פסק דין בעניין אלימות במשפחה
תמ"ש (י-ם) 17635/03 י.מ נ' י.א. (לא פורסם, פס"ד מיום 22.9.04) – התעללות נפשית מתמשכת – כב' השופט אלבז מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים קבע כדלקמן:
כדי לברר מהי התעללות נפשית מתמשכת יש צורך לדון תחילה בשאלה מהי התעללות. התעללות אינה החלטה רגעית אלא מעין תוכנית לפגוע בקורבן בדרך שהמכה תשאיר את סימניה לאורך זמן. התקיפה אינה פיזית בלבד אלא גם נפשית. מדובר בסדרה מתמשכת של מעשים או מחדלים, כאשר ייתכן שכל מעשה (או מחדל) בשרשרת ההתעללות, לא ישא אופי אכזרי או משפיל. עם זאת הצטברות המעשים או המחדלים והתמשכותם על פני זמן, הם שיביאו לדרגת חומרה, לאכזריות, להשפלה ולביזוי או להטלת אימה, שיקימו התעללות. שנית, תכונות אלה של התאכזרות, הטלת אימה ופחד, השפלה או ביזוי יכולות להתקיים גם במעשה חד פעמי. שלישית, מעשים שנועדו להטלת מרות, להפחדה, לענישה או לסחיטה. רביעית, הימצאותו של המתעלל בעמדת כוח או מרות כלפי קורבנו, באופן שהקורבן מצוי בעמדת נחיתות וחוסר אונים ללא יכולת להגן על עצמו, כלומר מאפיין של פער כוחות. בעיתות משבר במשפחה ובפרט עם תחילתם של הליכים משפטיים בין בני הזוג, הופכת השהות של בן הזוג בחברת רעהו לבלתי נסבלת. כל אירוע, כל פעולה שנעשית על ידי מי מבני הזוג מתפרשת לעיתים בעיניו של בן הזוג האחר כהתנהגות "מאיימת" אשר משבשת את אורחות החיים בבית ואינה מאפשרת ניהול תקין וסביר של חייו.
ייתכן בהחלט שהמצב שנוצר מקשה גם על ניהול תקין וסביר של החיים בבית, אך לא יהיה סביר, שאווירה טעונת מתח מספקת מתן צו הגנה תוך שימוש באמצעים מרחיקי לכת של הרחקת המשיב מהבית. יש לציין שמעשי התעללות יכולים לדור בכפיפה אחת עם אהבה ופינוק. בנסיבות המקרה, קבע בית המשפט כי אין מעשי המשיב בבית מגיעים כדי התעללות ובודאי שלא כדי התעללות נפשית מתמשכת, כדרישת החוק, ועל כן דחה הוא טענתה זו של המבקשת. שאלה נוספת בה דן בית המשפט הייתה האם התנהגותו של המשיב מונעת בעד המבקשת, או בעד הילדים, ניהול סביר ותקין של חייהם. בחינת השאלה מחייבת בדיקת אורחות החיים במשפחה הנדונה. גם כאשר מתנהלים בבית ויכוחים המגיעים לצעקות ולטונים גבוהים, לא תמיד ניתן על בסיס עובדות אלה להרחיק בן זוג מביתו. החוק למניעת אלימות במשפחה מיועד למניעת פגיעות חמורות בשלומם של בני משפחה בין אם המדובר בשלומם הפיזי לפי סעיפים 3 (1) ו 3 (2) לחוק, ובין אם מדובר בשלומם הפסיכולוגי של בני המשפחה לפי סעיף 3 (3) לחוק. ברם, התנהגות משך זמן ממושך בסטייה מנורמות של התנהגות צפויה, אשר במצטבר גורמת פגיעה חמורה בניהול החיים התקינים של בני המשפחה, בוודאי יכולה להצדיק מתן צו הגנה. במקרה זה מדובר בסכסוך משפחתי ממושך. גם מסקנות פקידת הסעד בתסקירה מוכיחות את המצב הקשה בו שרויה המשפחה ובעיקר ילדיהם הקטנים של בני הזוג. לכן, קבע בית המשפט, כי היחסים הקשים בין ההורים מסכנים את בריאותם הנפשית של הקטינים, וקבע כי התנהגותו של המשיב מונעת בעד המבקשת ובעד הילדים ניהול סביר ותקין של חייהם.
כב' השופטת ורדה פלאוט מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב –
הדיון בבקשה נסב סביב תמליל שיחה שהוקלטה, אשר נערכה בין הצדדים במרכז החירום, בנוכחות עובדי המקום. לטענת המבקשת, מתוכן השיחה ניתן ללמוד על כוונותיו של המשיב לנהוג באלימות כאשר ישוב לבית הצדדים. המשיב איננו מכחיש את קיומה של השיחה, ומסביר כי מדובר בשיחה קשה וטעונה אשר הוקלטה ללא ידיעתו, וכי אין בדבריו משום איום אלא אמירות כי הוא יפעל למיצוי זכויותיו בדרכים העומדות לרשותו על פי דין.
בנוסף טוען המשיב, כי הרחקתו מהבית לתקופה ארוכה, פוגעת באופן קשה בזכויותיו הקנייניות, שכן בינתיים משתלטת משפחתה של המבקשת על המקרקעין עליו בנוי הבית.
כב' השופטת קבעה כי היות והמשיב לא חשש להתנהג כפי שהתנהג בנוכחות אנשי טיפול מרשויות המדינה, קיים חשש רציני כי ישחרר כל רסן לו ישהה עם המבקשת בבית, שלא בנוכחות אנשים נוספים. יתרה מכך, מצבם של הקטינים התערער כתוצאה מהאלימות בין הוריהם, ואין ספק כי היה וישוב המשיב לבית המגורים המשותף, יחריף מצבם של הקטינים. בטענת המשיב כי בהארכת הצו ייפגעו זכויותיו הקנייניות אין ממש. באיזון שבין הפגיעה הקניינית במשיב למול הסיכון שתהווה חזרתו הביתה לקטינים, גוברת הפגיעה הצפויה בקטינים. על פי האמור בסעיף 6 לחוק למניעת הטרדה מאיימת, רשאי בית המשפט להאריך תוקף צו שניתן על פי החוק, ולחזור ולהאריכו עד שנה ללא נימוקים מיוחדים שירשמו, ועד שנתיים מנימוקים מיוחדים שירשמו.
לאור האמור הוחלט להאריך את הצו ב-6 חודשים נוספים.
כב' השופטת מקייס מבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא קבעה בפסק דינה המלומד:
על פי החוק למניעת אלימות במשפחה תשנ"א – 1991 והחוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב – 2001, הגדרת האלימות הינה הגדרה מורחבת הכוללת אלימות פיזית, מינית, רגשית ופסיכולוגית. המבקשת חיה בפחד ובחרדה, תוך שהיא נתונה לחסדיו של המשיב השולט שליטה מלאה על משאבי המשפחה. האירוע שבגינו החליטה המבקשת לפנות לבית המשפט היה צו הגנה כנגד הבן שהתבקש על ידי האב והגשת תלונה נגד הבן על הפרת הצו. בתסקירים שהגישה פקידת הסעד הומלץ באופן חד משמעי על הפרדת מגורים בין בני הזוג בשל מסוכנות המשיב למבקשת. כמו כן קבעה פקידת הסעד כי המבקשת סובלת "מתסמונת האישה המוכה" ואין כל ספק כי המשיב נהג בתוקפנות מילולית והתעללות רגשית כלפי התובעת במשך חיי הנישואין.במקרה זה התקיימו התנאים הדרושים להמשך נתינתו של צו מניעה לאור התנהגותו של המשיב במשך כל שנות הנישואין. במאזן האינטרסים שבין הצדדים יש להורות, כי צו המניעה יישאר על כנו עד למתן פסק דין סופי בחלוקת הרכוש שבין הצדדים. יחד עם את, תובא ההחלטה לדיון מחודש בתום 6 חודשים ממתן החלטה זו.
