.
יתר על כן, למרות שההסכם אינו בבחינת "הסכם ממון", חלים עליו דיני המניעות, כאמור בע"א 151/86 רודן נ' רודן, פ"ד לט (3) 186.
התובע העיד כי הוא שוכנע לחתום על ההסכם על-מנת שיהיה שלום בית, וכי אכן, בין בני הזוג שרר שלום בית במשך 15 שנים, עד פטירתה של אשתו המנוחה. דהיינו, התובע השיג את מבוקשו, לקיים את שלום הבית, בכך שהוא ויתר על כל זכות ברכושה של אשתו שהיה בידיה עובר לנישואין. אי לכך, התובע מנוע, מלתבוע חלק ברכוש אשר הוא ויתר עליו ו"קיבל" תמורתו שלום בית. התנהגות התובע לוקה בחוסר תום לב וחוסר הגינות ובית המשפט לא ייתן סעד לאדם המתנהג בחוסר תום לב ובחוסר הגינות כה מובהקים. בשל כל האמור לעיל, התביעה נדחתה.

תמ"ש(ת"א) 31410/01 פלוני נ' פלונית (לא פורסם – פס"ד מיום 20.1.04) – שימוש בחובת תום הלב לצורך הכרה בתוקפו של הסכם ממון שלא אושר ע"י בית משפט – מדובר בתביעה של תובע לתשלום דמי שימוש ראויים בגין שימוש שעושה הנתבעת בדירה שהייתה דירת המגורים של הצדדים, עת היו נשואים, הרשומה על שם שניהם ובה מתגוררת הנתבעת עם שלושת ילדיהם הקטינים מאז גירושי הצדדים. בני הזוג חתמו על הסכם ממון אך ההסכם לא אושר על ידי ערכאה שיפוטית, כמתחייב על פי חוק יחסי ממון. במקרה זה, טענה הנתבעת, כי בין הצדדים נחתם הסכם ממון והגם שלא אושר הוא בבית המשפט התובע פעל בהתאם למוסכם בו, בכל מה שהיה לטובתו. על כן טענה הנתבעת, כי יש להמשיך ולפעול לביצוע ההסכם גם לטובתה, קרי העברת הדירה לבעלותה הבלעדית, וזאת מכוח חובת תום הלב.
כב' השופט גרמן מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב פסק כדלקמן:
ההסכם הקיים בין הצדדים תקף וכשר, על פניו, לכל דבר ועניין. אלא שהועלתה טענה נגדו, שלא אושר כחוק בבית המשפט, בדרך שיש לאשר הסכמי ממון. בפועל, הבעל מימש את מרבית  ההסכם, כך שאינו יכול להעלות טענות כנגדו כעת. לפיכך, לוקה התנהגותו של הבעל בחוסר תום לב, שכן ככל שהתניה בהסכם לטובתו אינו מעלה כל טענה כנגד ההסכם, אך כאשר מדובר בזכותה של האישה על פי ההסכם, הבעל תוקף את מעמדו של ההסכם. כב' השופט סבר שיש בעיקרון של תום לב, כדי לפרוץ את החומה הבצורה של איון הסכם ממון בין בני זוג שלא אושר על ידי בית המשפט.
תביעת הבעל נדחתה.

ע"מ (ת"א)1242/02 פלוני נ' פלונית (פסק דין מיום 23.5.05) – ערעור על אישור ומתן תוקף של פסק דין להסכם ממון שניתן על ידי כב' השופט קראוס מבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא. מדובר על הסכם ארוך מאד אשר כלל הוראות לשלום בית, ולחילופין, במידה ושלום הבית לא יצלח- הוראות בנושא פירוד הצדדים, הוראות בנוגע למשמורת הילדים וזמני השהות, וכן הסדרי מזונות ילדים ומזונות אישה. על פי ההסכם, התחייב הבעל שלא להיפגש עם נשים אחרות, אלא בהסכמת האישה מראש ובכתב. הוחלט כי הפרה של סעיף זה הינה הפרה יסודית, אשר בעקבות הפרתו תוכל האישה לשלוח הודעת פירוד לבעל. כמו כן צוין בהסכם כי האישה תוכל להגיש תביעת גירושין מכל סיבה שהיא, ולשלוח על כך הודעת פירוד לבעל. שאר תנאיי ההסכם כללו הוצאות מרובות לבעל, וזכויות מועטות. כך למשל התחייב הבעל לא לתבוע בעתיד להפחתת סכום מזונות הילדים (שעמד על פי ההסכם בסך 3,00 ₪ לכל ילד, כולל ילד שיוולד לאחר החתימה על ההסכם), אף במידה וישתנה מצבו האישי (כך למשל לו יפוטר או יופחת שכרו), אך בד בבד יוצמד סכום המזונות לעליית שיכור שכרו של הבעל.
כשבועיים לאחר אישור ההסכם סיפר הבעל לאישה על כך שבעבר התייחד עם יצאנית. המשיבה מסרה לבעל הודעת פירוד, בקשה שיעזוב את הדירה והגישה תביעת גירושין.
נציין כי במעמד אישור ההסכם לא היה מיוצג, בעוד האישה הייתה מיוצגת על ידי עו"ד. משנשאל הבעל מהי הסיבה לכך, הסביר שהוא רואה בהסכם הסכם לשלום בית, ועל כן אף לא התייעץ עם עו"ד. על פי פרוטוקול הדיון, קבע בית המשפט כי לאחר שתוכן ההסכם הוסבר לצדדים, הם הבינו את תוצאותיו והצהירו על עריכתו מתוך רצון חופשי – אושר ההסכם וניתן לו תוקף של פסק דין.
הבעל-המערער טען בערעור זה שלא התקיימו כאן התנאים לאישור הסכם על ידי בית המשפט, כיון שלא הבין את תוצאותיו, לא הביע גמירות דעת ולא הבין שמדובר בהסכם מחייב.  בנוסף טען כי אישור ההסכם נגד את "תקנת הציבור", במיוחד לאור חוסר ייצוגו של הבעל וחוסר יכולתו לעמוד בהוראת ההסכם. האישה-משיבה טענה שהערעור הוגש במסווה של עתירה לביטול הסכם בטענה של פגם בכריתתו, שכן בית המשפט הסביר לצדדים את הסכם, ווידא שהבינו את תוכנו והם חתמו עליו מרצונם החופשי. כן טענה כי אין לערכאת הערעור עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא וכל טענה שהיא צריכה להיטען בפני בית המשפט שנתן את ההחלטה.
כב' השופט שנלר מבית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי:
חוק יחסי ממון מציב את הסכם הממון כהסכם בעל מעמד מיוחד. החוק מעלה הן דרישת כתב להסכם ממון והן דרישה לאישור על ידי בית המשפט.
נדרשים קיומם של 3 תנאים מצטברים על מנת שהסכם ממון יהא תקף:
א. בית המשפט הסביר לצדדים את תוכן ההסכם.
ב. בית המשפט ווידא כי הצדדים חתמו על ההסכם מתוך רצון חופשי.
ג. בית המשפט השתכנע כי הצדדים הבינו את תוכן ההסכם ואת התוצאות הנובעות ממנו.
במסגרת ערעור ניתן לתקוף את הפן ההסכמי ואת הפן המשפטי של הסכם ממון. זכותו של צד המרגיש כי נפגעה זכותו, לערער על פגם שנפל בהליך (כך למשל העדר הסבר ראוי לצדדים) בפני ערכאה גבוהה יותר.
זכות הערעור אינה מקנה בהכרח זכות להבאת ראיות, נהפוך הוא, לרוב לא ניתן להביא ראיות במסגרת הדיון בערעור.
אם אכן נפל פגם בהליך ניתן ללמוד מפרוטוקול הדיון עצמו, בצירוף בדיקת תוכן ההסכם.
לעיתים, ראוי שבית משפט יסרב לאשר הסכם ממון לו יחשוד כי הצדדים אינם מתקשרים מתוך רצון חופשי ואינם מבינים את משמעות ההסכם. על בית המשפט להסביר לצדדים את עיקרי ההסכם ולוודא שמא הבינו אותם. לא די בהצהרת הצדדים כי הבינו את ההסכם. במקרים מסוימים, ראוי שבית המשפט יסביר לכל אחד מהצדדים מהם התנאים להתקיים סעיפים כלשהם בהסכם, ורצוי שהסבר זה יופיע בפרוטוקול הדיון עצמו.
במקרה הספציפי, אין ספק שההסכם קבע הוראות בלתי שיגרתיות, שמרביתן לרעתו של הבעל-המשיב. יחד עם זאת, אין לחפש פגמים בכריתת ההסכם, שכן לבעל היו שיקולים משיקולים שונים לחתום עליו ולבחור שלא להיוועץ בעו"ד. השאלה המרכזית הינה שמא הסביר בית המשפט לבעל באילו מקרים יחולו התנאים שבהסכם. במקרה זה, היה על בית המשפט להסביר לבעל שהאישה לא התחייבה לשלום בית, אלא מדובר בהתחייבות חד צדדית של המערער וכי מדובר בהסכם גירושין. מפרוטוקול הדיון עולה כי המערער סבר שמדובר בהסכם לשלום בית ולפיכך לא בחר להתייעץ עם עו"ד.  לא הוסבר לבעל שגם לו יעמוד בכל התחייבויותיו, תוכל האישה לשלוח לו הודעת פירוד או לתבוע לגירושין.
יתרה מזאת, העובדה שצד בחר שלא להיוועץ עם עו"ד ואף עם קרובי משפחה, כאשר ברור כי הסיבה לכך לא הייתה סיבה כלכלית, מצריכה מבית המשפט לבחון נקודה זאת – דבר שלא התרחש במקרה זה. על בית המשפט קמא היה להסביר למערער את תוצאותיו האפשריות של ההסכם, אך גם תנאי זה לא התקיים. לפיכך, ראוי היה לו בית המשפט קמא סרב לאשר את ההסכם או לחילופין דחה את מועד האישור עד לאחר בירור והבנת ההסכם על ידי הצדדים. הרי לא לחינם נקבע בחקיקה הליך אישור הסכמי ממון, ולא ייתכן שאישור הסכמים ייהפך לדבר פורמאלי שבשגרה.
הערעור התקבל. בטל האישור ומתן תוקף של פסק דין לגבי אותן ההוראות בהסכם הטעונות אישור בית המשפט, כאמור בחוק יחסי ממון.