דירה שיורש בן זוג לאחר הנישואין אינה שוללת הקלה במס רכישה מבן הזוג האחר

חוק מיסוי מקרקעין רואה בהורשה פעולה שאינה מהווה "מכירה" וכפועל יוצא מכך אינה מהווה רכישה לעניין החיוב במס רכישה.

לפיכך, דירה המתקבלת בירושה בידי בן זוג לאחר שנישא אינה מהווה רכישה ואינו צריך לשלם בגינה את מס הרכישה.

בית המשפט העליון קבע את חזקת ה"רוכש האחד" דהיינו: "עקרון התא המשפחתי" וזאת לצורך קיום שתי תכליות:

1. למנוע תכנוני מס ע"י רכישת דירות ורישום הבעלות בהן על שם כל בן זוג בנפרד.

2. הענקת הקלה סוציאלית לתא המשפחתי פעם אחת בלבד.

 חיזוק לכך , ניתן למצוא בהוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג- 1973 .

עפ"י חוק זה, דין נכסים שנרכשו לפני הנישואין ודין נכסים שנתקבלו בירושה לאחר הנישואין הינו זהה. אלה שייכים בלעדית לבן הזוג האחד, ואף בגירושין יוותרו בידיו, ללא כל זכות לבן הזוג האחר.

אימוץ ההסדר הקבוע בחוק יחסי ממון והיקש מתוך פסיקת בית המשפט העליון מוביל לכך שלא רק רכישות מלפני יצירת התא המשפחתי, אלא אף ירושות שנעשו לאחר יצירת המשפחה, אינן מצדיקות שלילת ההקלה במס הרכישה מבן הזוג לו אין ולא יהיו כל זכויות בדירת הירושה.

גם סעיף 66(ב) לפקודת מס הכנסה קובע קביעה דומה לזו שבחוק יחסי ממון- בניגוד להכנסה רגילה מרכוש של בני זוג, אותה יש לייחס לבן הזוג בעל מדרגת המס הגבוהה, הכנסה מרכוש שירש מי מבני הזוג תיוחס אך ורק אליו ולא לכל התא המשפחתי.

הוראות סעיפים 26(א)(2) ו-37(1)(ז) לחוק מיסוי מקרקעין קובעות כי "יום הרכישה" של נכס שנתקבל בירושה לאחר התאריך 1/4/81 (אז בוטל מס העיזבון) יהיה היום שבו רכש המוריש את הנכס.

הוראה זו משתלבת עם כל הנאמר לעיל, שכן אם לצורך יום הרכישה נכנס היורש לנעלי המוריש, הרי שיש להשקיף על הדירה כאילו שייכת ליורש מקדמת דנא, מאז נרכשה בידי המוריש, מועד אשר עשוי להיות שנים רבות טרם נוצר התא המשפחתי.

לסיכום!

דירה שירש בן /בת זוג לאחר שהתא המשפחתי נוצר, אינה דירה שנרכשה ע"י התא המשפחתי כולו.