גניבת זרע

גניבת זרע
ההלכה בנושא "גניבת זרע" היא שגבר אחראי לתוצאות הטבעיות הנובעות ממעשיו, על כן במידה ואישה עמה קיים יחסי מין נכנסה להריון ובחרה להביא את הילד לעולם, הרי שהוא אביו הביולוגי של הילד לכל דבר ועניין ומחויב על פי חוק בתשלום מזונותיו.
גבר לעולם לא יוכל לכפות על אישה להפסיק את הריונה, או לחילופין, למנוע ממנה להפסיק את הריונה, וזאת בשל עיקרון כבוד הגוף של האישה, עיקרון המעוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אפילו לו יטען הגבר שהאישה התחייבה בפניו כי היא משתמשת באמצעי מניעה,  לא תעמוד לו טענה זו כטענת הגנה, שכן ללא במישור היחסים בין הגבר/האב לילד תעמוד לילד זכותו העצמאית לתבוע את הגבר/האב בתביעת אבהות ומזונות.
לעומת זאת, בפני גבר הטוען ל"גניבת זרע" עומדות שתי אפשרויות מבחינה משפטית:
האחת, עילה נזיקית של מצג שווא, והשנייה, עילה חוזית לפי עיקרון תום הלב.
כך למשל יוכל הגבר לטעון כי האישה הציגה בפניו מצג שווא לפיו אינה כשירה להיכנס להריון או שהיא נוטלת אמצעי מניעה באופן קבוע, ובכל זאת הרתה לו.
הבעיה המרכזית במקרים של טענה בדבר "גניבת זרע" מתמצה בהיבט הראייתי. חובת ההוכחה על הטוען, לפיכך על הגבר לתמוך את טענתו בראיות, ומכיוון שמטבע הדברים עניינים שבינו לבינה מתנהלים עת הגבר והאישה נמצאים ביחידות, לרוב אין אפשרות להביא עדים ו/או ראיות אחרות.
נציין כי בתביעה נזיקית תוכל האישה לטעון להגנתה טענה של רשלנות תורמת מצד הגבר – טענה אשר עשויה לצמצם או למחוק את התביעה כולה.
מעוניינים בייעוץ משפטי?
השאירו פרטים ונציג יחזור אליכם בהקדם!
עקבו אחרינו בפייסבוק
תוכן עניינים
דילוג לתוכן