בוררות
המסגרת של בירור סכסוכים באמצעות מוסד הבוררות נקבעה בחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968. החוק מינה מפורשת את הדרכים למינוי בורר או בוררים, דרכי בירור ההליך וההכרעה.
הבוררות היא הליך שיפוטי לכל דבר ועניין, אלא שמדובר בהליך פרטי שבו הצדדים בוחרים את מי שיכריע ביניהם, להבדיל מהליך שיפוטי רגיל בו ממונה שופט על ידי בית המשפט. בהליך של בוררות, מהרגע בו בוחרים הצדדים בבורר מוסכם או שממונה בורר על ידי בית המשפט, הם כפופים להחלטתו והיא מחייבת, באופן דומה לחיוב הנובע מפסק דין. יחד עם זאת, להבדיל מפסק דין, על פסק בוררות אין זכות ערעור והדרך היחידה לתקוף פסק בוררות הינה הגשת תביעה לביטולו.
הצדדים כאמור יכולים להסכים ביניהם על בורר. היה וקיים הסכם בוררות אך טרם נתמנה בורר, רשאי בית המשפט, על פי בקשת אחד הצדדים או שניהם, למנות את הבורר.
צד להליך יכול לפנות לבית המשפט בבקשה לעיכוב ההליכים בתובענה לסיום הליך הבוררות, או להפסקתו מסיבה זו או אחרת.
בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין, לאשר פסק בוררות; אושר פסק הבוררות – דינו כדין פסק דין, לכל דבר ועניין, פרט לערעור.
אחדים מענייני המעמד האישי נמנים על אותם עניינים שהפסיקה בהם אינה נוגעת רק לצדדים בלבד, אלא היא קובעת סטטוס, שתוקפו יפה כלפי כולי עלמא. על כן אין ברשות הצדדים למסור שאלות הנוגעות לעניינים מסוג זה להכרעת הבורר. מסיבה זו אין בני זוג למשל מוסמכים להסכים על מסירת סכסוך ביניהם לבורר, תוך הסמכתו להחליט על גירושיהם. עניין זה מסור לסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני. כך למשל גם עניין של קביעת אבהות היא עניין in rem ולכן אין למוסרה לבוררות. מדובר בקביעה אשר יוצרת מעמד של פלוני כבנו של אלמוני ועל כן היא משמעותית כלפי כל הציבור ובעניין זה זכותה של המדינה לומר את דברה בפני הערכאה השיפוטית.
עם זאת, כאמור, אין מניעה שעניינים אחרים יימסרו להכרעת הבורר: כך למשל – חלוקת רכוש, מזונות אישה וילדים. באשר להחזקת ילדים וראייתם, הגישה הכללית השוררת כי אין בורר יכול להכריע בסוגייה מכיוון שבית המשפט צריך להכריע בכך בהסתמך על עיקרון "טובת הילד" וזאת בהתעלם מכל הסכם אחר בין הצדדים.
המסגרת של בירור סכסוכים באמצעות מוסד הבוררות נקבעה בחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968. החוק מינה מפורשת את הדרכים למינוי בורר או בוררים, דרכי בירור ההליך וההכרעה.
הבוררות היא הליך שיפוטי לכל דבר ועניין, אלא שמדובר בהליך פרטי שבו הצדדים בוחרים את מי שיכריע ביניהם, להבדיל מהליך שיפוטי רגיל בו ממונה שופט על ידי בית המשפט. בהליך של בוררות, מהרגע בו בוחרים הצדדים בבורר מוסכם או שממונה בורר על ידי בית המשפט, הם כפופים להחלטתו והיא מחייבת, באופן דומה לחיוב הנובע מפסק דין. יחד עם זאת, להבדיל מפסק דין, על פסק בוררות אין זכות ערעור והדרך היחידה לתקוף פסק בוררות הינה הגשת תביעה לביטולו.
הצדדים כאמור יכולים להסכים ביניהם על בורר. היה וקיים הסכם בוררות אך טרם נתמנה בורר, רשאי בית המשפט, על פי בקשת אחד הצדדים או שניהם, למנות את הבורר.
צד להליך יכול לפנות לבית המשפט בבקשה לעיכוב ההליכים בתובענה לסיום הליך הבוררות, או להפסקתו מסיבה זו או אחרת.
בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין, לאשר פסק בוררות; אושר פסק הבוררות – דינו כדין פסק דין, לכל דבר ועניין, פרט לערעור.
אחדים מענייני המעמד האישי נמנים על אותם עניינים שהפסיקה בהם אינה נוגעת רק לצדדים בלבד, אלא היא קובעת סטטוס, שתוקפו יפה כלפי כולי עלמא. על כן אין ברשות הצדדים למסור שאלות הנוגעות לעניינים מסוג זה להכרעת הבורר. מסיבה זו אין בני זוג למשל מוסמכים להסכים על מסירת סכסוך ביניהם לבורר, תוך הסמכתו להחליט על גירושיהם. עניין זה מסור לסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני. כך למשל גם עניין של קביעת אבהות היא עניין in rem ולכן אין למוסרה לבוררות. מדובר בקביעה אשר יוצרת מעמד של פלוני כבנו של אלמוני ועל כן היא משמעותית כלפי כל הציבור ובעניין זה זכותה של המדינה לומר את דברה בפני הערכאה השיפוטית.
עם זאת, כאמור, אין מניעה שעניינים אחרים יימסרו להכרעת הבורר: כך למשל – חלוקת רכוש, מזונות אישה וילדים. באשר להחזקת ילדים וראייתם, הגישה הכללית השוררת כי אין בורר יכול להכריע בסוגייה מכיוון שבית המשפט צריך להכריע בכך בהסתמך על עיקרון "טובת הילד" וזאת בהתעלם מכל הסכם אחר בין הצדדים.
העילות לביטול פסק בוררות, קבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות:
• לא היה הסכם בוררות בר-תוקף.
• הבורר לא נתמנה כדין.
• הבורר חרג מהסמכות הנתונה לו על פי הסכם הבוררות.
• לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו.
• הבורר לא הכריע בעניין כלשהו שנמסר להכרעתו.
• ניתן פסק הבוררות באיחור.
• תכנו של הפסק נוגד את "תקנת הציבור" או שקיימת עילה אחרת שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי.
• לא היה הסכם בוררות בר-תוקף.
• הבורר לא נתמנה כדין.
• הבורר חרג מהסמכות הנתונה לו על פי הסכם הבוררות.
• לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו.
• הבורר לא הכריע בעניין כלשהו שנמסר להכרעתו.
• ניתן פסק הבוררות באיחור.
• תכנו של הפסק נוגד את "תקנת הציבור" או שקיימת עילה אחרת שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי.
בית המשפט לענייני משפחה רשאי להפנות צדדים לבוררות, כמובן שלשם כך יזדקק להסכמת הצדדים. יש לציין שגם הצדדים יכולים ליזום את הפנייה להליך של בוררות. בית המשפט אשר מפנה לבוררות יהא גם בית המשפט שיאשר את פסק הבוררות, ובכך יעניק לו תוקף של פסק דין.
האם מוסמך בית דין רבני לדון בענינים שונים כבורר?
מכוח חוק הבוררות יש סמכות לדייני בית הדין הרבני לפעול כבוררים. יחד עם זאת, הרי שלא כל עניין מתאים שיידון בבוררות ועל כן יש המסתייגים מבוררות הנערכת בבית הדין על ידי דיין המשמש כבורר.
בבג"צ 3033/90 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי רחובות, פ"ד מה (3) 808 – מתייחס כב' השופט (כתוארו דאז) ברק לסוגייה. לדידו, אין הצדקה לראות בבית הדין הרבני כבורר. באותו עניין נפסק ספציפית כי נושא הגיור אינו מתאים לבוררות.
יש לציין כי השאלה טרם הוכרעה סופית.
בבג"צ 3033/90 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי רחובות, פ"ד מה (3) 808 – מתייחס כב' השופט (כתוארו דאז) ברק לסוגייה. לדידו, אין הצדקה לראות בבית הדין הרבני כבורר. באותו עניין נפסק ספציפית כי נושא הגיור אינו מתאים לבוררות.
יש לציין כי השאלה טרם הוכרעה סופית.
נציין, במקרה שצד זכה בבוררות שנערכה על ידי בית הדין, ורוצה לכפות את ביצועו של פסק הבוררים באמצעים משפטיים, יצטרך לפנות לבית המשפט המחוזי ולבקש את אישור הפסק. שכן, במקרה זה בית הדין הדתי מכהן, למעשה, כבורר ורק פסק בורר שאושר על ידי בית המשפט המחוזי יכול להיות מבוצע על ידי לשכת ההוצאה לפועל.
מקרה מיוחד במינו הוא כאשר חוק מציין את סמכותו המקבילה של בית הדין הרבני. במקרה כזה, דוגמת סעיף 155 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965, בית הדין הרבני יושב כבעל הסמכות (הגם שהיא נובעת מהסכמה) ולא כבורר ועל כן פסקיו יכולים להיות מוצאים אל הפועל במישרין באמצעות לשכת ההוצאה לפועל.
ראה לעניין זה : פסק דין נשוא המ' 427/87 סובול נ' גולדמן, פ"ד ל"ג (1) 789.
ראה לעניין זה : פסק דין נשוא המ' 427/87 סובול נ' גולדמן, פ"ד ל"ג (1) 789.
