תוקף של הסכם גירושין שלא אושר על ידי בית המשפט
בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' השופט סארי ג'יוסי) דחה תביעה לאכיפת הסכם גירושין אשר לא אושר על ידי בית המשפט ולא ניתן לו תוקף של פסק דין.
העובדות:
התובעת עתרה לביהמ"ש לאכיפת הסכם גירושין אשר נחתם על ידה ועל ידי בעלה בספטמבר 2004. הסכם זה לא אושר בביהמ"ש כדרישות חוק יחסי ממון התשל"ג 1973 בביהמ"ש. למרות זאת, התובעת טענה כי הצדדים התנהגו על פי ההסכם ומשכך יש להתייחס אליו כאל הסכם בר תוקף ולבקש מביה"ש סעד של אכיפה. הנתבע לעומת זאת, טען כי ההסכם נעדר תוקף שכן לא אושר על ידי ביהמ"ש והדבר מעיד על העדר גמירות דעת הצדדים, וכן משום שנחתם תחת לחץ וכפיה עת היה הנתבע מצוי במצב נפשי רעוע עקב עיקולים כספיים שהוטלו עליו.
ביהמ"ש פסק, כי ייחודו של הסכם ממון לעומת הסכם רגיל בין בני זוג הוא בכך שקיומו דוחה את תחולתו של הסדר "איזון המשאבים" ומחיל את ההסדר הרכושי על פי הסכם הממון. ביהמ"ש או ביה"ד הרבני יאשרו הסכם ממון או הסכם גירושין רק לאחר שנוכח שבני הזוג ערכו את ההסכם וחתמו עליו מתוך הסכמה חופשית ושהבינו את משמעותו ואת תוצאותיו. אישור בית המשפט אם כך, מהווה תנאי לתקפותו, וזאת משום מהות האישור.
אמנם, הפסיקה הכירה במספר חריגים בהם יכירו בהסכם ממון אף אם לא אושר. הקולות התומכים בגישה זו, עושים שימוש בדוקטרינות מתוך דיני החוזים. כך למשל כשהצדדים נהגו על פי האמור בהסכם לאורך זמן או "נהנו מפירותיו" עשוי ביהמ"ש להכיר בתוקפו של ההסכם גם אם לא אושר בביהמ"ש וזאת מכוח עקרון תום הלב והמניעות, והכל בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה.
יתרה מזאת, אם עבר זמן רב בין מועד החתימה לבין מועד העלאת הטענה נגד תוקפו, הרי שיש בכך כדי לחסום את האפשרות להעלות את הטענה ולחייב את אכיפת ההסכם.
במקרה דנן פסק בית המשפט כי לא שוכנע שהצדדים פעלו על פי ההסכם. במעמד הדיון לאישור ההסכם סרב הנתבע לאשרו בטענה כי חתם על ההסכם תחת כפיה והביע את חוסר הסכמתו ביחס לסעיף המזונות בהסכם. יתרה מזאת, במועד אישור ההסכם הנתבע לא היה מיוצג על ידי בא כוח. בנוסף, ההסכם עצמו נערך על ידי בא כוח התובעת, אשר חזקה עליה שידעה שיש לאשר הסכם ממון בביהמ"ש על מנת ליתן לו תוקף. העובדה כי בסופו של יום ההסכם לא אושר, נוכח התנגדות הנתבע מעידה על אי גמירות דעתו להסכם. ראיה נוספת לכך שהצדדים לא נהגו על פי ההסכם, היא שארבעה חודשים לאחר שסרב הנתבע לאשר את ההסכם, הוגשה על ידי התובעת תביעה לאכיפתו. לבסוף, העובדה כי הצדדים המשיכו לנהל הליכים משפטיים למכביר משך שבע שנים לאחר חתימתם על ההסכם, הינה חיזוק נוסף לכך שהצדדים לא נהגו על פי ההסכם, וכי העובדה שלא אושר, אינה מקרית.
כן יודגש, כי עצם עריכת ההסכם והחתימה עליו נעשו תוך כדי ניהול ההליך המשפטי ובירור התביעות, כל שברור שכל צד הבין, כי אם לא יאושר ההסכם בבית המשפט הוא יהיה חסר תוקף משפטי.
הצדדים לא ביצעו פעולה משמעותית בהתאם להסכם לבד מהפרדת חשבונות ולא התבססו על ההסכם משך פרק זמן משמעותי והמשיכו לנהל זה נגד זה תביעות משפטית. משכך, קבע בית המשפט כי ההסכם אינו תקף.
איזכור פס"ד: 7080/04
תאריך פס"ד: 17.1.12
כב' השופט ג'יוסי סארי
