האם דירה שירש בעל, אשר שמשה בני זוג לחייהם המשותפים ולגידול ילדיהם המשותפים הינה נכס בר איזון במסגרת חלוקת הרכוש?
גם במקרה זה, על פניו, דירה אשר ניתנה לאחר מבני הזוג בירושה, נחשבת "נכס חיצוני" ואינה ברת איזון במסגרת איזון המשאבים על פי חוק יחסי ממון. ואולם על פי הפסיקה, בית המשפט עשוי לקבל טענה של צד הטוען לכוונת שיתוף בנכס חיצוני, במיוחד במקרים בהם מדובר בדירה מגורים, אשר שמשה את הצדדים ואת ילדיהם משך כל שנות הנישואין. למעשה עצם החיים המשותפים בדירה המגורים משך 20 שנה, לרבות הרחבת המשפחה, מהווה לכשעצמה ראייה לכך שהמדובר בנכס בו לצדדים כוונת שיתוף, וזאת בהעדר ראיה אחרת לסתור זאת או הסכם ממון הקובע אחרת. בית המשפט נוטה להתייחס באופן שונה לנכס המהווה דירת מגורים משותפת לעומת נכס אחר כדוגמת רכב או מטלטלין אחר. נטל ההוכחה המוטל על האיש להוכיח כוונת שיתוף בדירת מגורים הוא פחות יותר. במקרה בו בני זוג מתגוררים בדירה משך 20 שנה, מולידים את ילדיהם מקיימים את משפחתם בה, וסביר שגם משקיעים בה כספים רבים משותפים, יטה בית המשפט לראות בדירה זו, דירה משותפת לשניהם ויאזנה בין הצדדים.
