מזונות

אנחנו יודעים שיש לך שאלות בסוגיות שונות. לכן קיבצנו את הנפוצות ביותר מביניהן והשבנו בצורה מפורטת.

על בעל יהודי חלה החובה ליתן מזונות לאשתו, על פי הדין העברי, כל עוד קשר הנישואין קיים ועד להתרתו.
ע"א 1146/92 דיאציקוב נ' דיאציקוב תקדין-עליון 93 (1) 99.

אלו מושכלות היסוד בחובת המזונות של האיש היהודי לאישתו –

  1. אדם חייב במזונות בן זוגו על פי הוראות הדין האישי החל עליו. על יהודי חלים, איפוא, דיני המשפט העברי. (סע' 2 (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי"ט 1959)

חובת מזונות האישה המוטלת על הבעל נזכרת בתלמוד ומתוך שכך הוטמעה בפסיקת בית המשפט. כך לשונו של התלמוד (כתובות, פרק ד', משנה ב') –

"הבעל שאוכל פירות בחייה וחייב במזונותיה בפרקונה ובקבורתה..."

וכך לשונו של בית המשפט (ע"א 87/49 לוין נ' לוין, פד"י ה' 94, 935)–

"... חובתו של הבעל לזון את אשתו קמה עם עצם בואם בברית הנישואין וחובה זו ממשיכה להיות קיימת כל עוד לא הותר קשר הנישואין".

  1. על פי הלכות המשפט העיברי משועבד הבעל לאישתו לצורך סיפוק מזונותיה לפיכך מחויב הוא לעבוד לכלכלתה. כך הרמ"א, ר' משה איסרליש, מחכמי פולין במאה ה-16, מציין כי הבעל "חייב להשכיר עצמו כפועל ולזון אישתו".( הרמ"א על שו"ע, אבן העזר, סעיף ע' ס' ג'). ובעל "חלקת מחוקק", ר' משה לימא, ליטא, המאה ה-17, מבהיר כי מוטלת על הבעל חובה למצות את כושר השתכרותו על מנת לספק לאישתו את רמת החיים אליה הורגלה, ובלשונו (חלקת מחוקק, שם, ס"ק י"ב )–

"אם כן, אף שיש לו ליתן לה מזונות בצמצום, חייב להשכיר עצמו ליתן לה מזונות לפי כבודה...".

וראוי להזכיר דברי הרמב"ם המדגיש כי חובת הבעל לספק צרכי אשתו קודמת לדאגה לצרכי עצמו, ובלשונו (רמב"ם, אישות פרק ט"ו, הלכה י"ט) –

"ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון"

והבהיר בעל "חלקת מחוקק" (אבן האזל, סימן ע', סעיף ג', אות ג') –

"אף שהוא אוכל פת חריבה יכבד אישתו יותר מגופו וצריך ליתן לה ליפתן ושמן ושאר דברים".

ואף הלכות אלו אומצו לפסיקתו של בית המשפט, כך כדוגמא נפסק –

"טענת אין ידי משגת אינה טענה כנגד תביעת אישה למזונותיה. כל עוד סכום המזונות אשר היא תובעת אינו עולה על המינימום הדרוש לה באורח סביר למחייתה, אם אכן לו לבעל ממה לשלם אלה, דין הוא שילך וישכיר עצמו וירויח ויתן לאישתו..." (בר"ע 114/68 מהצרי נ' מהצרי, פ"ד כ"ב (2) 320, הדגשה שלי – צ.ו)

  1. היקף מזונותיה של אישה נקבע על פי רמת החיים בביתם ובסביבתם הקרובה של הצדדים (כתובות פרק ה, משנה ח-ט, שו"ע, אבן העזר, סימן ע', סע' ג') ואולם כאשר מצבו הכלכלי של הבעל מאפשר רמת חיים הגבוהה ממנהג המקום חייב הוא לספק את המזונות ברמתם הגבוהה – "הכל לפי עושרו". (רמב"ם, הלכות אישות, פרק י"ב, הלכה י').
  2. בין בני זוג מתקיים איזון של זכויות הדדיות, כך מזונותיה של האישה הינן כנגד מעשה ידיה (כתובות, דף מ"ז ע"ב). לפיכך רשאי הבעל לקזז מתוך סך חובו לספק צרכי האישה את שיעור השתכרותה, ובלשון התלמוד "צאי מעשה ידייך במזונותיך".

הבעל רשאי לומר לאשתו "צאי מעשה ידייך..." אפילו בעל –כורחה. וכן יכול לומר לה "צאי מעשה ידייך במזונותיייך ומה שאינו מספיק אשלים לך" (גיטין, דף י"א עמ' ב', ודף י"ב עמ' א'; כתובות, דף ע' ע"א וע"ב; כתובות, דף ק"ד ע"א; רמב"ם, הלכות אישות פרק כ"א, הלכה א'; שו"ע, אבן העזר, פ', א; רמ"א, אבן העזר, ס"ט, ד)

יותר מכך - אף אם לא טען הבעל מפורשות "צאי מעשה ידיך ממזונותיך", רשאי בית המשפט להעלות הטענה מיוזמתו! כך עולה מדברי בעל הטור בשם אביו הרא"ש (רבינו אשר בן יחיאל, מגדולי הפוסקים במאה ה-13) האומר:

"שאין בית דין פוסקין לה עד שיבדקו אם לא יספיקו לה מעשה ידיה שהיא רגילה לעשות. שכשנפרעין מנכסיו של אדם שלא בפניו ראוי הוא שיהפכו בזכותו" (טור, אבן העזר, סימן ט')

כך אף נקבע בפסיקות בית הדין הרבני -

"לתביעת האישה למזונות עד הגט אחרי שהאשה עובדת ומרויחה לחמה ברור שאין להטיל על הבעל איזה חיוב מזונות שהוא, בית הדין ידון בבעית מזונות רק במקרה שהאישה תפסיק לעבוד"

(פד"ר, חלק א', 59. וכן ראה : הרב דוד כהן, צאי מעשה ידיך למזונותיך, שורת הדין, מכון שער המשפט, עמ' קי"א.

וכך היא פסיקת בית המשפט בעקבות הלכת הדין העברי. (ראה כדוגמא – ד"נ 23/69 יוסף נ. יוסף פ"ד כ"ד (1) 792; ע"א 378/80 יצהר נ. יצהר פ"ד ל"ה (1) 331; ע"א 239/85 עמיצור נ. עמיצור, פד"י מ (1) 147,152; ע"א 596/89 חקק נ. חקק פד"י מ"ה (4) 766 ורבים אחרים.)

בית המשפט הוסיף בפסיקתו וקבע כי ניתן להתחשב אף בהכנסות אשה מנכסיה בקביעת סכום המזונות שיפסק לה. ודוק, ניתן לקזז דווקא את הפירות שיתקבלו מקרן הנכסים (דוגמת דמי שכירות של דירה או ריבית המשולמת בגין הפקדה כספית), ואולם לא ניתן לקזז במזונות האשה מהנכסים עצמם המהווים נכסי מילוג השייכים לאשה ואין לבעלה חלק בהם. (ע"א 254/76 ינקוביץ נ. ינקוביץ , פ"ד ל"א (3) 169; ע"א 596/89 חקק נ. חקק, פ"ד מ"ה (4) 749)

כך מצאנו כי הכנסות האישה משכר דירה שהיא מקבלת מהשכרת נכס בבעלותה מהווה חלק ממעשה ידיה. (ע"א 658/93 כהן נ. כהן תקדין עליון 94 (3) 1538; ע"א 493/94 גב נ. גב תקדין עליון 94 (3) 1341)

בעניין ע"א 4316/96 פלולי נ' פלולי פד"י נב (1) 394 (להלן: "פרשת פלולי") נקבע כי ההלכה שנקבעה בפרשת מזור (מזור נ' מזור ע"א 687/83 פד"י לח(3) 29) לפיה "אין מאומה בדין המחייב את האישה לצאת לעבוד מחוץ לביתה", עודה שרירה וקיימת. לפיכך מצאנו אף בע"א 560/82 את עמדת בית המשפט לפיה –

"... שאלה גדולה היא בעיניי, אם פירוד כשלעצמו כרוך בוויתור מצד האישה על זכותה לדמי מזונות, ואני נוטה להשיב על כך בשלילה. אדרבא, מכוח הנישואין קמה לה זכות זו, ואין היא מתקפחת לכאורה, אלא אם לא קיימה את חובותיה כאישה, כגון שאינה עמו והמניעה ממנה באה..." (ע"א 560/82 - פלונית נ' פלוני . פ"ד לח(3), 743 ,עמ' 744-745)

יחד עם זו מצאנו פסיקה המתחשבת בנסיבות מסוימות אף בכושר השתכרותה של האישה, כאשר הנטיה לעשות כן תגבר ככל שהתנהגותה של האשה לוקה בהעדר תום לב ובחוסר סבירות .(ע"א 5930/93 פדן נ' פדן דינים עליון לח 302; ע"א 6136/93 ביקל נ' ביקל דינים עליון לד 69; תמ"ש (תל-אביב-יפו) 54664/98 - ל' ס. ו-2 אח' נ' ל' מ. תק-מש 2002(2), 137; תמ"ש (כפ"ס)8840/01 משה נ. משה, תקדין – משפחה 2002 (1) 303)

גם בעת בחינת מזונותיה של אשה החיה בפירוד מבעלה משך זמן רב מצאנו כי בית המשפט נוטה להתחשב בכושר ההשתכרות של האשה ולא רק בהשתכרותה בפועל .

(תמ"ש (תל-אביב-יפו) 88000/00 - שרה כוכב נ' כץ דוד . תק-מש 2001(4), 13 ,עמ' 15. ועוד ראה לענין זה – תמ"ש (ת"א)82536/98 פלוני נ. פלונית, לא פורסם, ע"א 876/95 ציון אברהם נ. רונית אברהם תקדין עליון 96 (2) 238, ע"א 3223/94 שטיין נ. שטיין דינים עליון מ"ד, 622, תמ"ש (ת"א) 61190/96 כהן נ. כהן, לא פורסם).

מגמה זו הנוטה להתחשב בנסיבות מסוימות גם בפוטנציאל ההשתכרות של האישה מקבלת חיזוק בפסיקה אחרונה של בית המשפט כך, כדוגמה, הבהירה הש' שטופמן בפסק דין שניתן ביום 21.3.06 –

"...נראה לי, כי מוצדקת אנלוגיה מסויימת, בהתייחס לפסיקת מזונות אישה, מפסיקת בית המשפט העליון בהתייחס למזונות קטינים, כדברי כב' השופטת א' פורקצ'יה בע"מ 2433/04: "פסיקת המזונות נעשית על דרך איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות, תוך התחשבות בכלל היכולות מול הצרכים וקביעה בהתאם לכך את שיעורם הסביר של המזונות..." (ע"מ 2433/04 פלוני נ' פלונית ואח' (ט"פ). גם בענייננו, נראה לי כי מן הראוי לתת את הדעת, כאמור, על פוטנציאל ההשתכרות של האישה, שהוא אחד המקורות להכנסת המשפחה, כמרכיב בפסיקת מזונותיה של האישה..." (ע"מ (תל-אביב-יפו) 1064/04 - ל' מ' נ' ל' א' . תק-מח 2006(1), 10871 ,עמ' 10874)

לקבלת פרטים נוספים אנא מלאו פרטיכם ונציג משרדינו יחזור אליכם בהקדם.