איזון משאבים בין צדדים על פי חוק יחסי ממון לרבות חלוקת חובות אשר שני הצדדים היו מודעים להם
תמ"ש (נצ') 15219-11-09 ס.ש.א. נ' א.א. בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' הש' רונית גורביץ).
העובדות:
1. בני זוג נישאו זה לזו כדת משה וישראל במאי 1994. לשני הצדדים מדובר בנישואים שניים, ולכל אחד מהם ילדים בגירים מנישואיו הקודמים. מהנישואין זה לזו לא נולדו לצדדים ילדים.
2. בני הזוג התגוררו כל חייהם בדירה אשר נרכשה בסמוך לנישואיהם והרשומה ע"ש שניהם.
3. הן האישה והן הבעל עתרו לבית המשפט לחלוקה לא שוויונית של הרכוש ביניהם, כל אחד לטובתו.
4. ביהמ"ש קבע כי חלוקה לא שוויונית לטובת צד אחד על פי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון תעשה במקרים חריגים בלבד. במצב הדברים שבנדון, לשני הצדדים אלו הם נישואים שניים אשר הגיעו למערכת היחסים במצב כלכלי ותעסוקתי נתון שלא השתנה במשך 14 שנות הנישואין.
5. לשני הצדדים אשם תורם בפירוק הנישואין, ואין נסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות סטייה מיחס האיזון מחצה על מחצה הקבוע בחוק, באופן אשר יפגע בזכויותיו הקנייניות של מי מהצדדים.
6. חלוקת דירת המגורים: הלכה היא כי משנרכש נכס משותף ונרשם בפנקסי המקרקעין ככזה, אין מקום לחקור מהו מקור הכספים אותם השקיעו כל אחד מהצדדים בנכס.
7. כאשר בני זוג רושמים נכס בבעלות משותפת, הרי שבני הזוג התכוונו לשותפות שווה ביניהם ולשוויון וכל תרומת יתר של צד אחד היא בגדר ויתור או מתנה של צד אחד לצד האחר, ואין בה כדי לשנות את השותפות השווה של הצדדים בנכס. תשלום זה או אחר אשר נתן או השקיע מי מהצדדים לרכישת הדירה נעשה במודע כשהוא יודע שהדירה רשומה במשותף והינה משותפת ומשכך מהווה מתנה לצד האחר.
8. יתרה מזאת, דירת המגורים היא גולת הכותרת של השיתוף, ומשכך מפקיעה כמעט לחלוטין את כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים לטובת המימד השיתופי נורמטיבי.
9. דירה אשר ניתנה בירושה: סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון מונה את הנכסים אשר לא יאוזנו במקרה של פרידה. ביניהם נכסים שהיו למי מהצדדים ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין. חזקה זו ניתנת לסתירה, אולם על הטוען לשיתוף בנכס זה מוטל הנטל לשכנע כי מערך העובדות מצביע כי בנוגע לנכס ספציפי זה היתה כוונת שיתוף בין הצדדים. אם לא הוכחה כוונת השיתוף, לא תחולק הדירה.
10. רכב: רכב הונדה הרשום ע"ש הבעל בלבד והועבר על שם בתו לשם הבטחת הלוואה על סך 50,000 ₪ שנתנה לו הבת. הבעל טען כי הרכב נרכש על ידו מכספי פיצויים שקיבל מהביטוח הלאומי בשל פגיעת גוף והיתרה שולמה מחשבונו. משכך, ועל פי הוראות סעיף 5(א)(2) לחוק יחסי ממון, המחריג מכלל נכסי האיזון כספי גמלה או פיצוי על פי חיקוק בשל נזקי גוף, טוען הבעל כי הרכב שייך לו בלבד.
11. הלכה היא כי רישום זכויות ברכב במשרד הרישוי אינו קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי בלבד ואין ברישום כל הוכחה בעניין בעלות.
12. יתרה מזאת, הבעל אינו מוכר כנכה ואינו מקבל גמלה כלשהי מהמל"ל, ולכן אין מקום להחלת הסייג האמור בסעיף 5(2) לחוק. כלומר, הבעל אמנם קיבל פיצוי חד פעמי ולא מענק לרכישת רכב למי שנפגע ברגליו אשר מטרתו לאפשר את ניידותו של נכה ולקרבו ככל האפשר למצב שלפני הפגיעה, באופן אשר גם מחריג את אותו רכב מכלל הנכסים ברי האיזון בין הצדדים. מאחר והבעל כאמור אינו נכה, ואינו מקבל גמלה שהיא, אין מקום להחלטת החריג שבסעיף 5(א)(2) לחוק יחסי ממון.
13. משכך נפסק כי שוויו של רכב זה יאוזן בין הצדדים.
14. הלוואות שנטלו הצדדים: דיני המשפחה מחייבים קביעה עקרונית של אחריות בן הזוג לחובות התא המשפחתי. האחריות העקרונית לחובות היא צידו האחר של השיתוף העקרוני בנכסים בין בני הזוג. בחינת חובות וזכויות הצדדים במועד הקרע אינה יכולה להיבחן במנותק מהתנהלות בני הזוג במהלך שנות הנישואין ואינה יכולה להיבחן במשקפיים צרים ואין מקום לערוך בדיעבד תחשיבים מדויקים ולהתחקות אחר הפעולות הכלכליות בכל תקופה בחיי הנישואין ובמאזניים של רווח והפסד בלבד. זאת גם כי לא מצופה מבני הזוג לנהל משק בית משותף בשיטת "הפנקסנות" באופן שיפרט כל סכום וסכום שנתקבל או הוצא על ידי כל אחד מבני הזוג אלא די באם תוכח תרומה משותפת באופן כללי.
15. לאור העובדה כי האישה היתה מודעת לכל משיכות הכספים, והשלימה עם כך, היא חייבת גם במחצית החובות המשותפים שניטלו מאז נישואי הצדדים ועד למועד הקרע.
