אילו זכויות עלולה להפסיד אישה בגין התנהגותה ?
רקע עובדתי:
הצדדים נישאו כדמו"י ביום 19.10.93, מנישואיהם נולדו להם בן ובת.
ביום 14.6.2007 פתח הבעל תיק לתביעת גירושין וכרך אליה את עניני הרכוש. עילות תביעת הגירושין: האישה בוגדת בו, אסורה עליו, מורדת ומשפילה אותו.
למרות שהאישה הסכימה להתגרש לאלתר ולדון בענייני הרכוש והכתובה לאחר הגט – לא התגרשו הצדדים.
לצדדים הייתה דירת מגורים בבעלות משותפת, ב"כ הצדדים מונו ככונסי נכסים לצורך מכירת הדירה.
הצדדים החליטו כי בית הדין יקבע ויחייב את האישה בדמי שימוש עבור חלקו של הבעל בדירה אחר הגירושין ועד למכירה.
למרות שבית הדין חייב את הצדדים מספר פעמים להתגרש, הדבר לא נעשה וכל אחד מהצדדים תלה את האשם ברעהו .
בדיון הוכחות שנערך נחקר הבעל בין היתר, אודות קשריו האינטימיים עם המטפלת הזרה של אימו והאישה נחקרה אודות בגידתה.
בית הדין שב וחייב את הצדדים להתגרש וקבע כי הצדדים להגיש סיכומיהם בעניין הרכוש.
הבעל סירב להתגרש ונקבע כנגדו תיק לצווי הגבלה בעקבות החלטת בית הדין המחייבת את הצדדים להתגרש.
הצדדים הגישו סיכומיהם.
חיוב האישה בגט והפסד הכתובה ותנאיה
האישה עבדה כמעסה לפרנסתה ועיסתה גברים כנשים, למרות התנגדותו של הבעל.
כדי להוכיח את טענותיו בנוגע לבגידה, שכר הבעל שני חוקרים פרטיים שיעקבו אחר האישה.
החוקרים מצאו ראיות על כך שהאישה בוגדת ונחקרו אודות ממצאיהם במסגרת דיון ההוכחות
האישה עשתה דבר מכוער, האם הפסידה כתובתה?
לפי הרמב"ם ושולחן ערוך: עשתה דבר מכוער, הפסידה את הכתובה ואף ללא התראה.
לפי הרשב"א: הפסידה כתובתה רק אם בגדה ויש עדים לבגידתה.
לפי המאירי בבית הבחירה ובכנסת הגדולה : הפסידה את כתובתה.
מהו דבר מכוער?
על פי הרמב"ם ושולחן ערוך, אם האישה הגיפה דלתות בזמן שהותה עם גבר שאינו בעלה – היא הפסידה כתובתה.
הרמ"א והרשב"א גרסו כי האישה הפסידה כתובתה רק אם הגיפה דלתות ונעלה אותן במנעול.
בית הדין קבע כי האישה והנחשד נכנסו לדירת "המסתור", זה אחר זו, מתוך תכנון משותף באופן הנראה שכוונתם לעבירה ועל כן הדבר נחשב לדבר מכוער.
בית הדין לא קיבל את טענת האישה כי הגיעה לדירה שלעיל על מנת לבחון אפשרות לשוכרה.
דבר מכוער על פי עד אחד ועל פי הודאת האישה
עדות אחד החוקרים הייתה לוקה בחסר, שכן לא ראה את כל פרטי כניסת האישה והנחשד לדירה ולא ראה את תנאי כניסתם.
למרות זאת האישה הודתה שעשתה מעשה כיעור בכך שהתייחדה עם הנחשד בדירה, אך לדבריה לא קיימה יחסי אישות, אלא כל מטרתה הייתה לבדוק אפשרות של שכירת הדירה.
נשאלה השאלה האם האישה מפסידה את כתובתה על סמך הודאתה בדבר מכוער כאשר היא טוענת שלא נעשתה עבירה.
בית הדין קבע כי גם אם נסבור כי אין באמור לעיל דבר מכוער, מעשי האישה הם בכלל עוברת על דת שמפסידה כתובתה עם התראה.
לפיכך, ומספק, אין להוציא הכתובה ותנאיה מיד הבעל ואין הבעל מחויב במזונותיה ומדורה, אף שתקופה ארוכה לא ניתן גט בפועל.
קביעה זו של בית הדין, השליכה גם על דמי השימוש.
דמי שימוש
טענות האישה: היות והבעל לא מילא מספר פעמים אחר החלטת בית הדין המחייבת אותו להתגרש ולו לפי טענתו השקרית שהאישה בגדה בו, יש לדחות את תביעת הגירושין ונשמטת סמכות בית הדין לדון בתביעתו הרכושית של הבעל הכרוכה בתביעת הגירושין.
עמדת בית הדין שתביעת הגירושין לא נדחתה בגלל שיש עילה הלכתית לחייב את הצדדים להתגרש לאור מעשיהם (בגידתם זה בזו).
עוד קבע בית הדין כי הוא מוקיע את הבעל על אי קיום החלטת בית הדין להתגרש, אך מצב זה אינו מאיין את תביעת הגירושין והכרוך בה.
הבעל הגיש תביעה לדמי שימוש.
בהתאם להחלטתו מיום 3.3.2008, קבע בית הדין כי אחרי סידור הגט, תשלם האישה שליש מדמי השכירות לבעל.
מאחר והצדדים טרם התגרשו – לא היה צריך בית הדין לחייב את האישה בדמי שימוש, אך למרות זאת קבע בית הדין כי עליה לשלם דמי שימוש, החלטה זאת נימק ב- 2 נימוקים:
האחד, ההחלטה שלעיל ניתנה מתוך הבנה שהגירושין יוסדרו לאלתר ומיד לאחר מכן תחויב האישה בדמי שימוש.
והשני, יש מקום לפטור את האישה מדמי שימוש כל עוד הצדדים נשואים היות והבעל מחויב במזונותיה, אך לאחר שהתברר כי האישה עשתה מעשה כיעור והפסידה את כתובתה ותנאיה, אין היא זכאית למזונות ולפי כך יש לחייבה בדמי שימוש.
בית הדין קבע: כשבאים לחייב אישה בדמי שימוש, יש לבדוק האם לא עומדת לאישה זכות המגורים מכוח החיוב במזונותיה. במקרה הנדון נקבע שאין לאישה זכות במזונותיה ועל כן יש לקזז מהזכויות המגיעות לאישה מהבעל, את שווי שליש מדמי השימוש עבור דירת הצדדים החל ממועד החלטת בית הדין ביום 3.3.2008 המורה על פירוק שיתוף לפי הערכת השמאי.
חוב לאבי הבעל
הבעל תבע מהאישה חוב שהתחייבו הצדדים לאביו, עוד בחייו. זמן מה לאחר הגשת התביעה נפטר האב.
הבעל הזכיר חוב זה בכתב התביעה ופרע את החוב מיד לאחר הגשת התביעה, עוד בחיי אביו.
האישה טענה טענה מקדמית כי אין לבית הדין סמכות לדון בתביעת החוב וכי התביעה הייתה צריכה להיות מוגשת
ע"י האב או עזבונו בביהמ"ש לענייני משפחה, עוד טענה האישה כי מדובר בחוב פיקטיבי, שכן ההסכם בגינו נחתם החוב לא קוים מעולם.
ע"י האב או עזבונו בביהמ"ש לענייני משפחה, עוד טענה האישה כי מדובר בחוב פיקטיבי, שכן ההסכם בגינו נחתם החוב לא קוים מעולם.
בית הדין קבע כי מאחר והחוב כבר נפרע, אין הוא מקבל טענה זו, שכן אם האישה מעוניינת בכך, עליה לתבוע את עיזבון האב.
על כן, קבע בית הדין כי יש להוריד מכלל האיזון את סכום החוב הנקוב בהסכם בתוספת הצמדה לדולר.
פיצויים בגין נזקי גוף של האישה
האישה טענה שאין לאזן פיצויים בגין נזקי גוף שניתנו לה וכי יישארו לזכותה, אך בית הדין קבע כי מאחר ופיצויים אלו הוטמעו ברכוש המשותף, הרי הם ככלל הנכסים ועל כן יש לאזנם (וזאת בניגוד לחוק יחסי ממון).
הכרעות בנושאים שונים
בעניין המוניטין קבע בית הדין כי אין להתייחס כלל לנושא זה, זאת על אף טענת האישה לביטול המוניטין שלה וקביעת מוניטין לבעל.
בית הדין נימק את קביעתו בכך שלמרות פערי השכר וכושר ההשתכרות הגבוהים הקיימים לטובת הבעל, העתיד למשרתי צבא הקבע הוא לוט בערפל ויש רבים שמתקשים למצוא עבודה לאחר שחרורם.
בעניין הרכב קבע בית הדין כי הוא יאוזן בין הצדדים נכון לערכו במועד שבו לקחה אותו לשימושה הבלעדי ולא נכון למועד הקרע.
בעניין היוון הזכויות בדירה לצורך מכירת זכויות הבעל לאישה, נקבע כי רק לאחר קבלת עמדתו של הבעל ישקול בית הדין את עמדתו.
בעניין קופת הגמל ששימשה לפירעון ההלוואה נקבע כי אין להחריגה מהרכוש המשותף והיא חלק מהאיזון הרכושי.
עוד קבע בית הדין כי הצדדים חייבים להתגרש וכי לאישה זכות ראשונים לרכישת הדירה תוך 45 ממועד מתן חוות הדעת המעודכנת של השמאי, במידה והאישה לא תרכוש את הדירה, היא תימכר לכל המרבה במחיר.
תקציר פסק דין שניתן בבית הדין הרבני האזורי חיפה ביום 28.2.2012, תיק מספר 573821/2
