מתי עקרון השיתוף לא יחול?
שיתוף לא יחול על נכסים שהיו בבעלות בני הזוג טרם נישואיהם, פרט לדירת מגורים משותפת. כך גם ירושות ומתנות מבני משפחה אשר לא נעשה בהם שימוש משותף אינם נכללים בגדר הנכסים המתחלקים בין בני הזוג, וכן גמלאות שהשתלמו לאחד מבני הזוג בעד נזקי גוף שנגרמו לו .
במהלך חייהם המשותפים של בני זוג עשוי להצטבר רכוש רב מסוגים שונים. במקרים רבים חלק מהרכוש אינו רשום על שם שני בני הזוג במשותף, אלא רשום על שם אחד מהם בלבד. דוגמאות לנכסים שרשומים במקרים רבים רק על שם הבעל – משקים חקלאיים ונחלות, עסק ו/או מניות העסק, זכויות סוציאליות המתקבלות ממקום העבודה ועוד.
במהלך חייהם המשותפים של בני זוג עשוי להצטבר רכוש רב מסוגים שונים. במקרים רבים חלק מהרכוש אינו רשום על שם שני בני הזוג במשותף, אלא רשום על שם אחד מהם בלבד. דוגמאות לנכסים שרשומים במקרים רבים רק על שם הבעל – משקים חקלאיים ונחלות, עסק ו/או מניות העסק, זכויות סוציאליות המתקבלות ממקום העבודה ועוד.
האם מכך יש להסיק כי לבן הזוג השני אין זכויות בנכס שאינו רשום גם על שמו? התשובה על כך כמובן שלילית.
המגמה הרווחת בפסיקה היא שכל הרכוש המשותף אשר נצבר במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג, ללא חשיבות לשאלה על מי הוא רשום – הוא רכוש השייך במשותף לשני בני הזוג, בחלקים שווים.
הלכת השיתוף לעומת הסדר איזון המשאבים לפי חוק יחסי ממון – הלכת השיתוף, החלה על בני זוג שנישאו טרם חקיקת חוק יחסי ממון, התשל"ג – 1974, קובעת כי רכוש משותף אשר נצבר במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג ומהווה פרי למאמצם המשותף – שייך המשותף ובחלקים שווים לשני בני הזוג.
הסדר איזון המשאבים, החל על בני זוג שנישאו לאחר חקיקת חוק יחסי ממון, התשל"ג – 1974, קובע שרק עם פקיעת הנישואין, מחמת גירושין או מוות, יעמדו לזכותו של בן הזוג מחצית מהזכויות ברכוש המשותף אשר נצבר במהלך חיי הנישואין. כאמור, מדובר בזכות אובליגטורית נדחית.
הפסיקה הרחיבה בשנים האחרונות את מאגר הנכסים שניתן לכלול במסגרת הלכת השיתוף והסדר איזון המשאבים, והחילה הסדרים אלה אף על נכסים שבעבר הוצאו מהם מפורשות – כך למשל רכוש עסקי (כולל מוניטין עסקי), זכויות סוציאליות (קופות גמל, קרנות וזכויות פנסיה) ועוד.
המגמה הרווחת בפסיקה היא שכל הרכוש המשותף אשר נצבר במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג, ללא חשיבות לשאלה על מי הוא רשום – הוא רכוש השייך במשותף לשני בני הזוג, בחלקים שווים.
הלכת השיתוף לעומת הסדר איזון המשאבים לפי חוק יחסי ממון – הלכת השיתוף, החלה על בני זוג שנישאו טרם חקיקת חוק יחסי ממון, התשל"ג – 1974, קובעת כי רכוש משותף אשר נצבר במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג ומהווה פרי למאמצם המשותף – שייך המשותף ובחלקים שווים לשני בני הזוג.
הסדר איזון המשאבים, החל על בני זוג שנישאו לאחר חקיקת חוק יחסי ממון, התשל"ג – 1974, קובע שרק עם פקיעת הנישואין, מחמת גירושין או מוות, יעמדו לזכותו של בן הזוג מחצית מהזכויות ברכוש המשותף אשר נצבר במהלך חיי הנישואין. כאמור, מדובר בזכות אובליגטורית נדחית.
הפסיקה הרחיבה בשנים האחרונות את מאגר הנכסים שניתן לכלול במסגרת הלכת השיתוף והסדר איזון המשאבים, והחילה הסדרים אלה אף על נכסים שבעבר הוצאו מהם מפורשות – כך למשל רכוש עסקי (כולל מוניטין עסקי), זכויות סוציאליות (קופות גמל, קרנות וזכויות פנסיה) ועוד.
• זכויות סוציאליות ונכסים עסקיים – בתי המשפט החלו לכלול נושאים אלה, בשנים האחרונות, בגדר רכושם המשותף של בני הזוג בהתקיים אורח חיים תקין ומאמץ משותף. הרציונאל העומד מאחורי תפנית זו בפסיקה הוא הגנה על צדדים חלשים, נשים לרוב, אשר במהלך החיים המשותפים עם בן הזוג תרמו למשפחה בעיקר בתחום גידול הילדים ותחזוקת הבית, בעוד הבעל מפתח קריירה ומגדיל את מאגר הנכסים העסקיים הרשומים על שמו בלבד.
פסקי דין רבים כללו את הזכויות הבאות כזכויות משותפות, גם במידה והללו נרשמו רק על שם אחד מבני הזוג: זכויות פנסיה, מניות, אופציות, קרנות השתלמות, קופות גמל, מענקי פרישה, ביטוחי מנהלים וכיוצא בזה.
פסקי דין רבים כללו את הזכויות הבאות כזכויות משותפות, גם במידה והללו נרשמו רק על שם אחד מבני הזוג: זכויות פנסיה, מניות, אופציות, קרנות השתלמות, קופות גמל, מענקי פרישה, ביטוחי מנהלים וכיוצא בזה.
• מוניטין עסקי – הפסיקה קבעה כי גם מוניטין של עסק מוכר כנכס משותף לשני בני הזוג, ועל כן יש לכמת את ערכו וליתן מחצית ממנו לבן הזוג שהעסק אינו רשום על שמו. בית המשפט ייבחן את כוונת הצדדים, ובמידה ולא ימצא ראייה הסותרת כוונת שיתוף מלאה בין בני הזוג – יקבע שהמוניטין העסקי עולה בגדר נכס משותף.
• הון אנושי/ כושר השתכרות – בהון אנושי וכושר השתכרות הכוונה ליכולת הממשית או הפוטנציאלית של אדם להשתכר, בהווה או בעתיד. במקרים רבים נוצר מצב שבו אחד מבני הזוג משקיע זמן רב וממון בהכשרתו המקצועית ו/או האקדמאית, בעוד בן הזוג השני מתרכז בטיפול בבית ובגידול הילדים. נוצר מצב שבו, במידה ובני הזוג ייפרדו לאחר שנים, ולא יאוזן עם מכלול נכסיהם גם ההון האנושי שצבר אחד מהם – יקופח בן הזוג שנותר בבית ולא פיתח קריירה משלו. בתי המשפט בארץ אינם רואים בהשתכרות עתידית ו/או בהון אנושי כנכסים ברי שיתוף, וזאת לעומת מדינות שונות בעולם אשר השכילו לראות גם בהון האנושי כמרכיב המהווה נכס הנכנס לגדר השיתוף בנכסי בני הזוג.
כך למשל תביעה שתגיש אישה כנגד בעלה הרופא, אותו פרנסה במהלך תקופת לימודיו – אך זה עזב אותה לאחר שנהיה רופא, תידחה על ידי בית המשפט בארץ, בעוד שבארצות הברית התקבלה תביעה דומה.
כך למשל תביעה שתגיש אישה כנגד בעלה הרופא, אותו פרנסה במהלך תקופת לימודיו – אך זה עזב אותה לאחר שנהיה רופא, תידחה על ידי בית המשפט בארץ, בעוד שבארצות הברית התקבלה תביעה דומה.
