כריתת יד של ילדה בניגוד לרצון אמה
ביהמ"ש לענייני משפחה בת"א, הורה על ביצוע ניתוח כריתת ידה של קטינה להסרת גידול ממאיר, וזאת בניגוד להסכמת אמה, האפוטרופוס הטבעית.
השאלה שעמדה במרכז פס"ד היא: האם להורות על ניתוח כריתת ידה של הקטינה לשם הסרת גידול ממאיר, בניגוד לדעתה של אמה ואפוט' הטבעית, בעוד שהימנעות מהניתוח תוביל למותה הוודאי של הקטינה, אגב ייסורים קשים?!. האם יש לבחור בין חיים למוות?
עובדות: המדובר בקטינה הסובלת מגידול ממאיר בידה, בהתאם לכל חו"ד הרפואיות שהוגשו לביהמ"ש הימנעות מכריתת ידה של הקטינה תוביל את הקטינה למוות וודאי, בסבירות שאין גבוהה ממנה. מנגד גישתה של האם הינה כי כל מה שנחוץ הוא תפילה ואמונה.
עיקרי הקביעות בפס"ד: ביהמ"ש קבע חד משמעית כי הימנעות מאותה קטיעה משמעותה אחת: גזר דין מוות לקטינה. לכן עם כל הצער לכאבה של הקטינה ולחרדותיה של אימה, ביהמ"ש אינו יכול להישאר שווה נפש ולהימנע מהתערבות ברצונותיה של האם. מחובתו של ביהמ"ש הינה להעדיף את החיים בכל מחיר ואם תצטרך הקטינה להקריב את ידה להצלת חייה – כך יהיה.
בהחלטתו ביהמ"ש מציין כי ההלכה היהודית, כמו גם המשפט הישראלי, רואים בחיים ובקדושת החיים ערך מהמעלה הראשונה. ההורים הינם האפוטרופוסים הטבעיים לילדיהם, וברור כי הם אלו האמונים על רווחתם, על חינוכם, על בריאותם והם אלו אשר מקבלים החלטות המשפיעות על חיי ילדיהם בכל היבט של חייהם. עם זאת, לאף הורה, יהיה אשר יהיה, אין זכות להחליט על ביצוע פעולה או הימנעות מביצוע פעולה שיהיה בהם להביא למותו של ילדם.
אמנם, אפוטרופסותם של ההורים כוללת גם את הזכות לסרב לטיפול רפואי, אולם סירוב במקרה דנן, ובנסיבותיו, הינו מנוגד לחובת ההורים לנהוג "לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין", {סעיף 17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות, (להלן: "חוק הכשרות")}. אותו סירוב עיקש ובלתי רציונאלי בעליל מצידה של האם, עלול להתפרש גם כהפרה של החובה "לשמירת שלומו הגופני והנפשי של הקטין", (סעיף 68 לחוק הכשרות).
לסיכום: ביהמ"ש מציין כי דווקא הקטינה, למרות גילה הצעיר, מבינה כי יש להעדיף את החיים על פני המוות ולמרות הכאב הרבה אמרה: "אני מבינה שאין לי ברירה". גם ביהמ"ש בדיוק כמו הקטינה, בדעה כי אין לו ברירה, והורה על ביצוע הניתוח הנ"ל.
אזכור פס"ד: תמ"ש 26442-04-11
תאריך פס"ד: 7.7.10
שופט: יהורם שקד
