בן זוג בהליך פשיטת רגל
בע"א 446/69 לוי נ' גולדברג, פ"ד כ"ד (1) 813 נקבעה ההלכה לפיה הלכת השיתוף חלה על חובות כמו גם על זכויות – היינו, קיימת אחריות הדדית לזכויות ולחובות כאחד. מידת היקף השיתוף בחובות יחסי למידת היקף השיתוף בזכויות. עוד נקבע כי נטל ההוכחה רובץ על בן הזוג הטוען כי חוב מסוים אינו נכלל במסגרת מכלול החובות המשותפים.
עוד נקבע בפסק הדין כי פירוק שיתוף ייעשה כמכלול שלם, ולא לגבי כל נכס בנפרד. בהתאם, יבוצע ראשית סילוק החובות המשותפים, ורק לאחריו יחולק הרכוש שנותר בין בני הזוג.
לשם כך יש תחילה להגדיר מהם החובות המשותפים של בני הזוג.
עוד נקבע בפסק הדין כי פירוק שיתוף ייעשה כמכלול שלם, ולא לגבי כל נכס בנפרד. בהתאם, יבוצע ראשית סילוק החובות המשותפים, ורק לאחריו יחולק הרכוש שנותר בין בני הזוג.
לשם כך יש תחילה להגדיר מהם החובות המשותפים של בני הזוג.
סעיף 85 לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם – 1980 קובע כי עם פשיטת רגל של חייב, מועבר הקניין בנכסיו לנאמן בפשיטת רגל. על הנאמן לאתר את מכלול נכסיי החייב, למוכרם ולחלק את התמורה שהתקבלה מהמכירה לנושים.
המצב עלול להסתבך כאשר מדובר בזוג נשוי, ואחד מבני הזוג מוכרז כפושט רגל. לעיתים, בני זוג מנהלים משק בית משותף וחיים חיי שיתוף מלאים, אך לא בהכרח כל נכסיהם רשומים על שם שניהם. או אז, יהיה על הנאמן לבחון את נכסי בני הזוג, על מנת להכריע אילו נכסים שייכים לפושט הרגל בלבד ואילו נכסים שייכים לבני הזוג בצוותא.
להבחנה זו חשיבות רבה, שכן הנאמן מכריע עקב כך לגבי כל אחד מהנכסים שמא מדובר בזכות קניינית של בן הזוג של פושט הרגל, אזי לא ייכלל הנכס ברשימת נכסי החייב, או לחילופין בזכות חיובית- אובליגטורית, אזי קיימת האפשרות לצרוף הנכס לרשימת נכסי החייב.
בענין זה קיימת הבחנה בין זוגות שנישאו לפני חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1974, עליהם חלה הלכת השיתוף, לבין זוגות שנישאו לאחר 1974 ועליהם חלה הלכת איזון המשאבים.
המצב עלול להסתבך כאשר מדובר בזוג נשוי, ואחד מבני הזוג מוכרז כפושט רגל. לעיתים, בני זוג מנהלים משק בית משותף וחיים חיי שיתוף מלאים, אך לא בהכרח כל נכסיהם רשומים על שם שניהם. או אז, יהיה על הנאמן לבחון את נכסי בני הזוג, על מנת להכריע אילו נכסים שייכים לפושט הרגל בלבד ואילו נכסים שייכים לבני הזוג בצוותא.
להבחנה זו חשיבות רבה, שכן הנאמן מכריע עקב כך לגבי כל אחד מהנכסים שמא מדובר בזכות קניינית של בן הזוג של פושט הרגל, אזי לא ייכלל הנכס ברשימת נכסי החייב, או לחילופין בזכות חיובית- אובליגטורית, אזי קיימת האפשרות לצרוף הנכס לרשימת נכסי החייב.
בענין זה קיימת הבחנה בין זוגות שנישאו לפני חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1974, עליהם חלה הלכת השיתוף, לבין זוגות שנישאו לאחר 1974 ועליהם חלה הלכת איזון המשאבים.
הלכת השיתוף
כאמור חלה על זוגות שנישאו טרם חקיקת חוק יחסי ממון בין בני-זוג, התשל"ג-1974. על מנת לבחון האם לבן זוג החייב ניתנת עדיפות על פני נושי החייב האחרים, יש ראשית לבדוק את מערכת היחסים שבין החייב לבן זוגו. בן הזוג עלול להיקלע לסיטואציה של תחרות ממש בינו לבין נושי החייב על זכויות בנסכי החייב ובן הזוג.
על הנאמן להיכנס לנעליו של החייב ולבחון את מערכת היחסים, כפי שזו התנהלה בין בני הזוג, על מנת להכריע האם מדובר בנכסים משותפים. אם התשובה על כך חיובית, משמע שעל בן זוגו של החייב להשתתף בחובות החייב, ממש כפי שהיה משתתף בזכויותיו. בנוסף, ייזהר הנאמן בפשיטת רגל מהברחת נכסים שעשויה להתבצע על ידי החייב, עם העברת נכסים על שם בן זוגו של החייב על מנת להוציא את אותם הנכסים מהמאגר המשותף ומהסיכון שיזכו בהם נושי החייב.
ההלכה הרווחת בנושא זה היא שאין אחריות הדדית של בן זוג לחוב שנוצר על ידי בן הזוג השני.
יחד עם זאת, לכלל זה חריגים רבים יצירי הפסיקה:
בע"א 1/98 אדגר השקעות בע"מ נ' עדנה שטנג קבעו כב' השופטות ד' פלפל, א' קובו וש' ברוש עקרון אחר, לפיו באותה מידה שהיו נהנים בני הזוג מזכויות המאמץ המשותף, עליהם לשאת גם בחובות המשותפים.
בע"א 677/71 אדוארד שלמה דוד נ' לואיז דוד צומצמה הלכת השיתוף. שם נקבע כי רק לגבי חובות שנוצרו בדרך הדברים הרגילה, במהלך החיים המשותפים ותוך ניהול חיי משפחה תקינים – תחול הלכת השיתוף. אם כן, יש צורך בהתקיימות שלושה תנאים: חובות שנעשו בדרך הרגילה; בתקופת החיים המשותפים; תוך ניהול חיי משפחה תקינים.
כאמור חלה על זוגות שנישאו טרם חקיקת חוק יחסי ממון בין בני-זוג, התשל"ג-1974. על מנת לבחון האם לבן זוג החייב ניתנת עדיפות על פני נושי החייב האחרים, יש ראשית לבדוק את מערכת היחסים שבין החייב לבן זוגו. בן הזוג עלול להיקלע לסיטואציה של תחרות ממש בינו לבין נושי החייב על זכויות בנסכי החייב ובן הזוג.
על הנאמן להיכנס לנעליו של החייב ולבחון את מערכת היחסים, כפי שזו התנהלה בין בני הזוג, על מנת להכריע האם מדובר בנכסים משותפים. אם התשובה על כך חיובית, משמע שעל בן זוגו של החייב להשתתף בחובות החייב, ממש כפי שהיה משתתף בזכויותיו. בנוסף, ייזהר הנאמן בפשיטת רגל מהברחת נכסים שעשויה להתבצע על ידי החייב, עם העברת נכסים על שם בן זוגו של החייב על מנת להוציא את אותם הנכסים מהמאגר המשותף ומהסיכון שיזכו בהם נושי החייב.
ההלכה הרווחת בנושא זה היא שאין אחריות הדדית של בן זוג לחוב שנוצר על ידי בן הזוג השני.
יחד עם זאת, לכלל זה חריגים רבים יצירי הפסיקה:
בע"א 1/98 אדגר השקעות בע"מ נ' עדנה שטנג קבעו כב' השופטות ד' פלפל, א' קובו וש' ברוש עקרון אחר, לפיו באותה מידה שהיו נהנים בני הזוג מזכויות המאמץ המשותף, עליהם לשאת גם בחובות המשותפים.
בע"א 677/71 אדוארד שלמה דוד נ' לואיז דוד צומצמה הלכת השיתוף. שם נקבע כי רק לגבי חובות שנוצרו בדרך הדברים הרגילה, במהלך החיים המשותפים ותוך ניהול חיי משפחה תקינים – תחול הלכת השיתוף. אם כן, יש צורך בהתקיימות שלושה תנאים: חובות שנעשו בדרך הרגילה; בתקופת החיים המשותפים; תוך ניהול חיי משפחה תקינים.
נציין כי נטל השכנוע רובץ על בן הזוג של החייב, הטוען כי אין להחיל את הלכת השיתוף על נכס כלשהו.
בנושא היקף האחריות של בן זוג לחובות בן הזוג שבפשיטת רגל קיימת מחלוקת בין הפוסקים. יש הטוענים כי היקף האחריות מוגבל לסכום הפחתת החובות מסך הרכוש המשותף, היינו פועל יוצא ממערכת היחסים הפנימית בין בני הזוג, ואחרים גורסים כי בן הזוג יכול לחוב גם מעבר לסכום זה.
בנושא היקף האחריות של בן זוג לחובות בן הזוג שבפשיטת רגל קיימת מחלוקת בין הפוסקים. יש הטוענים כי היקף האחריות מוגבל לסכום הפחתת החובות מסך הרכוש המשותף, היינו פועל יוצא ממערכת היחסים הפנימית בין בני הזוג, ואחרים גורסים כי בן הזוג יכול לחוב גם מעבר לסכום זה.
בע"א 5598/94 נטלה נניקשווילי נ' דניאל נניקשווילי ואח', פ"ד מ"ט (5) 163 נקבעה ההלכה לעניין היקף אחריות בן הזוג לחובות כלפי נושי בן הזוג – המערערת הגישה תובענה לפסק-דין הצהרתי לפיו היא זכאית להירשם כבעלים של מחצית מזכויות בעלה, הבעלים הרשום של 20% בנכס מקרקעין. במקביל התנהלו הליכי הוצאה לפועל למכירת הנכס לפירעון חוב נגד הבעל. בית המשפט המחוזי דחה את התובענה. מכאן הערעור, בו נדונה השאלה האם יש עדיפות לבן-זוג מכוח חזקת שיתוף הנכסים על פני נושה שהטיל עיקול על הנכס.
כב' השופטים המשנה לנשיא ש' לוין, השופטת שטרסברג-כהן והשופטת ביניש פסקו (מפסק דינה המלומד של כב' השופטת שטרסברג–כהן):
המערערת טענה לשיתוף בנכס מכוח הלכת השיתוף- כחלק מרכושם המשותף של בני הזוג שנצבר במהלך חיי נישואים תקינים וממושכים. לפיכך, יש לראות בה שותפה לכל החובות, גם כאלה שאינם נובעים מן הנכס עצמו, ובלבד שאין מדובר בחוב אישי מובהק לצרכים שאינם קשורים במערכת החיים המשותפת. נטל הראייה להוכחת חריג כזה רובץ על הטוען לו, ובמקרה זה על המערערת, שלא עמדה בנטל האמור.
כלומר –חוב שנוצר על ידי בן זוג אחד בלבד, יכול צד ג' לגבות משני בני הזוג, אלא בהתקיים חריג המוציא את הנכס מכלל הנכסים המשותפים .
כב' השופטים המשנה לנשיא ש' לוין, השופטת שטרסברג-כהן והשופטת ביניש פסקו (מפסק דינה המלומד של כב' השופטת שטרסברג–כהן):
המערערת טענה לשיתוף בנכס מכוח הלכת השיתוף- כחלק מרכושם המשותף של בני הזוג שנצבר במהלך חיי נישואים תקינים וממושכים. לפיכך, יש לראות בה שותפה לכל החובות, גם כאלה שאינם נובעים מן הנכס עצמו, ובלבד שאין מדובר בחוב אישי מובהק לצרכים שאינם קשורים במערכת החיים המשותפת. נטל הראייה להוכחת חריג כזה רובץ על הטוען לו, ובמקרה זה על המערערת, שלא עמדה בנטל האמור.
כלומר –חוב שנוצר על ידי בן זוג אחד בלבד, יכול צד ג' לגבות משני בני הזוג, אלא בהתקיים חריג המוציא את הנכס מכלל הנכסים המשותפים .
יחד עם זאת, נציין כי בהלכת נניקשווילי העיקול שהטילו הנושים גבר על זכות האישה, אך שם דובר על נכס עסקי, וזאת להבדיל מדירת המגורים המשותפת של בני הזוג. על כן, לא בכל מצב נחשב חוב שיצר אחד מבני הזוג כחוב משותף מכוח הלכת השיתוף, במיוחד קשה הדבר כשמדובר בדירת המגורים המשותפת, הנחשבת לנכס משפחתי מובהק ועיקרי.
ה"פ (ת"א) 10778/99 אדגר השקעות ופיתוח בע"מ נ' ורדה ארליך ( פסק דין מיום 6.9.2000) – בין הבעל והמבקשת התנהלו הליכי הוצאה לפועל, בעקבות חוב עסקי שחב הבעל למבקשת. במהלך ניסיונות הגבייה הטילה המבקשת עיקול על נכסי מטלטלין של הבעל/ החייב ונתקלה בהתנגדות אשתו, שטענה כי המטלטלין מצויים בבעלותה. בית משפט השלום דחה את טענת האישה וקבע כי על הנכסים חלה הלכת השיתוף. בתביעה זו, בבית המשפט המחוזי, נדונה דירת המגורים של בני הזוג – הרשומה עעעל שם שניהם, מחצית על שם האישה ומחצית על שם הבעל. המבקשת טענה שמכיוון שחלה על בני הזוג הלכת השיתוף, הרי שזו חלה גם לגבי חובות שליליים, כלומר לגבי חובות.
כב' השופט עזר פסק כי:
טרם נקבע בפסיקה כי ניתן להוציא מידיה של אישה את חלקה הרשום בדירת מגורים לשם תשלום חובות בעלה. אין הצדקה להרחיב את הלכת השיתוף בחובות מעבר לנכסים מסחריים כפי שהיה בעניין נניקשווילי או למקרים שבהם לא הייתה האישה מעורבת בעסקים ולא ניתנה לה האפשרות להגן על דירת המגורים. מדובר בנכס הבסיסי ביותר לקיום המשפחה, אשר אובדנו עשוי לפגוע פגיעה משמעותית בתא המשפחתי. לנושה קיימת האפשרות לבקש שעבוד על הדירה או לכל הפחות ערבות אישית של בן הזוג, על מנת להבטיח
עצמו בבואו לעשות עסקים עם בן הזוג השני. בדרך זו נשמרת בידי בן הזוג שאינו נוטל חלק בעסק האפשרות להגן על הדירה.
כב' השופט עזר פסק כי:
טרם נקבע בפסיקה כי ניתן להוציא מידיה של אישה את חלקה הרשום בדירת מגורים לשם תשלום חובות בעלה. אין הצדקה להרחיב את הלכת השיתוף בחובות מעבר לנכסים מסחריים כפי שהיה בעניין נניקשווילי או למקרים שבהם לא הייתה האישה מעורבת בעסקים ולא ניתנה לה האפשרות להגן על דירת המגורים. מדובר בנכס הבסיסי ביותר לקיום המשפחה, אשר אובדנו עשוי לפגוע פגיעה משמעותית בתא המשפחתי. לנושה קיימת האפשרות לבקש שעבוד על הדירה או לכל הפחות ערבות אישית של בן הזוג, על מנת להבטיח
עצמו בבואו לעשות עסקים עם בן הזוג השני. בדרך זו נשמרת בידי בן הזוג שאינו נוטל חלק בעסק האפשרות להגן על הדירה.
הסדר איזון המשאבים
הסדר איזון המשאבים חל על זוגות שנישאו לאחר חקיקת חוק יחסי ממון בין בני-זוג, התשל"ג-1974. הסדר זה אינו יוצר שיתוף קנייני בנכסים כלשהם, הוא מהווה שיתוף אובליגטורי דחוי לפקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן הזוג. לרוב, נוהג החוק רק ביחסים הפנימיים בין בני הזוג, ואינו משפיע על זכויותיהם של צדדים שלישיים, אלא במקרים בהם מצויין הדבר במפורש בהוראות הדין הכללי.
סעיף 6(א) לחוק יחסי ממון קובע כי לצורך ביצוע איזון המשאבים יש לצרף את נכסי כל אחד מבני הזוג, פרט לנכסים שאין לאזן. משווי זה יש להפחית את סכום החובות של אותו בן זוג, למעט חובות שאין לאזן. נוצר מצב לפיו השיתוף לאחר חקיקת החוק, על ידי הסדר איזון המשאבים, מורכב יותר מהשיתוף כפי שנעשה על פי הלכת השיתוף. הסיבה למורכבות היא מועד איזון המשאבים, אשר על פי חוק יחסי ממון מתקיים עם פקיעת הנישואין או במקרה של מוות, היינו מועד נדחה.
בהתאם לזאת, במקרים רבים תגבור זכותו של נושה על פני זכות בן הזוג – שכן זכות בן הזוג לאיזון משאבים תקום רק עם פקיעת הנישואין, ובמידה וטרם התגרשו בני הזוג, זכות בן הזוג טרם התגבשה ועל כן עשויה ליסוג בפני זכות הנושה. כך, לא זוכה עוד בן הזוג מעדיפויות המוקנות על ידי תביעה קניינית על פני תביעה אובליגטורית רגילה.
בע"א 1/98 אדגר השקעות בע"מ נ' עדנה שטנג קבעו כב' השופטות ד' פלפל, א' קובו וש' ברוש כי זכותו של הבנק גוברת על זכות הבעל לאיזון משאבים, שכן טרם פקעו הנישואין ועל כן זכותו של הבעל אינה עומדת ואינו יכול עדיין לממשה. יתרה מזאת, במקרה זה, בתחרות בין הבנק לבעל – ידע הבעל על משכון הדירה ועל כן אינו יכול להעלות טענה המעידה על חוסר ידיעה מצידו.
הסדר איזון המשאבים חל על זוגות שנישאו לאחר חקיקת חוק יחסי ממון בין בני-זוג, התשל"ג-1974. הסדר זה אינו יוצר שיתוף קנייני בנכסים כלשהם, הוא מהווה שיתוף אובליגטורי דחוי לפקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן הזוג. לרוב, נוהג החוק רק ביחסים הפנימיים בין בני הזוג, ואינו משפיע על זכויותיהם של צדדים שלישיים, אלא במקרים בהם מצויין הדבר במפורש בהוראות הדין הכללי.
סעיף 6(א) לחוק יחסי ממון קובע כי לצורך ביצוע איזון המשאבים יש לצרף את נכסי כל אחד מבני הזוג, פרט לנכסים שאין לאזן. משווי זה יש להפחית את סכום החובות של אותו בן זוג, למעט חובות שאין לאזן. נוצר מצב לפיו השיתוף לאחר חקיקת החוק, על ידי הסדר איזון המשאבים, מורכב יותר מהשיתוף כפי שנעשה על פי הלכת השיתוף. הסיבה למורכבות היא מועד איזון המשאבים, אשר על פי חוק יחסי ממון מתקיים עם פקיעת הנישואין או במקרה של מוות, היינו מועד נדחה.
בהתאם לזאת, במקרים רבים תגבור זכותו של נושה על פני זכות בן הזוג – שכן זכות בן הזוג לאיזון משאבים תקום רק עם פקיעת הנישואין, ובמידה וטרם התגרשו בני הזוג, זכות בן הזוג טרם התגבשה ועל כן עשויה ליסוג בפני זכות הנושה. כך, לא זוכה עוד בן הזוג מעדיפויות המוקנות על ידי תביעה קניינית על פני תביעה אובליגטורית רגילה.
בע"א 1/98 אדגר השקעות בע"מ נ' עדנה שטנג קבעו כב' השופטות ד' פלפל, א' קובו וש' ברוש כי זכותו של הבנק גוברת על זכות הבעל לאיזון משאבים, שכן טרם פקעו הנישואין ועל כן זכותו של הבעל אינה עומדת ואינו יכול עדיין לממשה. יתרה מזאת, במקרה זה, בתחרות בין הבנק לבעל – ידע הבעל על משכון הדירה ועל כן אינו יכול להעלות טענה המעידה על חוסר ידיעה מצידו.
