ידועים בציבור

ידועים בציבור  – כללי

לידועים בציבור הגדרה כוללנית שניתן לחלץ מהפסיקה – זוג אשר חי חיי משפחה במשק-בית משותף, אשר אינם נשואים זה לזה, והמופיעים בציבור כבעל ואישה.
למעשה ההגדרה מורכבת משני יסודות עיקריים אם כי לא בלעדיים:
א. חיי אישות כבעל ואישה – הכוונה לחיים אינטימיים כשל בעל ואישה, המושתתים על יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראים כי קשרו גורלם זה בזה.
ב. ניהול משק בית משותף – הכוונה למשק בית משותף כפועל יוצא מחיי המשפחה המשותפים.
המבחן לבדיקת רכיבים אלה הינו מבחן נסיבתי של היחסים הזוגיים, היות והמרכיבים משתנים ממקרה למקרה.
נעיין במספר פסקי דין בולטים הממחשים את הגדרת הידועים בציבור:
ע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון, פ"ד מג (1) 431, 433.
אין דרישת זמן מינימלית אשר ממנה ואילך ניתן יהיה להיכנס בגדר "ידועים בציבור". ככל שחולף הזמן, עם ביסוסו של מוסד "הידועים בציבור", המגמה הרווחת הינה כי גם פרק זמן של שלושה חודשים עשוי להיחשב כזמן סביר לצורך הכניסה להגדרה זו.
ע"ז (תל אביב) 3696/90 אבי אמיר נ' גרטה זגר, תק-מח 91 (3) 997.לעניין דרישת המגורים המשותפים, הפסיקה קבעה כי הדרישה היא מגורים משותפים באופן קבוע, ולא שהייה זמנית האחד בדירת רעהו. כך למשל מעבר התובעת לדירת הנתבע, למשך שלושה חודשים, אינו מעיד על הקשר הנפשי העמוק וחיי שיתוף, כהגדרת הפסיקה של "ידועים בציבור".
ראה: תמ"ש 29491/01 ק.פ. נגד ב.א. וכן פס"ד של בית המשפט העליון, ע"א 6434/00 רות דנינו נ’ משה מנע ואח’, פ"ד נ"ו (3), 683.

ת"ע (ת"א) 7690/99 טרבס נ' יוגב-גורן ואח' (לא פורסם – פס"ד מיום 29.12.02) – התנאים הנדרשים על מנת להכיר באישה כידועה בציבור – התובעת ביקשה להצהיר עליה כידועה בציבור של המנוח לצורך הכרה בזכויותיה כיורשת, על פי סעיף 55 לחוק הירושה. הנתבעים הם ילדיו של המנוח מגרושתו. בשעת מות המנוח הייתה התובעת אלמנה, והמנוח היה גרוש, כלומר לא היו נשואים לאחר.
כב' השופט י' גייפמן מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבע כי:
הידועה בציבור, אינה עניין של סטטוס, אלא של מצב עובדתי. זכות הירושה של הידועה בציבור, מכוח סעיף 55 לחוק הירושה, אינה תלויה בכוונה כלשהי של בן הזוג שנפטר. הפרדה ברכוש, בהיבט של העדר שיתוף כלכלי, אינה שוללת את מעמדה של בת הזוג כידועה בציבור לצורך ירושה. העדר מקום מגורים קבוע אינו שולל את היותם ידועים בציבור לצורך ירושה.
כמו כן, אין דרישה לתקופת זמן מינימאלית של חיים משותפים. לצורך הכרה בידועה בציבור כיורשת ניתן להסתפק בתקופה קצרה של חיים משותפים. אף קיום קשרים אינטימיים עם אחרים, במקביל לקשר עם בן הזוג, אינו שולל את היותה של בת הזוג ידועה בציבור לצורך חוק הירושה. אין כל צורך בהכרה חברתית, שהציבור יחשוב כלפי חוץ, שבני הזוג נשואים.
ישנם חמישה מאפיינים עיקריים, על מנת לסווג בת זוג כ"ידועה בציבור" לצורך ירושה:
1.ההיבט האינטימי – קיומם של יחסי אישות בין בני הזוג.
2.ההיבט האמוציונאלי – שהשניים רואים עצמם כבני זוג, להבדיל מהשאלה כיצד הקשר ביניהם נראה כלפי חוץ.
3.ההיבט הכלכלי – קיומו של משק בית משותף ולא סתם משק בית משותף לצורך הנוחות, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים.
4.כוונת קביעות –כוונה לקשירת קשר קבע.
5.היבט הכשירות – בני הזוג אינם נשואים לאחר, דרישה המצוינת בסעיף 55 לחוק הירושה.
המאפיינים לסיווג אישה כידועה בציבור לשם תחולת חוק הירושה נבחנים במבחן סובייקטיבי – בראי בני הזוג ולא במבחן אובייקטיבי. כמו כן מדובר בדרישה מצטברת לקיום כל חמשת היסודות שפורטו לעיל.
תנאיי הכניסה של ידועה בציבור כיורשת צריכים להתקיים עד למות בן הזוג ממש, והינם קוגנטיים, היינו, שלא ניתן להתנות עליהם. נטל הראיה להוכיח זכות ירושה של ידועה בציבור רובץ על הטוען כי הינו ידוע בציבור לפי חוק הירושה, ובעניינינו רובץ נטל זה כעל כתפי התובעת.כב' השופט גייפמן קבע כי התובעת לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה ועל כן, לא היה ניתן להצהיר עליה כידועה ציבור, לצורך סעיף 55 לחוק הירושה.

מעמד הידועים בציבור
בשנים האחרונות זכה מעמד ה"ידועים בציבור" לעיגון חוקתי במספר חוקים כמו גם בפסיקת בתי המשפט. חוקים רבים חלים על "ידועים בציבור" באופן מפורש, דבר שהעניק לידועים בציבור מעמד זהה לזה של זוגות נשואים, לשם זכאות בהטבות סוציאליות וחומריות שונות . כך למשל חוק בית המשפט לענייני משפחה, החוק למניעת אלימות במשפחה, חוק הירושה,  חוק שירות המדינה (גמלאות) וכו'.
יחסים רכושיים – ידועיים בציבור
בדין הכללי, נדרשים קיומם של שני תנאים על מנת להחיל את הלכת השיתוף על בני זוג נשואים:
1. אורח חיים תקין.
2. מאמץ משותף.
בהתקיים שני תנאים אלה (ראה הרחבה בפרק הדן בהלכת השיתוף), עומדת חזקת השיתוף בנכסים, לפיה כל הרכוש אשר נצבר במהלך חיי הנישואין שייך לבני הזוג במשותף, מבלי להתחשב בשאלה על שם מי רשום הרכוש.
בשנים האחרונות נפוצו מקרים בהם בני זוג חיים חיי שיתוף ללא קשר של נישואין, כאשר הסיבות לכך שונות ומגוונות – מניעה הלכתית, סיבות אידיאולוגיות וכו'.
יחסי הרכוש בין ידועים בציבור אינם מעוגנים בחוק, ונקבעו בפסיקת בתי המשפט.
הלכה היא כי על מנת שבני זוג שאינם נשואים יוגדרו כידועים בציבור עליהם לעמוד בשני תנאים:
1. חיי אישות כבעל ואישה.
2. ניהול משק בית משותף.
קיים שוני בין הלכת השיתוף החלה על בני זוג נשואים לבין הלכת השיתוף החלה על ידועים בציבור. שוני זה בא לידי ביטוי בנושא נטל ההוכחה, אשר הינו כבד יותר במקרה של ידועים בציבור. לגבי בני זוג נשואים, די בהוכחת כוונת שיתוף על מנת ליצור את חזקת השיתוף בנכסים. לעומת זאת, על מנת להוכיח תחולתה של הלכת השיתוף על בני זוג שאינם נשואים ומוגדרים כידועים בציבור יש להביא ראייה מחזקת נוספת אשר תעיד על כוונת שיתוף באותו הנכס.
שוני זה נובע מהנחת היסוד השונה בשתי מערכות אלה. בני זוג נשואים, מעצם נישואיהם, עולה כוונתם ליצור חיי שיתוף ומכך משתמע כי כל הנכסים שרכשו ואשר נצברו במהלך נישואיהם משותף, ללא קשר לשאלה על שם מי מהצדדים הנכסים רשומים, משותפים לשניהם. להבדיל, אצל ידועים בציבור, המצב הפוך מיסודו. הנחת המוצא הינה כי בני הזוג בחרו שלא לחיות חיי שיתוף כשל בני זוג נשואים, אלא בחרו בהפרדה רכושית. על כן, על בן הזוג המעונין להוכיח שיתוף בנכסים להביא ראיות להוכחת כוונה זו.
כמו-כן נציין כי משתנה רמת ההוכחה הנדרשת בהתאם לנכסים הספציפיים עליהם מעונינים להחיל את חזקת השיתוף. כך למשל בנכסים אשר בני זוג ידועים בציבור עשו בהם שימוש יומיומי לצורך ניהול חיי המשפחה, קל יותר להרים את הנטל ולהצביע על קיומה של חזקת שיתוף (כך למשל דירת מגורים בה חיו בני הזוג במהלך התקופה שחיו כידועים בציבור), בעוד שלגבי נכסים אחרים הוכחת הכוונה המשותפת קשה יותר (כך למשל נכסים שהתקבלו במתנה או בירושה ונכסים עיסקיים).
פסק דין לדוג' של בית המשפט למשפחה  בנושא יחסי רכוש בין ידועים בציבור:
תמ"ש  103720/97 ק.נ נ' מ.נ – לא פורסם ( פסק דין מיום 2.3.2003) –בני הזוג חיו יחד במשך 13 שנים. כשנה לאחר מועד היכרותם, עברו השניים לחיות יחד. במהלך החיים המשותפים נולדו לבני הזוג שלושה ילדים. המשפחה התגוררה בבית שהיה רשום על שם האישה בלבד, ועל כן ביקש בן זוגה לקבל סעד הצהרתי מבית המשפט, לפיו מחצית מהדירה שייכת לו בשל הילכת השיתוף בין בני זוג.
כב' השופטת חנה ריש-רוטשילד מבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן פסקה כי:
בפסקי-דין רבים נקבע כי בכפוף לקיום התנאים העובדתיים המתאימים לכך, תחול על ידועים בציבור הילכת השיתוף בנכסים בין בני-זוג. הילכת השיתוף קובעת חזקה בדבר קיום הסכם מכללא בין בני-זוג, המנהלים אורח חיים תקין ומאמץ משותף, לפיו הרכוש שנצבר במהלך חייהם המשותפים מצוי בבעלותם המשותפת. יחד עם זאת, נקבע בפסיקה כי מידת ההוכחה הנדרשת מבן זוג ידוע בציבור להפעלת הלכת השיתוף, גדולה מזו הנדרשת מאדם נשוי.מטרת חזקת השיתוף הינה להגשים מטרה חברתית ולהביא לצדק חברתי, תוך התבססות על השוויון בין המינים וקבלת התפיסה לפיה שני בני-הזוג תורמים באופן שווה לרווחת המשפחה. בנוסף, בעוד שחזקת השיתוף בין בני-זוג נשואים תחול ביחס לכל נכסיהם, הרי שלגבי בני-זוג ידועים בציבור הוגבלה תחולת החזקה, בתחילה, לנכסים המשמשים את בני-הזוג בחיים היומיומיים או שנרכשו על-ידיהם במשותף. להחלת דין שיתוף על נכסים אחרים של אחד מבני הזוג, גם כאלה שצבר בתקופת החיים המשותפים, תידרש ראיה נוספת כלשהי, שתעיד, לפחות באורח נסיבתי, על כוונת שיתוף בנכס של בן-הזוג. לגבי נכסים שאופיינו בפסיקה כנכסים משפחתיים, הרי משהוכחו התנאים להקמתה של חזקת השיתוף, בהיעדר איות לסתור, תחול עליהם חזקת השיתוף.
בנסיבות מקרה זה, אין לראות בהימנעות בני-הזוג מנישואין משום ביטוי לרצונם לדחות את ההיבטים הרכושים של חייהם המשותפים. בני-הזוג ניהלו מערכת יחסים משפחתית לכל דבר ועניין, פרט לעובדה שלא נישאו זה לזו בנישואין פורמאליים. בני-הזוג ניהלו חשבונות בנק נפרדים, אך אין בעובדה זו כדי לסתור את תחולת חזקת השיתוף. אמנם הנתבעת נשאה בהחזרי ההלוואות בגין רכישת הדירה, אך התובע נשא בתשלומים אחרים. גם לעובדה כי המכוניות המשפחתיות נרשמו על שם התובע בלבד, אין כל חשיבות, שכן שימשו את שני בני הזוג באותה מידה.
הוחלט כי התובע הינו הבעלים במחצית מהזכויות בדירה.
מעוניינים בייעוץ משפטי?
השאירו פרטים ונציג יחזור אליכם בהקדם!
עקבו אחרינו בפייסבוק
תוכן עניינים
דילוג לתוכן