מקובל בדר"כ כי ההורה המשמורן יראה את ילדיו פעמיים באמצע השבוע, בשעות אחר הצהריים ובכל סופשבוע שני, בדרך כלל יילקח הילד לפני כניסת השבת ויוחזר עם צאת השבת. כמו כן נהוג לחלוק בחגים שווה בשווה בצורה מחזורית, וכך גם את החופשות מביה"ס וחופשת הקיץ הגדולה.

מן הראוי לציין כי הסכמים בין הורים, בכל הנוגע לזמני השהיי  ולמשמורת – אינם מחייבים את ילדיהם. מכיוון שבמרכז ההסכם להחזקת הילד עומדת זכותו של הילד ולא זכותו של ההורה, יבחן בית המשפט, לעיתים אף באמצעות מומחים שונים, האם ההסכם עליו חתמו ההורים הינו לטובת הילד. בבחינה זו רשאי בית המשפט לשקול שיקולים שונים, ואף להעלותם מיוזמתו, על מנת להבטיח את טובת הילד.  במידה ויגיע בית המשפט למסקנה כי ההסכם נוגד את טובת הילד – ההסכם יבוטל. כך למשל ישנם מקרים בהם אחד ההורים מעוניין בקבלת גט מההורה השני, ובתמורה לגט המיוחל מוותר צד כלשהו על משמורת הילדים. במצב דברים זה, לא נבחנת טובת הילד כי אם טובת ההורה, ועל כן הסכם כזה לא יחייב את הילד.

היות וטובת הילד יכולה להשתנות עם השנים, נושא משמורת הילדים  ומנגד זמני השהות לעולם אינם נושא סגור. פסק דין בנושאים אלו לעולם אינו סופי וניתן לפתוח אותו מחדש בכל עת, עם היוצר שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחדש של הנושא.