מהו הפורום שבו אב יכול להגיש תביעה להקטנת מזונות קטין לאחר שאושר הסכם גירושין בין הצדדים בבית הדין הרבני?
בע"מ 153/05 ג.ג. נ' נ.ג. (3/10/06) עלתה שאלה זו בפני כבוד סגן הנשיא ניל הנדל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
שם דובר על אב שהיה מעוניין להגיש תביעה להקטנת מזונות בנו הקטין בהם חויב במסגרת הסכם שנכרת בין ההורים. ההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני.
בית הדין הרבני קבע כי אינו מוסמך לדון בתביעת האב להקטנת מזונות הקטין לנוכח התנגדות הקטין.גם בית משפט לענייני משפחה סירב לדון בתביעת האב.
האב הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי והנ"ל קיבל את ערעורו ופסק:
הפסיקה הבהירה בצורה נחרצת כי נושא מזונות קטין אכן מצוי בסמכותו המקבילה של בית הדין הרבני, דהיינו, מלבד סמכות בית המשפט לענייני משפחה גם לבית הדין הרבני יש סמכות. אולם, בית הדין קונה את סמכותו רק בהסכמת כל בעלי הדין ובהם אף הסכמת הקטין. [בג"צ 4435/04 טל נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים פ"ד מ"ט (2) 630]
כמו כן, גם סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) התשי"ג-1953 קובע:
"…יהא לבית הדין הרבני שיפוט לאחר שכל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו הסכמתם לכך".
בפסק הדין הטיל הקטין וטו על שמיעת העניין בפני בית הדין למרות שלא היה כלל צד להליך אישור ההסכם.
היעדר הסמכות של בית הדין הרבני לדון בתביעה להקטנת המזונות אינו מסיים כלל את הדיון אלא מהווה נתון מפתח.
ידוע לכל, כי פסק דין בנושא מזונות אינו בגדר סוף פסוק ורשאי קטין לפתוח בהליך עצמאי להביא לשינוי השיעור שנפסק. אף האם רשאית להגיש תביעה חדשה בקיומן של נסיבות חדשות.
כדברי כבוד השופט רובינשטיין:" כידוע פסיקת מזונות היא מתחומי המשפט שאין בהם סופיות, ובשינוי נסיבות לעתור לשינוי בהם בתנאים מסוימים".[בע"מ 2952/06 פלוני נ' פלונית] .
כלל זה אף מתיר לאב להגיש תביעה להקטין את שיעור המזונות שחויב לשלם לבנו הקטין. [ראה ע"א 16/98 מאיר נ' מאיר פ"ד נג'(2) 175]
בפסק הדין התוצאה המעשית של פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה היתה שהאב הוא בעל זכות אולם לצידה אין כל פורום משפטי לתבוע אותה. תוצאה זו- של זכות ללא מקום שיפוט שניתן לממש אותה, משמעה בפועל כהיעדר זכות. נוצר מצב בו האב מנוע מלפנות לבית המשפט בשל התנגדות הקטין לסמכות בית הדין הרבני ומצב זה אינו תקין.
ולכן מהו מקור הסמכות?
סעיף 3 לחוק בתי משפט לענייני משפחה מתווה את העיקרון כי ענייני משפחה ידונו בבית המשפט לענייני משפחה.
סעיף 25 (ב) לחוק קובע:" בעניין הנתון לסמכותו המקבילה של בית דין דתי, יהיה בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון כל עוד אין בית הדין הדתי דן בו".
לנוכח התנגדות הקטין לסמכות בית הדין הרבני , קבע בית המשפט המחוזי כי בית המשפט לענייני משפחה יהא מוסמך לדון בתביעת האב וליתן לאב יומו בבית המשפט.
