סרבנות גט
על פי חוקי מדינת ישראל, לשם ביצוע גירושין בין בני זוג יהודיים, יש צורך בהסכמת בני הזוג – בהתאם לדין העברי. מכאן, שבתי הדין ובתי המשפט אינם מוסמכים להתיר קשר נישואין ללא הסכמת הצדדים. בתי הדין ובתי המשפט יכולים להמליץ, לחייב ואף לכפות גירושין, אך כל אלה אינם מספיקים לעיתים להשגת הגט המיוחל.
סירוב במתן גט הינו מצב שבו אחד מבני הזוג מסרב לקיים פסק דין לגירושין שהוצא על ידי בית הדין הרבני. מדובר בתופעה חמורה, בעלת השלכות קשות על בן הזוג אשר מעוניין בגירושין. כך למשל, אישה שעודנה נשואה לא תוכל לשאת גבר אחר טרם התגרשה. נוצר מצב שבו הגירושין עשויים להוות מכשיר סחיטה, כאשר נהנה ממנו הצד שאינו ממהר להתגרש. לרוב, בן הזוג הסרבן הוא הגבר, מכיוון שבפני הגבר פתוחות מספר דרכים חלופיות:
על פי דין תורה, במקרים מסוימים יכול להינתן לגבר היתר נישואין – היינו, רשות להינשא לאישה שנייה למרות שטרם התגרש מאשתו הראשונה. דרך זו אינה פתוחה בפני אישה. כמו כן, יכול גבר לחיות עם אישה אחרת בעודו נשוי, וילדיהם יהיו כשרים למהדרין, בעוד שלו אישה נשואה תחייה עם גבר אחר, ילדיה יהיו ממזרים והיא תהיה אסורה על בעלה ועל בועלה. יתרה מכך, גם מבחינה כלכלית, החזק מבין בני הזוג יהא לרוב הגבר, ועל כן יהיה בעל אורך נשימה, ולא ימהר בהכרח להתגרש.
בית הדין הרבני ינסה לשכנע את סרבן הגט להסכים לגירושין, וזאת לאחר שהוציא מבעוד מועד פסק דין לגירושין. היה והסרבן נותר בסירובו, קיימים מספר אמצעים בהם יכול להשתמש בית הדין, על מנת לעודד אותו למתן גט. אמצעים אלה מוסדרים בחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), תשנ"ה – 1995. כאמור, החוק יחול רק לאחר שבית הדין הרבני קבע בפסק דין שאיש ייתן גט לאשתו.
אציין כי גם אישה יכולה לסרב לתת גט לבעלה, אזי, על מנת להשתמש בסנקציות על פי חוק זה, יש לקבל את אישור נשיא בית הדין הרבני הגדול.
החוק מתיר הוצאת צו הגבלה, המפרט מספר סעדים זמניים, בהם רשאי בית הדין להשתמש כנגד סרבן הגט:
• צו עיכוב יציאה מהארץ.
• שלילה או אי חידוש רישיון נהיגה.
• מניעת מינוי למשרות שונות.
• מניעת עיסוק במקצוע שהעיסוק בו דורש רישיון.
• שלילת האפשרות לפעול בחשבון בנק.
• מאסר בפועל לתקופה מצטברת של עד 10 שנים.
• מזונות מדין מעוכבת.
בית הדין הרבני יפעיל סעדים זמניים אלו באופן הדרגתי, כלומר מן הקל אל הכבד.
