הכתובה

הכתובה

הכתובה
הכתובה היא מסמך המעיד על ההתחייבויות שהבעל מקבל על עצמו כלפי האישה עם הנישואין. הבעל חייב לעמוד בהתחייבויותיו כל עוד הנישואין קיימים וכן כאשר הנישואין מגיעים לקצם עקב גירושין או מות הבעל.
הכתובה נועדה לשמר את יציבות מוסד הנישואין וקיומה מקשה על פירוק הנישואין ועל סיטואציות בהן ירצה הבעל לגרש את אישתו. כחלק ממגמה זו לא ניתן להתנות על הכתובה, דהיינו האישה אינה יכולה להתנות עליה בחתונתה וכן הבעל אינו יכול להתנות עליה על ידי צוואה. מטרה נוספת בחתימה על הכתובה היא להוות "רשת ביטחון" כלכלית לאישה, אם לאחר הגירושין ואם במות הבעל.
במעמד החופה בין בני הזוג חותם הבעל על הכתובה. לרוב, מייחסים אנשים לכתובה משמעות טקסית בלבד, אלא שלכתובה משמעות חוזית-משפטית מחייבת. לפיכך, רצוי להיות מודעים להשלכות האפשריות של הכתובה טרם החתימה.
על מנת שיהא לכתובה תוקף מחייב נדרשים שני עדים שומרי תורה ומצוות וחתימה של כל אחד מהם עליה. בדרך כלל יופיעו בכתובה הפרטים הבאים: תאריך ומקום עריכתה, שמות הצדדים, סכום הנדוניה ויתר הסכומים שהבעל מתחייב לשלם לאישה עם התרתה.
הכתובה נכתבת לפני מעמד החופה ונמסרת למשמורת הכלה במהלך הטקס, טרם ברכות הנישואין.
לכתובה שלושה חלקים:
1. עיקר הכתובה – זהו הסכום שעל הבעל (או יורשיו) לשלם לאישה במידה והנישואין הגיעו לקיצם, אם בשל גירושין ואם בשל מות הבעל. חובה זו הוטלה על ידי תקנות חכמים "כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה" (כתובות לט ב' יא' א'). סכום המינימום שנקבע לעיקר הכתובה לפי דין גמרא עומד על מאתיים זוז כסף לבתולה ומאה זוז כסף לבעולה, לאלמנה או לגרושה. הבעל מחוייב בתשלום עיקר הכתובה גם אם רשם בכתובה סכום נמוך יותר.
2. תוספת כתובה – סכום אותו רשאי הבעל להוסיף על עיקר הכתובה. דין התוספת כדין עיקר הכתובה. אין חובה להפריד בכתובה בין החלק העיקרי לתוספת, ניתן לציין סכום כללי שיכלול את שניהם, בתנאי שזה לא יפחת מהסכום המינימלי הנדרש בעיקר הכתובה.
3. הנדוניה – הכוונה להערכה בסכום כסף של הנכסים אשר האישה מכניסה לקשר הנישואין.המטרה בציון הנדוניה בכתובה שבמידה ועברו נכסי האישה לרשות הבעל, עם פירוק הנישואין, תקבל חזרה האישה לרשותה את הנכסים או את שווים – בהתאם לכתוב בכתובה.בעל אינו מחויב לקחת אחריות על נכסי האישה ויכול להשאירם ברשותה ובאחריותה בלבד.
שיערוך הסכומים הנקובים בכתובה
לעיתים יש לבצע שיערוך לסכומים הנקובים בכתובה בשל כך שהללו מצוינים במטבע השונה מהמטבע הנהוג במדינה, או בשל תנודות כלכליות שגרמו לאיבוד מערכו של הסכום.
הסמכות לדון
הסמכות לדון בענייני כתובה במסגרת הליך הגירושין נתונה אך ורק לבית הדין הרבני. יחד עם זאת, תביעת כתובה כנגד עיזבון הבעל ניתן להגיש הן לבית המשפט לענייני משפחה והן לבית הדין הרבני.
עילות פטור לבעל מתשלום הכתובה
התנהגויות רבות של האישה עשויות, עם הוכחתן, לפטור את הבעל מנשיאה בתשלום דמי הכתובה. רשימת העילות אינה סגורה. להלן מספר עילות אפשריות: טענת "מקח טעות" – זוהי למעשה טענת הטעייה שיטען הבעל. כך למשל יכול בעל לטעון כי אישתו הסתירה ממנו מידע על מחלה או מום שמצויים אצלה, ולפיכך הוטעה על ידיה, שכן לו ידע טרם הנישואין על כך, לא היה נישא לה. מדובר על מקרים בהם בוצעה ההטעיה טרם הנישואין בלבד; בגידת האישה; אישה מורדת; מעשה כיעור; פסול בכתובה; עזיבת האישה את הבית; עוברת על הדת ועוד.
פסק דין בנושא הכתובה:
תמ"ש (ת"א) 12362/01 ד"ר אסנת וקסלר נ' עזבון המנוח ויליאם וקסלר ז"ל (לא פורסם, פסק דין מיום 9.9.2004)– תביעת אישה לתשלום כתובתה ושיערוכה – התובעת תבעה מיורשי בעלה לשלם לה את כתובתה וכן הוצאות בגין הלוויתו של בעלה המנוח, קבורתו והצבת מצבה על קברו. סכום הכתובה המקורי היה בסך של 25,000 ל"י והמחלוקת נסובה סביב השאלה האם יש לשערך את סכום הכתובה ליום חובת תשלומה, ומיום חובת תשלומה עד להגשת התביעה.
כב' השופט גרמן מבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן פסק כי:
הכתובה היא מוסד משפטי של המשפט העברי, שהוא חלק מהותי של הנישואין, ועל כן הסמכות לדון בענייני הכתובה נתונה לבית הדין הרבני. מוסד הכתובה איננו מוסד שקפא עד ימינו אלה, לרבות שאלת שערוך הכתובה. מדובר במוסד חי ותוסס. פתרון לשאלות בנושא הכתובה צריך שימצא מתוך מסגרת המשפט העברי.
הנתבעים לא הכחישו, ספציפית, את גובה שיערוך הכתובה (25,000 ל"י), על דרך הצמדה למדד,לסך  124,126 ₪, ליום הגשת התביעה. כב' השופט גרמן הגיע בחישוביו לסכום הגבוה מסכום התביעה, ומכיוון שהתביעה מוגבלת לסכום שתבעה התובעת, קבע סכום זה כסכום השערוך למדד יוקר המחיה.
ע.נ נגד א.נ  מיום 2.5.2005 בבית הדין הרבני הגדול בירושלים בפני כב' הרבנים עמאר דייכובסקי ובר שלום נקבע :
האישה זכאית לכתובתה מכל בחינה ובפרט משום שבעלה בגד בה ושבר את מסגרת הנישואין.אולם מאחר והצדדים פנו לבורר ע"מ שיפסוק בכל הסכסוכים שבינהם הרי שגם ענין זה נכלל שם.דעת הרוב קבעה כי מאחר והאישה פנתה לערכאה אחרת ולבורר היא אינה זכאית לקבל כתובתהאף שמן הדין היא זכאית לאור מעשי הבעל והפיצוי שמגיע לה עקב הפרת שלום הבית ופירוק המשפחה. ברור שהבורר פסק גם בענין הכתובה.דעת המיעוט של כב' הרב דיכובסקי סברה שיש לראות את הכתובה כעומדת בפני עצמה. האישה מוחזקת בכתובה ובפרט שהבעל חטא בחטא חילולהנישואין. סכום הכתובה ישולם ללא הצמדה כיוון שאין מימי דין ללא גילוי מפורש.
דילוג לתוכן