הפרת הבטחת נישואין

הפרת הבטחת נישואין
ביהמ"ש לענייני משפחה בנצרת, דחה תביעה כספית של אישה כנגד בן זוגה לשעבר, בגין הפרת הבטחת נישואין ולפסיקת מזונות משקמים ודמי הסתגלות. אולם הנתבע חויב במזונות עבור ילדתם המשותפת חרף טענתו לגניבת זרע.
עובדות: התובעת והנתבע הכירו זה את זו בשנת 2005, במקום עבודתם המשותף, עת התובעת היתה רווקה בת 20 והנתבע נשוי כבן 30 ואב לשני קטינים. בין השניים התפתח רומן ובשנת 2006 עזב הנתבע את בית מגוריו, עבר להתגורר עם התובעת בבית אימה וכשנה לאחר מכן, בשנת 2007 (בחודש מאי), התגרש מאשתו. לאחר מכן, הרתה התובעת לנתבע והצדדים נפרדו. בחודש דצמבר חזר הנתבע לאשתו הראשונה ונישא לה בשנית. עם היוודע דבר ההיריון לנתבע ביקש הוא מהתובעת כי תעבור הפסקת היריון אולם התובעת סירבה בכל תוקף. בתאריך 15.8.2008 נולדה ביתם המשותפת של הצדדים. בפני ביהמ"ש היו מונחות 2 תביעות: האחת, פיצויים בגין הפרת הבטחת נישואים, דמי מחייה ומזונות משקמים. השניה, מזונות הקטינה. (לעניין מזונות הקטינה נפסק כי טענותיו המגוונות של האב נגד חבותו למזונות ובעיקר בשל "גניבת זרע" כי ההיריון היה בניגוד לרצונו והושג בתרמית וכי האם ויתרה על מזונות לקטינה דינן להידחות בין היתר מהעובדה שגם אם האב – המוליד טוען שהילדה נולדה לו מפנויה בדרך שאינה הוגנת מצד היולדת, אין הדבר פוגע בזכות הילדה למזונות אביה. ולכן בסיכום זה נתייחס אך ורק לתביעה לפיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין.
השאלות שעמדו במרכז פס"ד הינם:
האם ניתנה הבטחת נישואין והאם השתכלל הסכם מחייב בין הצדדים ?
האם הפר הנתבע את ההסכם ?
האם ההפרה זו מזכה את התובעת בסעדים הקבועים בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970 ?
האם התובעת זכאית למזונות משקמים ודמי מחייה ?
עיקרי הקביעות בפס"ד:
הפסיקה הכירה בעילת תביעה של הפרת הבטחת נישואין מכוח העילה החוזית גם בין פנויים וגם בין בני זוג שאחד מהם או שניהם נשואים לאחרים. ברם, טענה להבטחת נישואין צריכה להיות מעוגנת בראיות פנימיות וחיצוניות כאשר נטל השכנוע המוטל על התובע הינו נטל כבד הנגזר מטיבו וממורכבותו של העניין.
על הצד הטוען להפרת הבטחת נישואין, להוכיח כי קיים הסכם שכזה, את תוכן ההסכם ואת תנאיו כאשר הוכחתו של הסכם כרוכה בהבאת ראיות נסיבתיות של מתן ההבטחה. שכן, מטבעה, הבטחת נישואין מתבטא גם כלפי חוץ בסימנים שעליהם אפשר להביא ראיות אחרות. לא כל אמירה או הבעת תקווה או כוונה הצופות פני עתיד שקולות כבהטחת נישואין, ולא כל התנהגות המצביעה על רצון להמשכיות הקשר וציפייה להתמיד בו לטווח עדיתי, שקולה כמחויבות לנישואין . בתי המשפט הכירו בתביעות מסוג זה ופסקו פיצויים לרוב במקרים בהם היו אינדיקציות ברורות לקיומה של הבטחת נישואים.
יש לבחון בין היתר את התנהגות הצדדים, אז טיב הקשר ואת תוכנן של ההבטחות. כמובן הסתמכות מצד מקבל ההבטחה ושינוי מצבו לרעה עשויים להיות אינדיקציה בדבר כניסה לתחום החוזי .
לסיכום, במקרה דנן:
בית המשפט קבע כי הוא סבור שגם אם דובר בין הצדדים על כוונתם להינשא זל"ז, אותן אמירות לא התגבשו לכלל אמירה מחייבת המצדיקה פסיקת פיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין, והתובעת לא עמדה בנטל להוכיח הפרת הבטחת נישואין: ראשית, לא הוכח שהנתבע הציע לתובעת נישואין. שנית, התובעת לא טענה למועד שנקבע לחתונה ומתי היה בכוונתם להתחתן. שלישית, יסוד נוסף, הנדרש לצורך קיומה של העוולה, הוא כוונת הנתבע, שהתובעת תוטעה ע"י ההיצג. התובעת לא הביאה כל ראיה שיש בה להעיד כי הנתבע הטעה אותה וכי אכן התחייב להתחתן איתה. אין מחלוקת כי הצדדים לא נרשמו ברבנות, לא הזמינו אולם או הדפיסו הזמנות ולא עשו כל דבר ממשי אשר יש בו כדי לתמוך בגרסת התובעת.
לאור האמור לעיל, ביהמ"ש קבע כי לא היתה הבטחה בין בני הזוג תוך אמירה מחייבת, בעלת השכלות, אשר אחד מהצדדים הסתמך עליה, וגם כי נגרם לו נזק עקב הפרתה.
להלן מספר נקודות נוספות שהופיעו בפס"ד:
1. תובעת שרבבה בתביעתה תביעה למזונות משקמים ו/או דמי הסתגלות חד פעמיים, בית המשפט קבע כי רכיב זה צריך להיות מפורש בתביעה נפרדת שכן ראש נזק זה אינו קשור ואינו נובע מעילת התביעה של הפרת הבטחת נישואין. מכל מקום גם לגופו של עניין דיין רכיב זה להידחות. שני הצדדים יהודים, הם מעולם לא נישאו, לפיכך בהתאם לסעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי"ט – 1959, אין חובה על הנתבע מכוח הדין האישי לשאת במזונות התובעת. עם זאת, בהתאם לפסיקה, יש מקום לפסוק מזונות לידועה בציבור על סמך היחסים החוזיים שבין הצדדים ומכח עיקרון "תום הלב" הנובע מיחסים אלה. אולם טענות התובעת אין להן כל ביסוס לא בהסכם מפורש ולא בהסכם מכללא. מעבר לכך, מטרת מזונות המבוססים על עקרון תום הלב היא שיקומית, לאחר בחינת עובדת המקרה, לא נמצא כי התובעת זקוקה לשיקום כלכלי.
2. יחד עם התביעה למזונות הקטינה שהגישה האם בשם הקטינה, ביקשה התובעת החזר הוצאות חד פעמיות עם לידת הקטינה, למעשה המדובר בתביעת האם להחזר הוצאות אותה יש להגיש בנפרד מתביעת מזונות הקטינה, אלא שראוי להבחין בין מקרה שבו הוגשה התביעה סמוך לאחר הלידה, לבין מקרה שבו השתהתה האם בתביעת המזונות לילדים. ומדוע ? משום שמשהות קצרה אין מנוס, שכן, האם צריכה להמתין לראות את הנולד בא לעולם, בטרם תגיש תביעה למזונותיו. בענייננו הוגשה התביעה כשלושה חודשים לאחר הלידה, וזו תקופה קצרה, בהתחשב בצורך של האם להתעודד מהלידה, ובהתארגנות ראשונית לשם הגשת התביעה.
3. אשר לחזקת הויתור לגבי מזונות הילדים לגבי התקופה שקדמה להגשת התביעה, בילדים מחוץ לנישואין אין הנחה של מחילה מצד האם שפרנסה אותם, וניתן לתבוע את דמי המזונות גם לתקופה שקדמה ליום התביעה. לפיכך ביהמ"ש קיבל את תביעת האם להחזר מחצית מההוצאות הראשוניות שהוציאה התובעת.
אזכור פס"ד: תמ"ש 3281-01-09
שופט: סארי ג'יוסי
מעוניינים בייעוץ משפטי?
השאירו פרטים ונציג יחזור אליכם בהקדם!
עקבו אחרינו בפייסבוק
תוכן עניינים
דילוג לתוכן