ההבדל בין מתנה להלוואה לבן
בפסק דינו של כבוד השופט שוחט מבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב בתמ"ש 29550/04 מיום 29/8/06 נבחנה השאלה האם סכום כסף אשר נתנו הורים לבנם הינו הלוואה או שמא מדובר במתנה?
במקרה זה הורים תבעו את בנם בתביעה כספית להחזרת סכום של 40,000 ₪ אשר נתנו לו לטענתם כהלוואה לצורך פתרון קשייו הכלכליים. לעומתם הבן טוען כי מדובר במתנה לצורך סיום בניית ביתו.
בפסק הדין השופט שוחט הבחין בין מתנה הניתנת בין קרובים לבין מתנה שניתנה ע"י זרים לעניין נטל ההוכחה וקבע כי:
במקרה שהנתבע מודה בקבלת הדבר וטוען שמדובר במתנה הרי שהוא מצמצם את הגנתו לטענה מפורשת, אולם אז עולה השאלה האם טענה מפורשת זו מעבירה אליו את נטל חובת ההוכחה?
כשמדובר במתנה בין זרים – הנטל הוא על מקבל המתנה.
[ראה: ע"א 180/51 גולדקורן נ' ויסוצקי פ"ד 262, וכן ע"א 4396/90 רוזנמן נ' קריגר פ"ד מ"ו (3) 254, ע"א 7051/93 האפוטרופוס הכללי נ' גולדברג דינים עליון מ' 915] .
כשמדובר במתנה בין קרובים- ובפסה"ד דובר בין אב ובנו – קיימת חזקה הפוכה ועל הנותן חובת ההוכחה שבהלוואה מדובר.
חזקה זו תחול רק במקרים בהם התקיימה מערכת יחסים כזו שיש בה כדי להצביע על היות הנתינה מתנה [ראה ע"א 3829/91 אבינועם וואלס נ' נחמה גת פ"ד מ"ח (1) 801, וע"א 34/88 רייס נ' עיזבון ארמן ז"ל מ"ד (1) 278]
יש מצבים כי מתנות הניתנות בשלב מסוים בחיי המשפחה בין קרובים כשהיחסים במשפחה תקינים, "הופכות" להיות בדיעבד להלוואות לטענת הנותן, לאחר שכבר אינו מוכן להיטיב עם המקבל וזאת בעקבות סכסוך משפחתי שפרץ ביניהם. ולכן המועד הקובע לבחינת מערכת היחסים בין הנותן למקבל הוא במועד הנתינה.
ובמידה ומערכת היחסים טובה בין הצדדים במועד הנתינה – הרי שחזקת המתנה מתקיימת.
חזקה זו ניתנת לסתירה אולם לצורך סתירתה יש צורך בהבאת ראיות ברורות לכוונת הצדדים אשר יש בהן כדי להרים את הנטל לסתירת החזקה.
בפסק הדין בחן כבוד השופט את מערכת היחסים בין הצדדים וקבע כי מערכת יחסיו של האב עם בנו היתה טובה במועד הנתינה ולכן חזקת המתנה מתקיימת. והתובעים(ההורים) לא הצליחו לסתור חזקה זו.
