על אף שכתיבת צוואה נתפסת כפעולה אישית, בשנים האחרונות החלה להתפתח בישראל פרקטיקה בה בני זוג עורכים צוואות משותפות, שנקראות "צוואות הדדיות", שתכליתן העיקרית למנוע את מעבר הרכוש המשפחתי שנצבר ע"י בני הזוג לצדדי ג'. (בת זוג / בן זוג חדש, מטפל/ת ועוד).
צוואה הדדית היא בעצם שילוב של צוואה וחוזה. ברוב המקרים בני הזוג מחליטים בצוותא חדא על צוואתם וכדי לשנות אותה בעתיד, על שניהם לחתום על הסכמה לשינוי, ולערוך צוואה חדשה. צוואות כאלה במובנים רבים כובלות את בני הזוג זה לזה ומבטיחות שאף אחד מהם, כאמור, לא יעביר את הרכוש המשפחתי לגורם חיצוני. כמובן שהחשש השכיח הוא שבן הזוג הנותר בחיים יפתח פרק ב' ויוריש את רכושו למשפחה אחרת, ולא לילדים המשותפים מפרק א'.
מאחר שמדובר בצוואה "מסוג חדש" שהוסדרה בתוך הירושה לא ניתן היה בעת חקיקת התיקון לצפות תרחישים שעשויים להתעורר בצוואות מסוג כזה. כך למשל, להסדיר איך הצוואות הללו מתיישבות עם הכלל לפיו אדם תמיד יכול לשנות את צוואתו. האם בכלל ניתן לבטל צוואה שכזו, כששני בני אדם כבולים אליה במה שנחשב לחוזה הדדי? ואם אפשר, אז באילו תנאים? המחוקק בחר בפתרון ביניים. מצד אחד, לא לכבול את הצדדים לצוואה הדדית באופן מוחלט, אבל מצד שני, בשל העובדה שבצוואות כאלו כל אחד מהמורישים מסתמך על בן או בת זוגו, נקבעו גם מנגנונים שבכל זאת מאפשרים את ביטול הצוואה, תוך ניסיון לאזן בין החופש לערוך צוואה עצמאית לבין העובדה שמדובר בחוזה בין שני אנשים. ובכל זאת בצוואות הדדיות יש לא מעט בעיות שמתעוררות במציאות היום יומית. נמנה כמה בעיות עיקריות :
- א) בסיטואציה בה אחד מבני הזוג מבקש לשנות את הצוואה בעת ששני בני הזוג המצויים בחיים. במקרה כזה, ביטול הצוואה יכול להיעשות בכפוף לכך שהמבקש לבטלה ייתן הודעה בכתב לבן זוגו. אבל החוק במקרה הזה מתעלם לחלוטין ממצב שכיח בו בני הזוג אומנם חיים, אבל אחד מהם נעדר יכולת לשנות את הצוואה, בשל מצב בריאותי כאותי, או מכל סיבה אחרת.
במצב כזה ייתכן שלמרות ששני מצווים בחרו להוריש את רכושם זה לזה, בשעה שאחד מהם שוכב חסר ישע ונעדר יכולת תגובה, מחליט בן הזוג להפר את ההסכמה ההדדית ולהוריש את רכושו לאחר. על אף שפעולת בן הזוג מהווה פגיעה בהסכם שנכרת ביניהם, חוק הירושה כפי שהוא מנוסח היום לא מסוגל לפתור בעיה זו. המציאות מלמדת כי מצבור אלה הם בעיתיות ביותר. ואולי הפתרון הראוי, לשלב ביחד עם צוואה הדדית "יפוי כוח מתמשך", הסדר חדש שהוכנס לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.
- ב) מקרה נוסף שיכול להתעורר כשבני הזוג מורישים את רכושם זה לזה, אך מוסיפים הוראת המשך, לפיה אחרי פטירת מי מהם רכושם יועבר לילדיהם, מה שקרוי בלשון החוק "יורש אחר יורש". הוראה זו שכיחה בצוואות הדדיות והיא נשענת על הנחת היסוד של בני הזוג, שכל אחד מהם ידאג לילדים לאחר פטירת השני. ואולם, ייתכן שלאחר פטירת המצווה הראשון, ולאחר שבן הזוג ירש את מלוא עיזבונו, בן הזוג הנותר בחיים מתחיל להעביר נכסים לבן/ לבת זוג חדשים. בעצם כך הוא "מרוקן את הקופה " מדובר בהעברה נסתרת " "סמויה" אם באמצעות רכישת מתנות העברת כספים וכיוצב'.
באופן זה בעצם רצונם המשותף של בני הזוג להותיר רכוש מסוים לילדים מתבטל.
- ג) בעיה נוספת נובעת מכך שאין בישראל גורם שמרכז מידע לגבי כל צוואה וצוואה הדדית. נניח שבסיטואציה הראשונה בן הזוג אכן משנה את הצוואה ההדדית ומשאיר אחריו צוואה חדשה סותרת. לאחר פטירתו, יכול להיווצר מצב שיורשיו, שלא ידעו שהוא חתם עם אשתו על צוואה הדדית, יגישו את צוואתו המאוחרת ואולי לא יזכו לקבל את מה שההורה שנפטר קודם היה רוצה שיקבלו.
אם נסכם, העיקרון מאחורי צוואות הדדיות המבטיחות הדדיות לאחר המוות, והעברה לצאצאים הוא עיקרון טוב, אולם יש לא מעט מגבלות ובעיות בצוואות שכאלה שצריכים להיות ערים להם ולתכנן בהתאם את ההורשה.
נכתב ע"י ד"ר רונן דליהו עו"ד מומחה לדיני משפחה וירושה.
