רכוש

אנחנו יודעים שיש לך שאלות בסוגיות שונות. לכן קיבצנו את הנפוצות ביותר מביניהן והשבנו בצורה מפורטת.

באופן עקרוני, ועל פי החוק במדינת ישראל (חוק יחסי ממון ), בעת גירושי הצדדים כל הנכסים שנצברו במהלך הנשואים אמורים להתחלק בחלקים שווים וכך גם לגבי הלוואות ו/או חובות אחרים שנצברו במהלך קשר הנשואים.

על פי חוק יחסי ממון, כל הנכסים הכספים ויתר הזכיות שנצברו במהלך קשר הנשואים אמורים להתחלק בין בני הזוג ובעת הגירושין בחלקים שווים. לעומת זאת, מתנות ו/או ירושות שהתקבלו במהלך הקשר אינם נכללים בחלוקת הרכוש אלא אם כן אחד מבני הזוג הכניס את הזכיות ו/או הכספים שקיבל "לקופה המשותפת" ו/או הביע כוונתו בכל דרך לחלוק אותם עם בן הזוג האחר.

החוק קובע כי יש לחלק את הנכסים והנכסים שנצברו ע"י מי מבני הזוג במהלך הנשואים בחלקים שווים בעת הגירושין. ואולם, אין מניעה לאחד מבני הזוג למשוך כספים, למשל מהחשבון המשותף, או מכל מקור כספי אחר, ללא ידיעת הצד האחר ובלבד שהוא ידע כי במועד האיזון (המועד שבו תערך ההתחשבנות הסופית ביניהם ) הוא יצטרך להחזיר את מחצית מהסכום שלא שייך לו. אם הוא יעלים את הכספים שמשך מדובר יהיה בפעולה בחוסר תום לב שהינה "הברחת רכוש".

כפי שמחלקים בעת גירושין את כלל הנכסים שנצברו, כך יש לחלק את מלוא הזכיות הכלכליות הסוציאליות והפנסיוניות שנצברו ע"י כל אחד מבני הזוג בעת גירושין. החלוקה חלה רק על החלק היחסי של הזכיות שנצברו במהלך הקשר. על פי הנהוג והמקובל ועל על פי החוק לחלוקת נכסים פנסיונים בין בני זוג, זכיות נזילות ו/או ברות מימוש יחולקו באופן מידי ואילו זכיות שטרם הבשילו יחולקו במועד שהן יבשילו או במועד שבן הזוג יגיע לפנסיה. אין חובה לתשלום במזומן של מחצית הזכיות הפנסיוניות אם בן הזוג טרם הגיע לגיל פנסיה.

על פי פסיקת בית המשפט העליון, יכולתו האישית של האדם להמשיך ולהשתכר באופן משמעותי גם לאחר הגירושין וזאת כתוצאה מהשקעות ו/או משאבים משותפים שהושקעו ע"י שני בני הזוג במהלך הקשר הזוגי, היא בעלת משמעות כלכלית. ככל שייזקף לטובת אחד מבני הזוג כושר השתכרות משמעותי לעומת בן הזוג האחר בית המשפט אמור להתחשב בכך, בעת חלוקת יתר הנכסים המשותפים( למשל ,יעניק לבין הזוג שיש לו כושר השתכרות אחוז יותר נמוך של אחד הנכסים כדי לפצות את בן הזוג האחר) או שלעיתים אפילו יעניק לבן הזוג ה"חלש" יותר כלכלית, בעת הגירושין, פיצוי כספי או כלכלי מסוים כדי לפצות אותו על העדר כושר השתכרות לעומת בן הזוג האחר.

כשם שמחלקים בשעת הגירושין את מלוא הנכסים שנצברו ע"י שני בני הזוג, יש לחלק גם את המיטלטלין שנצברו על ידם. הכלל הוא שבד"כ אלה אמורים להתחלק באופן שוויוני. ככל שהילדים המשותפים נותרים חלק משמעותי יותר מזמני המשותפים עם אחד ההורים בד"כ מיטלטלין המשמשים אותם וחפציהם האישיים יוותרו אצל אותו הורה. ישנן מספר דרכים לחלוקת מיטלטלין כל למשל : "חלוקה בעין" – הצדדים עורכים שתי רשימות של חלוקת החפצים המתחלקים ביניהם. אחד מבני הזוג מקבל את כל המיטלטלין והשני מקבל פיצוי כספי או אחר.

דירת המגורים המשותפת היא נכס שצריך לחלקו כמו את יתר הנכסים. במרבית המקרים הצדדים או בית המשפט ממנים שמאי מוסכם שמעריך את שווי הדירה ואז או שהדירה נמכרת לצד שלשי או שאחד מבני הזוג רוכש את הזכיות של בן הזוג האחר בדירה. ככל שיש משכנתא הרובצת על  הדירה היא תסולק מכספי המכירה. אם הצדדים בעצמם לא מעוניינים או לא מצליחים במשותף למכור את הדירה בית המשפט ממנה כונס נכסים (לעיתים אלו הם עו"ד של הצדדים – ככונסי נכסים) למכור את הדירה במחיר המקסימלי שניתן ובפיקוח של בית המשפט או בית הדין הרבני.

בין אם מתמנה כונס נכסים ניטראלי מטעם בית המשפט ובין אם עורכי הדין של הצדדים מתמנים ככונסי נכסים לצורך מכירת הדירה המשותפת, מדובר במכירה במחיר המקסימלי שניתן בשוק החופשי. כונס הנכסים עורך שמאות לדירה, מפרסם מודעה המציעה את הדירה לרוכשים פוטנציאלים ,עורך התמחרות בין המצעים השונים, חותם על הסכם מכר , מסלק באמצעות כספי התמורה את המשכנתא או חובות אחרים הרובצים על הדירה ובסופו של דבר מחלק את התמורה לבני הזוג. שכר טרחתו של כונס הנכסים מוגבל לשיעור של 4% + מע"מ משווי התמורה אלא אם כן ביצע פעולות חריגות ומיוחדות. שכ"ט נפסק בתום הליך הכינוס ע"י בית המשפט או ביהד"ר שהוא כפוף לו.

באופן עקרוני, חלוקת הרכוש המשותף לבני הזוג אמורה להיות זהה הן בבית המשפט למשפחה והן בבית הדין הרבני. על שתי הערכאות המשפטיות חל חוק יחסי ממון . יחד עם זאת יכולים להיות הבדלים בפסיקת שתי הערכאות כתוצאה משינוי תפיסה ו/או יישום החוק או נסיבות ספציפיות לבני הזוג. כל מקרה חייב להידון לגופו.

ככל שמדובר ברכוש משותף הרשום ו/או שנצבר ע"י שני בני הזוג הוא שייך לשני בני הזוג בחלקים שווים. גם אם האישה בגדה ועניינם של הצדדים נידון בבית הדין הרבני בית הדין שמחויבי לדין הישראלי ולפסיקת בג"צ אינו יכול לפגוע בזכות הקניין של האישה. יחד עם זאת, יש פסיקתה לא מעטה של בתי דין רבניים, שבמקרים אלה,  בתי הדין מפעלים סנקציות למיניהם אם במישרין ואם בעקיפין, שבסופו של דבר פוגעות בזכיות האישה במקרה של בגידה.

תוכן אקורדיון

לאחר שאדם חותם על הסכם גירושין שהוא גם הסכם ממון, המסדיר את חלוקת הרכוש והכספים הוא אינו יכול לבטל את הסכם הרכוש. הדרך היחידה לבטל הסכם שכזה הוא באמצעות העלאת כל הטענות הנטענות מבחינה משפטית לביטול הסכם : טעות, הטעיה ,עושק מרמה וכיו"ב.

כמובן ששני בני זוג יכולים להסכים ביניהם כי בעת הגירושין יחלקו באופן לא שוויוני את נכסיהם. בית המשפט או בית הדין יכבדו את ההסכמות שהצדדים הגיעו אליהם. בכל מקרה אחר, בית המשפט או ביה"ד יחליטו על חלוקה לא שוויונית של הרכוש המשותף ושאמור להתחלק באופן שוויוני, רק במקרים מיוחדים שיש לכך הצדקה כמו למשל : פער משמעותי של כושר השתכרות בין בני הזוג לאחר הגירושין, נכסים משמעותיים שנותרים לאחד מבני הזוג לעומת האחר, תרמית או התנהגות בחוסר תום לב של אחד מבני הזוג ועוד.

הדין מאפשר לבני זוג לחתום על הסכם ממון המסדיר את המערכת הרכושית שביניהם ערב חתונתם או במהלך חייהם המשותפים ובלבד שעשו זאת באון שהחוק קובע שיש עשות זאת. במקרים אלה, למעט חריגים יוצאים מן הכלל, בית המשפט יכבד את ההסכם. ואולם אם בית המשפט נתן פס"ד שמסיבה כל שהיא הוא מבטל את ההסכם או קבע שארען נסיבות מיוחדות המצדיקות ביטול ההסכם, כמובן שהחלטה שכזו גוברת.

אין קשר בין מזונות ילדים לחלוקת רכוש בין בני זוג. הקשר היחידי שיכול להיות שלעיתים האב משלם מראש את דמי המדור (שכ"ד או משכנתא עבור הילדים הקטינים) והסכום המהוון של תשלום זה, שבעצם מהווה רכיב ממזונות, מופחת, במקרה שהוא מסכים, מחלקו בדירה המשותפת או מכל נכס כספי אחר.

הכתובה אינה רכוש משותף אלא זכות של האישה במקרה שהבעל מגרש אותה ללא קבלת זכיות ו/או סיבה מוצדקת .

כשנושא פסיקת כתובה מגיע לפתחו של בית הדין הרבני יש הרכבים של בתי הדין הרבניים שסוברים כי ככל שהאישה זכאית לכתובה היא תקבל אותה גם אם היא מקבלת את מלוא זכיותיה הרכושיות על פי דין . לעומת זאת, יש הרכבים שסבורים כי ככל והאישה מקבלת די הצורך רכוש או לפחות מחצית מהרכוש המשותף אין מקום לפסוק לה בנוסף את כתובתה גם אם יש הצדקה לכך בהלכה. היינו "אין כפל מבצעים".

בעוד שעל בני זוג נשואים חל חוק יחסי ממון על כל משמעויותיו, הרי שעל בני זוג שאינם רשומים כנשואים או מהווים "ידועים בציבור חלה פסיקת בית המשפט העליון בעניינם הקרויה "הלכת השיתוף".

יהיו בני זוג בני עדות דתיות אשר יהיו : יהודים מוסלמים , נוצרים או בני כל עדה דתית מוכרת אחרת חוק יחסי ממון יחול לגביהם ובלבד שהינם אזרחי ישראל .

הסדר איזון המשאבים הינו הדרך המשפטית לחלוקת רכוש בבני הזוג שאין ביניהם הסכם ממון והם התחתנו לאחר חקיקת חוק יחסי ממון בין בני זוג, משמע משנת  ו1974 ואילך. חוק יחסי ממון קובע בסעיף 5 כי בעת פירוק ברית הנישואין, או במקרה בו אחד מבני הזוג הולך לעולמו, רשאי כל אחד מבני הזוג (במידה ובן זוג נפטר – רשאים לכך יורשיו) להגיש תביעה לאיזון המשאבים בין הצדדים, קרי חלוקת הרכוש ביניהם.

לקבלת פרטים נוספים אנא מלאו פרטיכם ונציג משרדינו יחזור אליכם בהקדם.