החוק למניעת אלימות במשפחה

הרעיון המסתתר מאחורי החוק למניעת אלימות במשפחה היה הקניית היכולת לבית המשפט להפריד בין בן משפחה המתנהג באלימות לבן המשפחה הנפגע, אף במחיר של מניעת מגורי הפוגע תחת אותה קורת גג. בן משפחה נפגע יגיש בקשה למתן צו הגנה לבית המשפט, דהיינו – יבקש מבית המשפט הגנה מפני הפוגע על ידי הרחקתו מהמוגן. כאשר ניתן צו הגנה נאסר על המחויב בצו להחזיק או לשאת נשק. במעמד מתן הצו מורה בית המשפט על תפיסת נשקו של המחויב בצו. חשוב לציין כי אין בכוונת החוק להפריד בין בני זוג או בני משפחה שונים, כי אם להגן על מי מביניהם המצוי בסכנה.

בית המשפט רשאי לבצע מספר פעולות על פי החוק למניעת אלימות במשפחה: להוציא צו האוסר על אדם להיכנס לדירת המגורים של בן המשפחה המבקש, או להימצא במרחק מסוים ממנה; לאסור על אדם להטריד בן משפחה; למנוע שימוש בנכס המשמש את בן המשפחה המבקש; לדרוש ערובה לקיום הצו או לקיומה של התנהגות טובה על ידי הצד האלים ועוד.

צו הגנה ניתן לתקופה של עד שלושה חודשים. בית המשפט רשאי להאריכו מפעם לפעם, ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על שישה חודשים. בית המשפט אף רשאי, מנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו, להאריך את הצו לתקופה כוללת שלא תעלה על שנה אחת.

ייתכנו מקרים בהם תגיש אישה בקשות חסרות בסיס לצווי הגנה, כחלק מטקטיקה בהליך הגירושין ותנסה להעליל על הבעל עלילות שווא. כך, תפתח את הליך הגירושין בעמדת כוח, ותשדר לצד השני תחושה של ניצחון, אך נדגיש כי מדובר בניצחון במערכה בלבד ולא בקרב כולו. המחוקק צפה שמצב כזה יתרחש וקבע מפורשות בסעיף 11 חוק למניעת אלימות במשפחה כי במידה ובית המשפט קובע כי בקשה למתן צו הגנה הינה קנטרנית רשאי הוא להטיל על מי שביקש את צו ההגנה הוצאות לטובת המדינה ולטובת צד שנפגע, ובנוסף לכך פיצוי נאות למי שנפגע מהגשת הבקשה.
במידה ובן זוג מפר את צו ההגנה שניתן נגדו, על בן הזוג השני להגיש תלונה במשטרה. שוטר רשאי לעצור את מפר הצו לאלתר, מבלי לפנות לפני כן לבית המשפט.