דירת המגורים במקרה של גירושין

 דירת המגורים במקרה של גירושין

אחד המאבקים הגדולים בין בני זוג בהליכי גירושין הוא על דירת המגורים. מתי יקבל אחד הצדדים את כל הנכס, באילו מקרים יחולק ואיך אפשר למנוע מראש את הקרב הלא נעים על הדירה?

הקרב בין בני הזוג על דירת המגורים המשותפת, הוא אחד המאבקים העיקריים כאשר הם מחליטים לפרק את החבילה ולהתגרש. זאת מאחר שלרוב, דירת המגורים המשותפת היא הנכס העיקרי הקיים בעתודה הכלכלית של נכסי המשפחה, ולא אחת הוגדרה בפסיקת בתי המשפט כ"גולת הכותרת" של נכסי התא המשפחתי.

כתבות נוספות על זכאות לדירה:

·        פירוק התא המשפחתי: כך תחלקו את הדירה

·        קיבלת דירה במתנה? זוגתך זכאית למחציתה

·        הוריה קנו לה דירה, בן זוגה דרש מחצית משווייה

באמצעות עו"ד פיני אביב, המתמחה בדיני משפחה, ועו"ד רונן דליהו, המתמחה בדיני משפחה וירושות ומשמש יו"ר ועדת משפחה בלשכת עוה"ד, גיבשנו מדריך למתחתנים ולמתגרשים בנושא דירת המגורים המשותפת.

למי שייכת הדירה?

החשיבות והמרכזיות של דירת המגורים המשותפת, במסגרת המערך הכלכלי של בני הזוג, זכתה להתייחסות מיוחדת בפסיקה. גישת בתי המשפט הייתה ליברלית ואף הכירה באפשרות של בן זוג (לרוב האישה) לקבל זכויות בדירת המגורים המשותפת, גם אם לא נרשמה על שמו, ומקורה במתנה, בירושה או אף הובאה מלפני הנישואין – לאחר שדירה זו שימשה למגורי המשפחה במשך שנים רבות.

כך, למשל, נפסק באחד המקרים כי גם אם מומנה דירה על ידי אביו של אחד מבני הזוג כחודש לפני הנישואין, עצם החיים המשותפים רבי השנים בדירה ותקינותם, הזרמת הכנסותיהם של בני הזוג לקופה משותפת והמאמץ המשותף – גוברים על העובדה שבתחילת הנישואין בא עיקר המימון מכיסו של אבי אחד הצדדים.

לעתים בני זוג רוכשים דירת מגורים ורושמים אותה בבעלות משותפת, בחלקים שווים, גם כאשר הכסף ניתן על ידי צד אחד בלבד, או שלצד אחד יש השקעה עודפת במימון הדירה. לדוגמא, זוג מתחתן והורי האישה נותנים במתנה סכום המהווה 70% ממימון הדירה, כאשר לצורך מימון היתרה נוטלים הצדדים משכנתא.

לימים בני הזוג נפרדים, והאישה טוענת שמגיע לה חלק גדול יותר בדירה, כפועל יוצא מההשקעה המקורית העודפת שלה בה. בפסקי דין רבים נקבע שאין כל חשיבות ממשית להשקעה העודפת של צד במימון הרכישה, ורישום הזכויות הוא הקובע לצורך חלוקתן בעת מכירת הדירה. זאת משום שהרישום המשותף מלכתחילה הוא ביטוי לרצונם של בני הזוג לחלק את הזכויות ביניהם באופן שווה, גם אם שילם צד יותר ממשנהו למימון רכישת הנכס.

מדובר, למעשה, במתנה שניתנה על ידי אחד מבני הזוג למשנהו, שהושלמה עם רישום הנכס שווה בשווה על שם הצדדים, ואין הצד שהשקיע השקעת יתר רשאי לחזור ממתנה שהקנייתה הושלמה, רק בשל המשבר שפרץ בחיי הנישואין.
מתגרשים? גישת בתי המשפט ליברלית (צילום: index open)

שאלות ותשובות

שאלה: אנחנו זוג שמתגרש. לאחר שהתחתנו, אשתי קיבלה דירה מדודתה. השכרנו אותה, ושכר הדירה שימש את משק הבית המשותף. האם בעת הגירושין אני זכאי למחצית הדירה?

תשובה: לדברי עו"ד רונן דליהו משיב, "סעיף )5א) לחוק יחסי ממון קובע כי עם פקיעת הנישואין, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי הזוג. סעיף )5א(1)( מתייחס לנכסים שאינם נכנסים למסת האיזו, 'נכסים חיצוניים', בהם נכסים שהיו למי מבני הזוג ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין. מכאן שעל פניו, דירת האישה שהתקבלה בירושה לאחר הנישואין אינה ברת איזון ולא תחולק במועד פקיעת הנישואין.

"עם זאת, הפסיקה מתירה העלאת טענה בדבר שיתוף בנכס ספציפי לרבות נכס חיצוני, בכפוף לכך שהטוען לשיתוף ישכנע את בית המשפט כי אכן הייתה כוונה ליצור שיתוף בין בני הזוג בנכס. חלק מהקריטריונים שנקבעו בפסיקה לבחינת כוונת שיתוף ספציפית הם: האם מדובר בנישואין ראשונים של בני הזוג, משך הנישואין, אופי הנישואין (הרמוניים או לא,( קיומם של ילדים משותפים, האם הנכס הושבח על ידי הצדדים במשותף, האם קיימים חשבונות בנק ונכסים אחרים משותפים, מה טיב הנכס במחלוקת (למשל דירת מגורים לעומת נכס עסקי).

"כל אלה עשויים להעיד על כוונת שיתוף ספציפית. לכן, אם יוכיח הבעל כי שכר הדירה שימש מקור הכנסה עיקרי למשפחה, כי הצדדים הסתמכו עליו תקופה ארוכה לכלכלת המשפחה, או שהצדדים השקיעו בדירה כספים יחד והשביחו אותה מתוך ראיית הנכס כמשותף, עשוי בית המשפט לקבוע שנוכח כוונת השיתוף שנוצרה בנכס, יש לאזנו בין הצדדים.

"בפסק דין שניתן לפני מספר שנים, הסיק בית המשפט כי הוכחה כוונת שיתוף בדירת מגורי בני זוג, על אף רישומה על שם הבעל בלבד. ההסבר לכך הוא כי הרכוש המשפחתי משתלב ומתערבב, ואחרי עשרות שנים לא ניתן לסובב את הגלגל אחורה כדי לחלק רכוש כפי שניתן מלכתחילה. ברבות השנים נעלמים תחומי ההפרדה והנכסים – יהא מקורם אשר יהא – הופכים ל'בשר אחד."'

שאלה: בעלי ירש דירה מאימו, ובה חיינו במשך 20 שנות נישואינו וגידלנו בה שלושה ילדים. אנו מתגרשים. בעלי טוען כי הדירה רק שלו.

תשובה: גם במקרה ז
ה, על פניו, דירה שניתנה לאחד מבני הזוג בירושה נחשבת נכס חיצוני ואינה בת איזון במסגרת איזון המשאבים על פי חוק יחסי ממון. אולם לפי הפסיקה, בית המשפט עשוי לקבל טענה של צד הטוען לכוונת שיתוף בנכס חיצוני, במיוחד במקרים בהם מדובר בדירת מגורים ששימשה את הצדדים ואת ילדיהם במשך כל שנות הנישואין.

למעשה, עצם החיים המשותפים בדירת המגורים במשך 20 שנה, לרבות הרחבת המשפחה, מהווה ראיה לכך שמדובר בנכס שבו לצדדים כוונת שיתוף, וזאת בהיעדר ראיה אחרת לסתור זאת או הסכם ממון. בית המשפט נוטה להתייחס באופן שונה לנכס המהווה דירת מגורים משותפת לעומת נכס אחר, דוגמת רכב או מטלטלין אחר.

אם בני זוג מתגוררים בדירה במשך 20 שנה, מולידים בה את ילדיהם ומקיימים את משפחתם בה, וסביר שגם משקיעים בה כספים משותפים, יטה בית המשפט לראות בדירה זו דירה משותפת לשניהם ויאזנה בין הצדדים.

שאלה: אשתי ירשה דירה אחרי שהתחתנו ומעולם לא התגוררנו בדירה זו. אנו מתגרשים. האם יש לי זכויות בדירה?

תשובה: לדברי עו"ד דליהו, המקרה הזה נופל תחת הוראות סעיף )5א(3)( לחוק יחסי ממון באופן מובהק, כלומר נכסים שניתנו ערב הנישואין, במתנה או בירושה במהלך הנישואין, לא ייכללו במסת הנכסים ברי האיזון. בהיעדר ראיות לכך שהייתה כוונת שיתוף ספציפית בנוגע לדירה, הרי שהיא קניינה של האישה ולא תחולק בעת פקיעת הנישואין.

המבחן במקרה זה הוא מהותי, ולא טכני רישומי: במקרה שבו דירה זו רשומה כאמור על שם האישה בלבד, הצדדים אינם גרים בה, אינם משקיעים בה כספים מרכושם המשותף וכספי שכר הדירה נכנסים לחשבון על שם האישה בלבד – סביר שבית המשפט יתייחס לנכס זה כנכס חיצוני שאינו בר איזון. מצד שני, אם הבעל יוכיח כי במשך השנים הייתה כוונה של הצדדים שדירה זו תשמש את המשפחה, וכי יש ראיות לכך, ייתכן שבית המשפט לא יראה בדירה נכס מופרד לחלוטין.

שאלה: מה ניתן לעשות משפטית לאור הגישה הליברלית של בתי המשפט?

תשובה: לדברי עו"ד פיני אביבי, יש אפשרות לערוך הסכם ממון טרום נישואין ולהסדיר בו את עניין דירת המגורים. "כפועל יוצא מהמגמה הליברלית בעניין דירת מגורים (במיוחד בנוגע להחלת שיתוף גם על דירה הרשומה על שם אחד מבני הזוג מלפני הנישואין ומשמשת למגוריהם), ניתן לקבוע מפורשות בהסכם שאין במגורי צד אחד בדירה, יהיה משך המגורים בה אשר יהיה, כדי להקנות לו זכות כלשהי בדירה."

במקרה שבו דירת מגורים נרכשת בהשקעה עודפת של צד אחד ונרשמת במשותף, ניתן להסדיר בהסכם הממון כי פירוק שיתוף בה ייעשה על פי ההשקעות במימונה (על אף הרישום.( במקרים בהם בן זוג יורש או מקבל מתנה יקרת ערך, מומלץ לצדדים לחתום על הסכם ממון שיקבע את עתידם של נכסים אלה במקרה של פירוד. זאת במיוחד במקרים בהם אין הפרדה מוחלטת וברורה בין השימוש האישי שעושה בן הזוג שירש בנכס, לבין השימוש המשפחתי.

"הסכם ממון, ולו בנוגע לנכס ספציפי, עשוי לפתור מחלוקות עתידיות במקרה של פירוד ואף לגבור על התנהגות הצדדים, שעשויה להתפרש ככוונת שיתוף ספציפית," מציין עו"ד דליהו.

שאלה: האם לעתים בית המשפט מבצע חלוקה לא שווה?

תשובה: לעתים מורה בית המשפט על חלוקה לא שווה בהתאם לשיקול הדעת המוקנה לו בחוק, לקבוע שאיזון המשאבים לא יהיה שווה בשווה אלא ביחס אחר שייקבע בהתחשב, בין השאר, "בנכסים עתידיים, לרבות בכושר השתכרות של אחד מבני הזוג." החלוקה לא תהיה שווה אלא שוויונית, באופן שיקנה שוויון הזדמנויות לכל אחד מבני הזוג לבנות את עתידו.

הידיעה פורסמה במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות"