האם יש להורות על בטלותו של הסכם ממון בין בני זוג? ואימתי ?

האם יש להורות על בטלותו של הסכם ממון בין בני זוג? ואימתי ?

לענייני משפחה, מחוז ת"א, דחה תביעה של אישה להורות כי הסכם הממון שנחתם בינה לבין הגרוש שלה בטל, וקבע כי המקרים שבהן ניתן לבטל הסכם ממון, שאושר וקיבל תוקף של פס"ד, הינם נדירים ביותר.

עובדות: בתאריך 9.11.1998 נישאו הצדדים זל"ז בנישואים אזרחיים, כשנה ושלושה חודשים לאחר מכן, ערכו בני הזוג הסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פס"ד בבימ"ש לענייני משפחה בירושלים. דא עקא, מערכת היחסים בין בני הזוג עלתה על סירטון ובשנת 2009 הגישה האישה תביעה שכותרתה "פס"ד הצהרתי ופירוק שיתוף". במסגרת כתב התביעה, טענה האישה כי יש להצהיר שהסכם הממון שנחתם בין הצדדים הינו בטל ומבוטל, וכפועל יוצא, יש להצהיר כי היא בעלת מחצית הזכויות והנכסים הרשומים על שם הבעל. לטענת האישה: הסכם הממון "בוטל ביטול הדדי ע"י התנהגות שני הצדדים לחוזה", כמו כן, הוראות הסכם הממון העומדות בבסיס ההפרדה הרכושית לא בוצעו וכי ההסכם נזנח. השאלה שעמדה במרכז פס"ד היא:  האם יש להורות על בטלותו של הסכם הממון בין בני זוג, וכפועל יוצא, ליתן הוראות מתאימות בדבר חלוקת הרכוש אשר רשום על שם הבעל?

עיקרי הקביעות בפס"ד: לשונו של סעיף 1 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), הינו כדלקמן: "הסכם ממון – הסכם בין בני זוג המסדיר יחסי ממון שביניהם, ושינוי של הסכם כזה, יהיה בכתב". למרות הוראות החוק ולשונו הברורה, טוענת האישה כי יש להורות על ביטול הסכם הממון, וזאת על יסוד התנהגות הצדדים בלבד.  על חשיבותו של הסכם הממון ועל המשקל הרב שניתן לו, ניתן ללמוד מהוראות החוק, סעיף 2 לחוק יחסי ממון, המחייבות אישור הסכם הממון בערכאות וכן, מחייבות את הערכאה המאשרת לבחון היטב את רצונם של הצדדים ולהיווכח כי הצדדים אכן ערכו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו. כלומר: כל הפרוצדורה הכרוכה באישור הסכם הממון אינה לשם שמיים, באשר היא נועדה להבטיח כי בני הזוג אכן מודעים לתוכנו של ההסכם ולתוצאותיו, שכן מרגע אישור ההסכם ע"י בית המשפט המוסמך, הופך ההסכם לפס"ד שריר וקיים לכל דבר ועניין. הסכם הממון נועד לקבוע הסדרים לאו דווקא שוויוניים ונועד להגן על רכוש כזה או אחר אשר הצדדים הסכימו שלא יאוזן ביניהם, ומכאן באה החשיבות להגן על קיומו. הדרישות המפורטות בסעיפים 1 ו – 2 לחוק יחסי ממון אינן פורצדורליות, אלא נועדו להבטיח את המהות והיא ידיעתם והסכמתם של הצדדים להוראות ההסכם. לפיכך, בהיעדר הדרישות הנ"ל, המופעיות בסעיפים 1 ו – 2 לחוק יחסי ממון, אין לראות  בהסכם הממון הסכם מחייב בין בני זוג. קיימים מקרים חריגים שבהם יעתר ביהמ"ש ויורה על ביטול הסכמי גירושין, הכוללים גם פרק ממוני כזה או אחר, זאת כאשר הוכח פגם בכריתתו מחמת עושק, טעות או הטעייה. אולם לא על טענות אלו מבססת האישה את תביעתה.

בהערת אגב יצויין כי הפסיקה אבחנה בין ביטול הסכם הדן במזונות, לבין ביטול הסכם הדין בחיובים ממוניים.

מצב בו בני זוג עורכים בינהם הסכם גירושין ולמרות זאת ממשיכים לחיות ביחד תקופה ארוכה, וחייהם המשותפים, לרבות התנהלותם הכלכלית עומדים בסתירה להוראותיו של אותו הסכם. במצב כזה ניתן לומר, ויש לומר, כי בני הזוג הלכה למעשה, ביטלו את חיובי המזונות במהלך חייהם המשותפים הנ"ל. לעומת זאת, במצב שבו בני הזוג עורכים ביניהם הסכם ממון ובו הוראות למקרה שיחליטו להיפרד זה מזה בנק' זמן בעתיד. הסכם זה לוקח בחשבון מצב של חיים משותפים וגם פירוד ולכן אין לומר כי בעובדה שבני הזוג חיו יחדיו בהרמוניה יש משום לסתור אחר כוונתם בהסכם הממון.

לסיכום, במקרה דנן:  טענותיה של האישה כי הסכם הממון בוטל עפ"י התנהגות הצדדים צריכים לחלוף על פני שתי משוכות: (1) המושגית – להתגבר על ההוראות המפורשות בסעיפים 1 ו – 2 לחוק יחסי ממון, לפיהם שינוי של הסכם ממון יעשה בכתב ויאושר כדין. (2) הקונקרטית – לאמור כי במקרה דנן התנהגות הצדדים הייתה כה ברורה ומיוחדת שיש בה להוכיח כוונה מפורשת וגמירות דעת מלאה של שני הצדדים להביא לביטלו של הסכם הממון.

ברור כי במקרה דנן, המשוכה המושגית שהאישה נידרשת לעבור גבוהה היא עד מאוד, כי אם בלתי עבירה ! בני הזוג לא התכוונו לשנות את הסכם הממון וכפועל יוצא לא נעשה שינוי שכזה כלל, לא נעשה בכתב, ובטח שלא אושר ע"י ביהמ"ש. בנוסף, גם המשוכה הקונקרטית הינה בלתי עבירה. דין התביעה להידחות.

אזכור פס"ד: תמ"ש 29882/09

תאריך פס"ד: 8.9.2011

שופט: יהורם שקד