מזונות "מחמת מעוכבת"

מזונות "מחמת מעוכבת"

מזונות מדין מעוכבת יוטלו על בעל, שחויב בפסק דין במתן גט לאשתו, והוא מסרב לעשות כן. העילה לחיוב במזונות מדין מעוכבת נובעת מכך שאישה הכבולה לבעלה מעוכבת להינשא לאחר וכתוצאה מכך מנועה ליצור זכות למזונות מאחר. הפסיקה קבעה כי תביעת מזונות מדין מעוכבת הינה עילת תביעה עצמאית למזונות. כן נקבע כי אף אם אינה זכאית למזונות רגילים, אין לכך כל השפעה על מזונות מדין מעוכבת, שכן מזונות אלו מטרתם לקנוס את הבעל הסרבן.
בפני בן הזוג הנפגע עומדת האפשרות לתבוע את הצד הסרבן בעוולת הרשלנות האזרחית,  ומכוחה לזכות בפיצויים. כך פסק בית המשפט בפסק הדין הבא:
_________________________________________________________________

 פסיקה בנושא סרבנות גט

תמ"ש (י-ם) 19270/03 כ.ש. נ ' כ.פ. (פורסם באתר נבו – פסק דין מיום 21.12.04) – חיוב סרבן גט בפיצויים – בני הזוג חרדים ולהם 6 ילדים. האישה מסורבת גט למעלה מ – 12 שנים. בשנת 2001 החליט בית הדין הרבני לחייב את הבעל במתן גט לאשתו ללא דיחוי. הבעל נותר בסירובו. האישה הגישה תביעה לפיצויים, בעיקר בגין נזקים לא ממוניים כגון: עוגמת נפש, בושה, סבל, בדידות וצער בשנות ההמתנה לגט, אובדן הנאות החיים, פגיעה באוטונומיה וכן אובדן הסיכוי להינשא ולהביא ילדים לעולם.
כב' השופט מ. הכהן מבית המשפט לענייני משפחה ב ירושלים קבע:
סירובו של הנתבע להעניק לאשתו גט, עולה בגדר עוולת הרשלנות. בהתאם למבחן "האדם הסביר", הפר הנתבע את חובת הזהירות המוטלת עליו כלפי אשתו וסטה באופן ניכר ומכוון מסטנדרט ההתנהגות הראוי, זאת, בכך שסירב במשך שנים ארוכות לבקשת אשתו להתגרש, היתל בה משך שנים ארוכות במושכו אותה מרב אחד לרב אחר, כשכולם מחווים דעתם – כי על בני זוג אלה להתגרש, ובייחוד – משהפר את החלטת בית הדין הרבני הגדול שחייבו לתת גט לאשתו. אין ספק כי כל אדם סביר, היה צופה כי התנהגות זו תגרום לנזק רגשי לאישה ולפגיעה בכבודה. לפיכך, הבעל חב חובת זהירות לאשתו, הוא נהג ברשלנות עת הפר חובת זהירות זו, שעה שיכול היה לצפות את הנזק שייגרם כתוצאה מההפרה, לכבודה של האישה, למעמדה בחברה, לחירותה ולנפשה.
לעניין הנזקים שנגרמו לאישה, קבע כי הינה זכאית לפיצוי עבור התקופה מיום מתן פסק הדין של בית הדין הרבני, שחייב את הנתבע ליתן גט לתובעת, ועד ליום הגשת תביעה זו. לפיכך, קבע פיצוי בסך של 200,000 ₪ לשנה, ובגין התקופה כולה (תשעה עשר וחצי חודשים) סך של 325,000 ₪.
כמו כן קבע כי האישה זכאית לפיצויים מוגברים בסך של 100,000 ₪.

תמ"ש (י-ם) 3950/00 פלונית נ' אלמוני (פסק דין מיום 23.1.01) – התובעת הגישה תביעה נגד בעלה על נזקים שנגרמו לה בגין סרבנותו לתת לה גט. הבעל טען למחיקה על הסף של התביעה מחמת היעדר עילת תביעה בנזיקין לסרבנות גט, או לחלופין, היעדר סמכות של בית-המשפט לענייני משפחה, שכן ב"עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל" מוסמך לדון, באופן בלעדי בית הדין הרבני.
כב' השופט ב' צ' גרינברגר מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים פסק:
לבית המשפט לענייני משפחה קנויה הסמכות לדון בתביעה זו שהרי התביעה הינה לפיצוי כספי בלבד, וזאת על בסיס עילה בנזיקין. העובדה שההתנהגות המזיקה קשורה לאי-מתן גט אינה מכניסה את העילה הנזיקית לתחומם של "עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה" שבסמכותם הבלעדית של בתי-הדין.
הפגיעות השונות מצטרפות לכדי יצירת עילת נזיקין אחת מרכזית, והיא הפגיעה באוטונומיה האישית של האישה הנגרמת ממניעת יכולתה לקבוע את המשך חייה בסוגיות מרכזיות. שאיפתה של האישה הרוצה בגירושין להגשים את הווייתה האישית כאדם חופשי הקובע את גורלו, ראויה לכל הגנה כחלק בלתי נפרד מכבודה כאדם.
על כן, נדחתה הבקשה למחיקה על הסף.

מעוניינים בייעוץ משפטי?
השאירו פרטים ונציג יחזור אליכם בהקדם!
עקבו אחרינו בפייסבוק
תוכן עניינים
דילוג לתוכן