ביטול פסק דין /הסכם
הפסיקה הכירה בזכותו של צד להסכם, אשר קיבל תוקף של פסק דין לעתור לביטולו מחמת פגם אשר נפל בהסכם, בין בתהליך אישור ההסכם ובין בכריתתו.
כך נקבע בע"א 597/69 ישראל רייכמן ואח' נ' פקיד השומה תל אביב 2 פ"ד כד(2) 829, 830-831, כי:
" …הסכם שהצדדים עשו, יכול שיהא בטל או ניתן לביטול מחמת פגם בהליך
עשייתו, ופגם כזה אינו מתרפא על ידי כך שניתן פסק הדין על פי
ההסכם.לפיכך נשאר פגם שבהסכם דבק בפסק הדין, ואף פסק הדין ניתן
לביטול אם נקט בעל דין באמצעים הנאותים לשם כך…"
עשייתו, ופגם כזה אינו מתרפא על ידי כך שניתן פסק הדין על פי
ההסכם.לפיכך נשאר פגם שבהסכם דבק בפסק הדין, ואף פסק הדין ניתן
לביטול אם נקט בעל דין באמצעים הנאותים לשם כך…"
ודברי כבוד השופט מ. חשין בבג"צ 6103/93 סימה לוי נ' בית הדין הרבני הגדול פ"ד
מח(4) 591,605:
" … פסק דין המעניק תוקף להסכם שעשו בעלי דין הינו בבחינת יצור
כלאיים: ראשו של היצור הוא פסק הדין וגופו הוא ההסכם. המבקש
לבטל פסק דין המושתת על הסכם, חייב להצביע על פגם מהותי שנפל
בהסכם- פגם העשוי להביא לביטולו של הסכם על פי משפט החוזים-
כגון תרמית, טעות,הטעיה, כפיה וכיוצא באלה. תקיפת פסק הדין תבוא
על דרך תביעה מקורית שתוגש לערכאה השיפוטית שנתנה את פסק
הדין הראשון."
כלאיים: ראשו של היצור הוא פסק הדין וגופו הוא ההסכם. המבקש
לבטל פסק דין המושתת על הסכם, חייב להצביע על פגם מהותי שנפל
בהסכם- פגם העשוי להביא לביטולו של הסכם על פי משפט החוזים-
כגון תרמית, טעות,הטעיה, כפיה וכיוצא באלה. תקיפת פסק הדין תבוא
על דרך תביעה מקורית שתוגש לערכאה השיפוטית שנתנה את פסק
הדין הראשון."
במאמר מוסגר נציין, כי כאשר עסקינן בפסק דין שעניינו מזונות או משמורת ילדים, ניתן לעתור לביטולו גם מהטעם של שינוי נסיבות.
קיימות מספר עילות ביטול ובבוא בית המשפט לבטל פסק דין ו/או הסכם יש לבחון האם בנסיבות המקרה, התמלאו תנאי החוק, המקימים עילה של ביטול ההסכם בגין כל אחד מהפגמים להם טוען התובע.
להלן עילות הביטול:
1. טעות- עילת ביטול זו מקורה בסעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 (להלן: "החוק") הקובע, כי:
" (א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה
מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל
את החוזה.
מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל
את החוזה.
(ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה
מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי
בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה
שמן הצדק לעשות זאת, עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד
שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה."
מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי
בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה
שמן הצדק לעשות זאת, עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד
שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה."
החוק מאבחן בין שני מצבים אשר בשניהם יש הצורך להוכיח קיומה של טעות:
האחד- טעות יסודית הידועה לצד השני- זו מקנה זכות ביטול לטועה;
השני- טעות יסודית שאינה ידועה לצד השני – המקנה לבית המשפט שיקול דעת האם לבטל את החוזה.
פרופ' ג. שלו מציינת בספרה דיני חוזים(דין הוצאה לאור בע"מ ירושלים, תש"ן 195-196) כי טעות משמעה הפער שנוצר בין המצב העובדתי או המשפטי , כפי שמדמה אותו המתקשר, לבין המצב לאשורו, כשהכוונה היא למצב הקיים בהווה או מצב שהיה קיים בעבר בלבד.
אולם טוענת שלו כי הערכה מוטעית של אירועים שיתרחשו או נסיבות שיתקיימו לאחר עריכת החוזה אינה בגדר טעות.
פרופ' פרידמן ופרופ' כהן בספרם חוזים (אבירם הוצאה לאור בע"מ, תשנ"ג- 1992 כרך ב' עמ' 741) טענו כי:
" מקום שצד ער לכך שאין לו ידיעה לגבי נתון מסוים בעל חשיבות או שידיעתו היא בלתי מושלמת, והוא מחליט למרות זאת לכרות את החוזה, אין הוא זכאי להעלות טענות בקשר לנתון זה, שכן הוא נטל על עצמו את הסיכון לגביו".
2. הטעיה- עילת הביטול מחמת הטעיה מוגדרת בסעיף 15 לחוק הקובע כי:
" מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני
או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה, לעניין זה " הטעיה"- לרבות אי
גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד
השני לגלותן."
או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה, לעניין זה " הטעיה"- לרבות אי
גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד
השני לגלותן."
תנאי יסודי לקיומה של עילת הביטול מחמת הטעיה הוא איפוא, קיומה של טעות , כדברי הנשיא דאז שמגר בע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב, פ"ד מ(4) 533,541:
"…מי שלא טעה לא יכול להיות מוטעה".
גם באשר להטעיה, האמירה הכוזבת צריכה להתייחס לאירוע בעבר או לעובדה קיימת.
עם זאת, יש והבטחה טרום חוזית באשר לביצוע מעשים בעתיד תחשב כהטעיה, כך לדברי פרופ' שלו:
"… כאשר צד לחוזה מתחייב לבצע פעולה מסויימת וכבר בשעת מתן ההתחייבות
הוא מחליט כי לא יבצע פעולה זו, מתקיימת הטעיה ולא הפרת חוזה."
הוא מחליט כי לא יבצע פעולה זו, מתקיימת הטעיה ולא הפרת חוזה."
(כך גם נקבע בע"א 543/82 שטרן נ' שטרן פ"ד לו (4) 752,755)
3.עילת עושק- סעיף 18 לחוק מקנה זכות לביטול החוזה במקרה של עושק בקובעו:
" מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את
מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי
החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".
מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי
החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".
סעיף 18 לחוק קובע 3 תנאים מצטברים לקיומה של עילת הביטול:
א. מצבו של המתקשר- העשוק (מצוקה , חולשה שכלית או גופנית, חוסר ניסיון)
ב. התנהגותו של העושק.
ג. העדר איזון סביר בין הערכים המוחלפים בין העושק לבין הנעשק.
(ראה ע"א 403/80 סאסי נ' קוקאין פ"ד לו(1) 762,767)
נטל ההוכחה לקיומם של התנאים מוטל על הטוען לבטלות ההסכם. נטל זה הינו נטל כבד ביותר, קל חומר כאשר מדובר בהסכמי גירושין אשר אושרו וקיבלו תוקף של פסק דין [ראה הפ' (ת"א) 1012/83 פלונית נ' פלוני פ"מ תשמ"ה 265(1983)].
4.כפיה-סעיף 20 לחוק החוזים מוסיף וקובע תנאי נוסף לזכות לביטול ההסכם והוא
כי:
כי:
" ביטו
ל החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר
שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה- תוך זמן סביר לאחר שנודע
לו שפסקה הכפיה."
ל החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר
שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה- תוך זמן סביר לאחר שנודע
לו שפסקה הכפיה."
הודעת הביטול צריכה להינתן תוך זמן סביר לאחר שנודע למתקשר על עילת הביטול. הודעה מאוחרת, החורגת מהזמן הסביר, אין לה תוקף, והחוזה עומד בתוקפו חרף הפגם בכריתתו.
